יום אחד אני יושב במסעדת "מגנדה" בכרם התימנים, דופק מרק רגל וכמה סיחים כשגבר כבן 40, קירח, לבוש בהידור יחסי ניגש אלי ושואל אם אני יכול לספר לו בכמה דקות על טיפוס המכונה “רינגו". מאחר שאני לא נוהג לספר על אנשים ובעיקר כשאיני מכיר את השואל, אני משחק אותה טמבל ושואל אותו “מי זה רינגו?".
הגבר נראה לי נבוך, על היד הימנית יושב לו שעון מפואר ועל אחת האצבעות טבעת שממבט ראשון נראה לי שאפשר לרכוש בשווי שלה דירת שני חדרים מינימום, כי יש עליה יהלום של איזה שני קארט שנראה נקי ויפה להפליא.
הגבר מושיט יד “שמי עדי כהן, עדי קיצור של סעדיה, אני יהלומן, אני יודע שאתה מכיר את אחי שמכונה 'רינגו', ומגיעות אלי הרבה שמועות על האח הפרחח שלי ובין השאר שמעתי שגם לך היה תאקל איתו".
הכנות של הבן אדם נגעה ללבי, אז הצעתי לו לשבת. אם היו מבקשים ממני להמר שהג'נטלמן המהודר הזה הוא אחיו של רינגו, הייתי שם אלף דולר על דולר שהוא לא ואפילו לא בן דוד שלו.
אני מנסה להקשות עליו ושואל אותו “למה שאני אספר לך על אחיך, אתה בטח מכיר אותו יותר טוב מכל בן אדם אחר". היהלומן מתכווץ על הכיסא, מזמין מהמלצר שיבס ריגל עם שתי קוביות קרח ושואל אותי מה אני שותה. אני מראה לו את כוס הערק המלאה שמולי ומודה לו על ההזמנה. אני נועץ מבט בעיני היהלומן שמשפיל אותן ובקול כמעט מרוסק אומר לי “הוא מקצר להורי את החיים, ממני הוא סוחט כסף שנים, כל פעם יש לו סיפורים שסוחטים אותו, שהוא הפסיד במשחקי קובייה, שיש לו חברה חולה והיא זקוקה דחוף לתרופות יקרות. האמת, נשבר לי ממנו כי אני כמעט לא יודע עליו כלום, מה עבר עליו ב־20 השנים האחרונות מאז שאני הלכתי לעסקים והוא הלך לעולם התחתון".
אחרי הנאום הזה אני מתרכך קצת אבל עדיין לא שש לפתוח על החרא המכונה "רינגו", אפילו שאחיו שיושב מולי נראה סימפטי והקטע שבו אמר שהוא הורס את חיי הוריו נגע ללבי. ברגעים שאני עושה חושבים אם לפתוח או לדחות את הטיפוס החביב שיושב מולי, ניגשים כמה אנשים המוכרים בכרם כ"כבדים", מתחבקים עם היהלומן וטופחים על שכמו בהערכה. שניים מהם, שאותם אני מכיר, זורקים לי בקטנה שהאיש שאני יושב איתו הוא בן אדם יקר, מה שגורם לי כהרגלי לזרוק מילה שנמצאת על גבול ההתלכלכות: “ראיתי לפי הטבעת שהוא בן אדם יקר".
לפי הכעס על הפנים של הכבדים אני מבין שטעיתי ומיד אני מוסיף: “סתם בצחוק, היה נדמה לי שהטבעת הזאת הייתה חלק מהסחורה בשוד בפרנקפורט". הכבדים פרצו בצחוק ואמרו “יא אשכנזי ערס", ונטשו את השולחן תוך שהם קורצים לי מאחורי גבו של היהלומן עם סימן של בוהן כלפי מעלה, יעני הבן אדם בסדר.
אולי כאן המקום לציין שהמפגש הזה מתרחש זמן קצר אחרי שאני משתחרר ממעצר ממושך בקלבוש הגרמני בגין חשד להשתתפות בשוד יהלומים מזוין מחנות מפוארת במרכז פרנקפורט, גרמניה, שממנה נשדדו יהלומים יקרים בשווי מיליוני מרקים.
אני מזמין עוד ערק ומזהיר את בן שיחי שהשיחה הזו היא ביני לבינו, אחרי שהוא מהנהן ולוחץ את ידי אני משחרר לו הרצאה קצרה על אחיו הצדיק ששמו המקורי, עד כמה שזה נשמע מצחיק, הוא צדקיהו.
“אחיך הוא בסך הכל סרסור קטן שהדבר הכי טוב שהוא יודע לעשות זה לשחק סנוקר. הוא חושב שהוא השחקן הכי טוב בעולם, בעיקר כשהוא מסטול, ואז הוא מתערב על סכומים גבוהים במועדוני הסנוקר שהוא מנצח כל מי שחושב שהוא שחקן. במועדוני הסנוקר של תל אביב היו לא מעט שחקנים יותר טובים ממנו, וגם אלו שהיו קצת פחות טובים ממנו היו קורעים אותו, כי הוא נהג לשחק מסטול והידיים שלו לא היו יציבות. אחיך הצדיק, מכנים אותו 'רינגו' כי מאז שהרעפים על הראש שלו נשרו והוא נעשה קירח הוא נהג ללכת יום ולילה עם כובע כמו של האקדוחנים במערבונים, והיה נוהג בסטלה שלו לשלוף מדי פעם אקדח דמיוני ולהשמיע קולות ירי. אם אתה לא יודע, אחד הגיבורים הנערצים במערבונים מכונה 'רינגו'. הוא חי בסרט, סרט רע".
היהלומן כהן מתחיל לטפטף ומנגב את אגלי הזיעה בממחטה שישבה לו בנחת בכיס העליון בז'קט. “תגיד לי ממה בדיוק הוא חי, מאיפה היה לו כסף?".
פתאום לא נעים לי לדבר על החרא המכונה "רינגו" ולא בא לי לצער את אחיו, הוא לוחץ אותי ואז אני משחרר לו ברצף: “צ'מע, רינגו החזיק שתי זונות שעבדו בבר באלנבי פינת הים. הן היו עובדות בעיקר עם או"מניקים מסטולים שחיפשו זיון חפוז. האו"מניקים היו מגיעים לעיר ל־24 שעות חופשה ביום תשלום המשכורות, היו לוקחים חדר ללילה באחד מבתי המלון הזולים בחוף הים. רינגו היה יושב בפינת הבר כשהבחורות שלו תיחמנו את האו"מניקים. כשהיו רואים שאחד מהם מוציא בוכטה גדולה של ירוקים לשלם את החשבון, רינגו היה הולך אחריהם למלון, ושתי דקות אחרי שנכנסו לחדר היה פורץ אליו עם קרש או סכין ביד, וצועק על האו"מניק שהוא יהרוג אותו כי הגברת שאיתו היא אשתו ואם ילדיו. האו"מניק המסטול שבסך הכל רצה חפוז פחד להסתבך והציע פיצוי כספי הולם לסגור את העניין בלי משטרה ובלי אלימות וכך היה.
“הזונה הייתה הולכת לצוד או"מניק אחר, ורינגו היה הולך להמר במועדון ההימורים ברחוב יונה הנביא הסמוך. חוץ מהזונות הוא העסיק שני חבר'ה צעירים שהיו מוכרים תמורת אחוזים אצבעות חשיש שהיה מספק להם, והדיבורים עליו היו שמאפשרים לו את העיסוקים האלו בלי מעצרים ובלי משפטים כי היה מזמר לבלשים של ראש מפלג מוסר במדור המרכזי יונה סירקיס, שירי מזמור שהצדיקו לאפשר לו להתעסק בחרא שבו הוא מתעסק, משוחרר מדאגות של מעצרים ומשפטים".
היהלומן מזמין עוד שיבס, מדי פעם הוא מציץ בשעון. הוא שולף מנרתיק מהודר סיגר, עושה כמה תרגילים של מעשני סיגרים שבודקים את איכות הסחורה שאותה הם עומדים לעשן. למען האמת, אני לא אוהב כל כך אנשים עם בגדים אופנתיים, שעון מנקר עיניים וטבעת יהלום, פוזאים שעושים דאווין עם סיגר יוקרתי. אבל הייתי כבר בשוונג של הסיפור אז אני ממשיך.
“הקטע של רינגו כמלשין גרם לו להתחיל לפחד על התחת שלו, הוא השחיל כמה אנשים שנשפטו למאסר והם העבירו לו מסרים שלא רק שהם רוצים פיצוי, הם גם איימו עליו שישברו לו את הידיים שמשחקות סנוקר ויקרקפו לו את חמש השערות שנשארו לו על הראש, רינגו הבין שהתחת שלו בסכנה ויום אחד נעלם.
“בהתחלה היו שמועות שמחקו אותו מהמפה, שמועות אחרות אמרו שחתכו לו את הלשון וזרקו אותו לג'ורה ליד מנזר השתקנים, השמועות האלו החזיקו זמן קצר כי רינגו נראה בפרנקפורט, וסיפרו שהפך לסוחר סמים שעובד עם החיילים האמריקאים שמשרתים בגרמניה".
אחרי עוד כמה הצצות בשעון שואל היהלומן: "ומה היה לך איתו?". אני מושך קצת את הזמן מנסה לחשוב איך לנסח את הדברים, מצית סיגריה, דופק שלוק מהערק ומשחרר: “תראה, לפני שנעצרתי בפרנקפורט רצו שם שמועות בין הישראלים שצריך להיזהר מרינגו, שחוץ מלמכור חשיש לאמריקאים הוא מוכר את חבריו הישראלים שעוסקים בעניינים שאינם נחשבים לחוקיים בעיני הקריפו פוליציי שאפשרה לו למכור חשיש לאמריקאים, אבל דרשה מידע על כמה חבורות פשע ישראליות שפעלו בעיר ועסקו בשודים, הברחת פרוות מרומניה, וגניבות מבתי מלון יוקרתיים.
“האח שלך רצה לעלות דרגה והוא הבטיח לאיזה סוחר סמים אמריקאי שהוא יכול לארגן לו באופן קבוע מאות קילו חשיש משובח. האמריקאי האמין לו, ורינגו, שרוח היצירה פיעמה בו, ביחד עם איזה טבח במסעדה ישראלית זולה הכינו סוליות חשיש, 220 גרם כל אחת, וארזו אותן כמו האריזות של החשיש הלבנוני המשובח. הם ארגנו את המפגש להעברת הסחורה, אחרי שרינגו כבר קיבל מאות אלפי מרקים כמקדמה על הסחורה.
“העברת סוליות החשיש נעשתה בין שני כלי רכב מסחריים בחנייה האחורית של המסעדה, רינגו והטבח הכינו באנגים עם חשיש משובח, הסוחר האמריקאי ושלושת המלווים שלו עישנו עם רינגו והטבח, החליפו כאפות כאות לשביעות רצון מהסחורה, אחר כך הייתה לחיצת יד, הועברו עוד כמה מאות אלפי מרקים במזומן והאמריקאים יצאו לדרכם.
שעה אחרי הפרידה, כשהגיעו האמריקאים לדירה, הם לקחו כמה סוליות כדי לחמם ולחתוך לרבעים ולאצבעות כדי לשווק ללקוחות שלהם ואז הבינו שאכלו לוקש. במקום חשיש הם קיבלו גושי חומוס וחומרים נוספים שנצבעו בחום ונראו כחשיש.
“שעתיים מאוחר יותר חיפשו לוחמי מרינס חמושים, שעסקו עם הסוחר בהפצת הסמים, את רינגו והטבח במסעדה ובמקומות שבהם נהג רינגו להסתובב. רינגו נמלט לתחנת המשטרה וביקש הגנה מהמפעיל שלו ובאותה הזדמנות פתח על האמריקאי שלו מכר את החשיש המזויף ושיטות העבודה שלו.
“כמה שבועות אחרי שנעצרתי", אני ממשיך את הסיפור ליהלומן, “ישבתי בצינוק המחורבן רועד מקור, נשמעה דפיקה בדלת והצעקה שמכריזה שהגיע אוכל, הדלת נפתחה וליד עגלת המזון אני רואה את רינגו לבוש בגדי אסיר עבודה. הוא מביא לי חיבוק ותוך כדי כך זורק לי ‘וואללה, שיחקת אותה. שמעתי שזה וזה וזה היו איתך במכה, וואללה, כל הכבוד לכם. כשתצא, אם תרצו למכור את הסחורה, יש לי וואחד סוחר מיליונר, משלם אחלה כסף על יהלומים'.
“קלטתי אותו שהוא מחפש להוציא מידע, אמרתי לו: 'תשמע, אני צריך מציתים זיפו מלאים בנזין וכמה בקבוקי שתייה מזכוכית, אם תוכל להשיג לי אני רוצה להכין בקבוקי תבערה ולעשות בלגן'. רינגו קרץ לי ואמר שיהיה בסדר. חייכתי לעצמי מבסוט, חצי שעה אחרי כן נפתחה דלת הצינוק שכולו היה שלושה מטר על מטר ו־20, שלושה סוהרים נכנסו בסערה, הצמידו אותי לקיר ועשו חיפוש כאילו הייתי חבר ארגון הטרור באדר מיינהוף ויש לי בתא רימונים ומקלעים. קיבלתי התקף צחוק וביקשתי מהם למסור ד"ש חם לרינגו השטינקר".
היהלומן הביט שוב על השעון ואמר לי: “גירשו אותו מגרמניה לישראל, יומיים אחרי שהוא חזר פוצצו לו את הראש עם אלה ודקרו אותו 19 פעמים. הרופאים לא נותנים לו חודש לחיות, אתה יודע מה ביקש ממני? שאני אקנה לו כובע כמו של האקדוחן רינגו במערבונים".