איך נפלו רודנים: כך הצליח אובמה לפגוע אנושות באמינות של קלינטון

מחד הוא שולל את זכויות האזרח של יהודים בירושלים וביהודה ושומרון, ומאידך הוא פוסל את זכויות הממשל של ישראל מעבר לקווי הפסקת האש של 1949. התנהלות זאת תאלץ את ישראל ללכת בין הטיפות בכל הקשור לניהול היחסים עם ארה"ב עד לבחירות לנשיאות. 
 

ההליכה הזהירה תמשיך להיות צו השעה אם הילרי קלינטון תיבחר לרשת את אובמה בבחירות בנובמבר. אחרי שניצחה בשבע מ־11 המדינות שבהן נערכו השבוע בחירות מוקדמות, בחירתה של קלינטון כמועמדת המפלגה הדמוקרטית נראית ודאית כמעט. 
 

ממשל קלינטון יהיה המשך ישיר לממשל הנוכחי, לא רק משום שכמזכירת המדינה בכהונתו הראשונה של אובמה, היא הייתה שותפה מלאה בקביעתה וביישומה של מדיניותו האנטי־ישראלית של הבוס. כפי שלמדנו מפרסום הודעות הדואר האלקטרוני שלה, כל היועצים הקרובים של קלינטון עוינים לישראל.

נכון להיום סיכוייה של קלינטון להגיע לבית הלבן אינם טובים כפי שהם נראים בסקרים. בעוד היא מפגרת אחר הסנטורים טד קרוז ומרקו רוביו, היא גוברת ב־2%־3% על דונלד טראמפ, שסיכוייו לזכות במועמדות הרפובליקנית טובים מאוד. ובכל זאת, קלינטון חלשה. 

 

סביר להניח שבשבועות הקרובים הרפובליקנים יתעשתו ויתאחדו סביב אחת משתי חלופות: או שטראמפ ימשיך לנצח ברוב המדינות וראשי המפלגה יחליטו להתאחד מאחוריו, או שקרוז ורוביו יתאחדו. טראמפ זוכה לתמיכה של פחות מ־50% מהמצביעים הרפובליקנים, ומנצח בבחירות בזכות פילוג המצביעים בין המועמדים האחרים. אם קרוז ורוביו יתאחדו, דרכו לזכייה במועמדות הרפובליקנית תיחסם ודרכו של הזוג ההיספני תיסלל.
 

מיד לאחר היוודע תוצאות הבחירות המקדימות ביום שלישי, שבהן קרוז זכה בשלוש מדינות ורוביו באחת, הציע קרוז לרוביו להצטרף אליו כמועמד לסגן הנשיא. אומנם רוביו פסל את ההצעה, אבל זה לא הסוף. 
 

על פי ה״ניו יורק טיימס״, רשת פוקס ניוז שתמכה ברוביו עד עכשיו, הפנתה לו עורף. גם חלק מהתורמים הגדולים שלו הגיעו למסקנה שהוא לא יכול לנצח ושקרוז הוא המועמד היחיד שהוא בעל סיכויים לנצח את טראמפ. לנוכח זאת, ובוודאי אם סקרים פנימיים יראו ששניהם יחד יגברו על טראמפ, יש סבירות גבוהה שרוביו יפרוש ויבחר להיות הסגן של קרוז. 
 

יכול להיות שגם אם הרפובליקנים יישארו מפוצלים ומסוכסכים, קלינטון בכל זאת תפסיד, זאת משום שגוברים הסיכויים שבשבועות הקרובים הבולשת הפדרלית תמליץ להגיש נגדה ונגד יועציה הבכירים כתבי אישום חמורים.
 

כידוע, כבר חודשים שה־FBI חוקר את השימוש שקלינטון ואנשיה עשו בשרת אינטרנט פרטי במהלך ארבע שנות כהונתה במחלקת המדינה. דרך השרת הם שלחו אלפי הודעות מסווגות, לרבות חומרים בעלי משמעות אסטרטגית לביטחון הלאומי של ארה"ב, פעולה שנחשבת עבירה פלילית על פי החוק האמריקאי. 
 

מרבית הפרשנים האמריקאים, כמו גם אנשי הקמפיין של קלינטון מבינים כי בסופו של דבר ההחלטה אם להגיש כתב אישום נגד קלינטון נמצאת בידיים של אובמה, שכן התביעה הפדראלית כפופה לו. והשבוע קיבלנו איתות כי אובמה אינו מרגיש מחויבות גדולה לקלינטון.
 

ביום ראשון פרסם ה״ניו יורק טיימס״ כתבת תחקיר מפורטת על המצב בלוב ועל הדרך שבה קיבל אובמה את ההחלטה להצטרף ב־2011 למבצע של ברית נאט"ו להפלת שליט לוב מועמר קדאפי.
 

חמש שנים לאחר הפלתו של קדאפי, המדינה משמשת כבסיס הגדול והחזק ביותר של דאע"ש. הנשק הקטלני שהיה ברשותה, לרבות הכימי, מתדלק את המלחמה בסוריה, מזין את אנשי דאע"ש הנלחמים נגד שלטונו של הנשיא א־סיסי במצרים, ומועבר לעזה, לתוניסיה, לניגריה ולמדינות נוספות. 

עבור הקהל האמריקאי, עליית דאע"ש בלוב היא רק תוספת לסיפור העגום בלאו הכי של המעורבות האמריקאית במדינה, וגולת הכותרת היא מתקפת הטרור של אל־קאעידה נגד הקונסוליה האמריקאית בבנגאזי ב־11 בספטמבר 2012, שבה נרצחו חמישה אמריקאים, בהם שגריר ארה"ב בלוב. 
 

מעבר לסקירת המצב, התחקיר שנשא את הכותרת "הילרי קלינטון - עוצמה, חוכמה והפלת רודן" האשים את קלינטון במצב בלוב ותיאר אותה כאחראית הבלעדית להחלטתו של אובמה להפיל את קדאפי. 

 

אם אובמה היה מחויב לקלינטון, הוא לא היה הופך אותה לשעיר לעזאזל בכל הקשור לכישלון מדיניותו בלוב. אבל מלבד האיתות על עמדתו הלא נלהבת של אובמה כלפיה, הפרסום פוגע בקלף החזק ביותר של קלינטון בבחירות.
 

הקמפיין של קלינטון בנוי על הניסיון שלה, והפלת קדאפי תוארה כהישג המשמעותי ביותר שהשיגה בתקופתה כמזכירת המדינה. והנה מתברר כי מדובר בסיפור כישלון, שמפורסם בעיתון הבית של מפלגתה.

הסיפור של לוב משמעותי לא רק עבור המצביעים באמריקה, הוא בעל משמעות גדולה גם עבור ישראל. התפרקות לוב ועליית דאע"ש על חורבותיה, מלמדות אותנו כי כל ניסיון לראות את הסכסוך הפלסטיני עם ישראל כדבר העומד בזכות עצמו הוא מסוכן. 
 

כיום יותר מאי פעם כל הזירות בעולם המוסלמי מחוברות זו לזו. מה שקורה בלוב משפיע באופן ישיר על מה שקורה מניגריה ועד סוריה, ומה שיקרה ביהודה ושומרון ובירושלים ישפיע באופן ישיר על כל הזירה ובראש ובראשונה על ירדן.
 

איתות לכך קיבלנו במהלך הלילה שבין שלישי לרביעי, כשכוחות ביטחון ירדנים מנעו מכוחות דאע"ש לבצע מתקפות נגד מטרות צבאיות ואזרחיות בעיר הצפונית אירביד. מאז שפרצה המלחמה בסוריה הצטרפו מאות ירדנים לכוחות המורדים במדינה, לרבות דאע"ש. חלקם גם חזרו לממלכה. במצב זה כל דיבור על יציאה אפשרית של ישראל מיהודה ושומרון ומירושלים משפיע לרעה על מעמדו של המשטר בירדן. 
 

נסיגת ישראל מדרום לבנון גרמה להשתלטות של חיזבאללה ולא של צבא לבנון על האזור, והנסיגה מעזה תרמה לניצחון חמאס בבחירות בינואר 2006. נסיגה ישראלית מיהודה ושומרון, כמו גם פגיעה בריבונות ישראל בירושלים תתפרש כניצחון לכוחות הג'יהאד ותחליש את המשטר ההאשמי בירדן באופן משמעותי ובלתי הפיך. אם המשטר הירדני יופל, או אם הוא יאבד שליטה על חלקים משטח המדינה, הדבר עלול לגרום לקריסת קו הגבול תוך כניסת אנשי דאע"ש ודומיו לתוך השטח הפלסטיני.
 

האמריקאים החליטו להפיל את קדאפי משום שהאמינו לסיפורי אלף לילה ולילה של האופוזיציה שלו, שלפיהם הוא עמד לבצע רצח עם בקרב מתנגדיו. הם גם האמינו כי בעקבות הפלתו לוב תהפוך לדמוקרטיה פרו־אמריקאית, זאת על אף שהיה ידוע שאלפי חברי אל־קאעידה חזרו ללוב בחודשים שקדמו לתחילת המהומות.
 

מדיניות אובמה כלפי ישראל מבוססת בין השאר על האשליה שכמו המרד בלוב, הסכסוך הפלסטיני הוא עניין מקומי. אפילו אם הדבר היה נכון בעבר, ברור שבעידן של ג'יהאד עולמי זה איננו המצב כיום. על כן עלינו להבהיר לביידן שישראל חזקה היא הדבר היחיד ששומר על מה שנשאר מהיציבות במזרח התיכון לאחר שבע שנות אובמה וקלינטון.