כן, השעייה: הגיע הזמן להפסיק את ההתחרפנות של הח"כים הערבים

זעמו של נתניהו, מעל בימת הכנסת, היה מלאכותי. הם בעצם עשו לו את היום. הוא לא היה יכול לבקש יותר. בבת אחת הפך "חוק ההשעיה", שהסעיר את השבוע שעבר, למהלך נחוץ, חיוני ומידתי. חברי פרלמנט שיוצאים נגד הגדרת ארגון רצחני כחיזבאללה כארגון טרור, פשוט מתחננים שירחיקו אותם מהפרלמנט. גם הטיעונים המלומדים והנדושים לזרא של בל"ד וחד"ש כבר מיצו את עצמם מזמן. למה הם מתעקשים להמשיך להתבטא במונחים מהאלף שעבר? 
 

האמת פשוטה וכואבת: חיזבאללה הפך לארגון טרור רצחני ברגע שהחליט לא להניח את נשקו ולהרפות מישראל אחרי שאהוד ברק נסוג לקו הבינלאומי. עד אז, הם נלחמו על אדמתה של לבנון. היה להם סוג של קייס. מאותו רגע, הם הפכו לא רק לאויבי צה"ל או היהודים במדינת ישראל, אלא לאויבי כל תושביה. ערבים ויהודים כאחד. הם גם לא ממש מבדילים ביניהם כשהם משגרים מטחי רקטות על נצרת, או יישובי הגליל האחרים.

חיזבאללה ממשיך לתקוף, להפציץ, לחטוף ולהרוג חיילים, להפציץ אוכלוסיה אזרחית ולדבר על "צעידה לירושלים". חסן נסראללה הוא כהן דת שיעי קיצוני, כל קשר בינו לבין שלום או תהליך שלום, מקרי ביותר. אז נניח שלא נתעקש ולא נדרוש מערביי ישראל לצאת למערכה נגד חיזבאללה. יש להם בעיות דחופות יותר כרגע. כשהם יוצאים נגד הגדרת חיזבאללה כארגון טרור על ידי מדינות המפרץ, ערביות סוניות כמוהם, זו חציית קו אדום. התחרפנות כוללת.

 

לא הייתי מאלה שחוק ההשעיה זעזע מאוד. בסך הכל, יש חוקים דומים גם בפרלמנטים אחרים בעולם, במדינות דמוקרטיות מישראל. 90 חברי כנסת זה רף גבוה, כמעט בלתי ניתן לחצייה. היה ברור שהחוק בעיקר הצהרתי, עוד קופון שגוזרים כמה חברי כנסת פופוליסטיים, בראשם ראש הממשלה שהתנחל בקמפיין קבע על קולות הימין תוך פזילה מבוהלת לכיוון ליברמן ובנט. הבעיה שלי עם חוק ההשעיה היתה בעיקר ההקשרים, המסה הקריטית של חוקים, נאומים, הצהרות רהב והמשך התנכלות לדמוקרטיה שניתכים מכל עבר, לא כי יש צורך אמיתי בהם, אלא כי חברי הכנסת של הליכוד מנסים לשפר את סיכוייהם להיבחר גם בפעם הבאה. 
 

יציאתם של חברי כנסת ערבים להצלתו של ארגון כחיזבאללה, מתוך הפרלמנט הישראלי, גוברת מבחינתי על השיקולים האחרים. אני לא בטוח שזה יקרה, אבל אשמח אם חוק ההשעיה יעבור ואשמח עוד יותר אם הח"כים של בל"ד וחד"ש יורחקו מהכנסת לצמיתות. צריך לשרטט, פעם אחת ולתמיד, קו אדום ברור. שינסו את כוחם בפרלמנט הלבנוני.
 

חוץ מזה, היה אתמול בכנסת עוד יום של חול. האופוזיציה ממטירה על עצמה אש תופת בתוך הנגמ"ש, שמזכיר יותר את שלדי המשוריינים הניצבים על הג'אנטים בדרך לירושלים. אין מנוע, אין גלגלים, אין סיכוי להגיע לירושלים. להרצוג היה נאום טוב מעל הדוכן, הבעיה היא שלאראל מרגלית היה נאום לא פחות טוב בישיבת הסיעה, שממנו התפתחה מהומה רבתי בין כולם לכולם. יאיר לפיד ממשיך, בינתיים, במסעו (המוצלח) לעבר תדמית ה"ביבי משודרג" שהוא משוכנע שתסלול עבורו את הדרך לירושלים, מימין.

את המצב מאזנים הח"כים בקואליציה: לאורן חזן הצטרפו אתמול אברהם נגוסה ודודי אמסלם, שנטשו את המליאה כי הוחלט לא להעלות את שארית הפלאשמורה לישראל. ההחלטה לגבי הפלאשמורה מוצדקת. גם כאן, יש צורך דחוף בקו תיחום ברור. בטרם ממשיכים להזרים לכאן קרובי משפחה רחוקים של קרובי משפחה עוד יותר רחוקים, כדאי שנלמד איך קולטים, משקמים ומחבקים את אלה שכבר עלו. נגוסה ואמסלם בסוף יבינו, ויחזרו.