מהלך נבון וזהיר: פוטין הציב את רוסיה כמעצמת על, שוות ערך לארה"ב

פוטין אמר אמש כי המטרות שלו הושגו. קשה להעריך אמירה זו, משום שלא ברור מה היו היעדים האמיתיים. אם היעד היה מוגבל - למנוע את קריסת משטרו של נשיא סוריה בשאר אסד - המשימה הושלמה. חיל האוויר הרוסי הצליח בכך. הוא מנע את התמוטטות המשטר, ואפשר את הרחבת השטחים בשליטתו ואת קביעת סדר היום וקצב האירועים במדינה שמציינת חמש שנים למלחמה העקובה מדם.

כל זאת, במחיר מאוד נמוך, אפילו במושגים רוסיים. מטוס אחד שהופל בידי חיל האוויר הטורקי ומספר קטן של נפגעים. יתר על כן, המעורבות הרוסית שינתה את מאזן הכוחות האזורי והבינלאומי. היא יצרה מציאות שמאפשרת להמשיך ולתחזק את הפסקת האש הרופפת, שאיש לא האמין שתיכנס לתוקף, קל וחומר שתחזיק מעמד כבר כמעט שלושה שבועות. ומעל לכל היא מציבה את רוסיה כמעצמת־על שוות ערך לארצות הברית, שמדיניותה בסוריה בפרט ובמזרח התיכון בכלל מאבדת כל אמינות ותמיכה מצד ידידיה.
 

אין ספק כי פוטין נהג בתבונה ובזהירות, כשלנגד עיניו השאיפה שלא להסתבך בבוץ הסורי ולא לחזור על טעויות ברית המועצות של ליאוניד ברז’נייב, שנשאבה למלחמה באפגניסטאן, שנמשכה שמונה שנים והביאה לנסיגתה המשפילה ובעקיפין גם תרמה לקריסתה של המעצמה.
 

נראה כי לצד המהלכים הצבאיים, פוטין מבין כי סוריה לעולם לא תחזור להיות המדינה הריבונית על גבולותיה הישנים, כפי שהיא היתה עד ל־ 2011 . ומכאן גם נכונותה של רוסיה להוביל מהלך מדיני שיהפוך את סוריה למדינה פדרטיבית, של כמה ישויות. המהלך הרוסי משרת גם את האינטרסים המנוגדים של איראן וישראל. המעורבות הרוסית גרמה לקרע מסוים עם איראן, או לפחות לעצבנות בטהרן, שלפתע מצאה מנגנת עצמה כינור שני בתזמורת שעליה מנצח פוטין. כעת תחזור איראן שוב למלא את תפקיד המשענת העיקרית של אסד.
 

באשר לישראל, בהחלטה הרוסית יש גם ברכה וגם סיכון. מצד אחד היא תחזיר לישראל את חופש הפעולה הצבאי הכמעט מוחלט שנהנתה ממנו עד לכניסת רוסיה למערכה, בלי הצורך לתאם מראש עם מוסקבה את הפעילות האווירית בשמי סוריה ולחרוק שיניים מול חדירות של מטוסים רוסיים לרמת הגולן. מאידך, חופש הפעולה הישראלי עלול להיתקל בדומיננטיות המחודשת של איראן בזירה הסורית.
 

וכל זאת בהנחה שהודעת רוסיה היא סופית – גם אם הנסיגה תימשך שבועות - ושאין מאחוריה עוד תרגיל נסתר, שיפתיע את העולם.