נחיתת אונס: הסיפור המלא על המזימה להפללת עו"ד אורי דניאל במעשי אונס

בית משפט העליון ניפק השבוע פסק דין מכונן באחד הנושאים הנפיצים ביותר של השנים האחרונות - תלונות שווא של נשים על עבירות מין. בשבוע שבו תא"ל אופק בוכריס מנהל קרב בלימה נואש בחקירת מצ"ח, סילבן שלום טוען לסחיטה ערב בדיקה נוספת ביאח"ה ומשה קצב לא מביע חרטה כדי להשתחרר מהכלא, פרסום פסק הדין נותן רוח גבית לקול האחר, זה אשר מתקשה להשלים עם המובן מאליו בפרשות המטלטלות את הציבור בישראל. העליון אישר את קביעת בית משפט המחוזי בתל אביב על כך שארבע נשים אשר התלוננו במשטרה והגישו תביעות נזיקין אזרחיות נגד עו"ד בשם אורי דניאל בטענה שאנס אותן, הן מתלוננות שווא אשר בדו עלילה כחלק מתוכנית נקם מאורגנת.

הצגתו של עו"ד דניאל כאנס סדרתי, נקבע בפסק הדין, כללה גם מהלך קונספירטיבי בניצוחו של יועץ התקשורת מוטי מורל, שנשכר על ידי מנהיגת הנשים. מורל גייס את עו"ד רוני אלוני־סדובניק, משפטנית פמיניסטית מתוקשרת וקורבן מוצהר של מעשה אונס, אשר מתמקדת בייצוג נפגעות עבירות מין במשפט הפלילי, אבל מתפרנסת בעיקר מיוזמות לתביעות נזיקין אזרחיות נגד עברייני מין מורשעים. במסגרת הקמפיין היא ייצגה שתיים מהתובעות בהליכים האזרחיים נגד עו"ד דניאל. היחצן והסנגורית אשר הוזמנו השבוע לכל האולפנים התמסרו למצלמות וחרף פסיקת בית המשפט הצהירו כי האמינו באמיתות טענות הלקוחות. ועדיין, מורל נראה שפוף ואלוני־סדובניק הג'ינג'ית הפכה חיוורת הנאחזת בדעת המיעוט הנשית בהרכב העליון.

אומנם בתי משפט בשתי הערכאות הגבוהות ביותר קבעו כי המתלוננות "תפרו" עלילת שווא זדונית ומבוימת, אולם בחסות הנחיה מספר 2.5 של פרקליטת המדינה לשעבר, עדנה ארבל, שלפיה "יש להימנע מהעמדת קורבן עבירת מין לדין בגין מתן עדות סותרת", המשטרה לא פתחה נגדן בחקירה פלילית וגם השמות שלהן נותרו חסויים תחת צו איסור פרסום.

ארבל, כפרקליטה נאורה ושופטת עליון לשעבר, ביקשה לגונן על נשים הנאלצות לבטל תלונות על עבירות מין עקב לחצים במשפחה ובחברה. יחד עם זאת, בשולי ההנחיה היא הותירה מרווח שיקול דעת למשטרה, שבאטימותה נוטה לוותר עליו: "במקרים נדירים יש מקום לנהל חקירה שתחשוף אם הודח הקורבן לחזור בו מעדותו במשטרה, ואם כן, מי האחראי לכך". כל העושר הליברלי המתקדם הזה לא מנע מעו"ד דניאל להתפטר מתפקידו כדיין בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב ולא מנע את הפגיעה האנושה בשמו הטוב.

קמפיין "הקיסרית"

עו"ד דניאל היה חבר בקבוצת נשים וגברים מאזור השרון שאותה הגדיר כת רוחנית שהתאגדה סביב "הקיסרית", אישה בת 60 מרמת השרון, מדריכה ומורה לפילוסופיה אשר טענה ליכולת תקשור עם כוחות עליונים וחוצנים. חברי הקבוצה סגדו לקיסרית אשר גבתה מהם כספים ויצרה מחלוקות. סכסוך בינה לבין דניאל אשר פרש מהקבוצה, התעצם לאחר שייצג פורשת אחרת שזכתה בפיצוי של מיליון שקל.

בעקבות המשפט נפתחה מלחמה. ב־2009 הקיסרית ובן זוגה הגישו נגד דניאל תביעת נזיקין. שישה ימים לאחר מכן חברה ראשונה בקבוצה הגישה תלונה במשטרה על ניסיון אונס בשנת 2000. בעקבותיה הגיעו שלוש מתלוננות נוספות מהחבורה, שתיים אף היו בעבר בזוגיות עם דניאל, וכל הארבע טענו כי אנס אותן.

דניאל טען כי המתלוננות הוסתו על ידי הקיסרית, והצליח לשכנע בכך את חוקרי משטרת תל אביב אשר גנזו את התלונות מחוסר אשמה. אלא שבמקביל הקיסרית שכרה את שירותיו של מורל אשר רקם תוכנית קונספירטיבית שתגרום לדניאל להפסיד במאבק משפטי וציבורי שינהלו "קורבנותיו" הנשים.

כאשר ניתן צו איסור פרסום על שמו, צוות מורל הגה את "תוכנית הנאנסות", השם שניתן לקמפיין השיימינג המשפטי והתקשורתי. במאי 2011 עו"ד אלוני־סדובניק פנתה ללשכת עורכי הדין בבקשה דחופה להשעות את דניאל מפעילותו כעו"ד על בסיס התלונות במשטרה והתביעות החמורות. במקביל, מורל ארגן הפגנה של המתלוננות מול לשכת עורכי הדין עם שלטים בנוסח "כאן מתגורר עו"ד שהוא אנס סדרתי", תוך העברת המידע לעיתונות והעלאת סטטוסים משמיצים ברשתות החברתיות.

המתלוננת הראשונה טענה בבית המשפט כי הדחיקה את האירוע משנת 2000 ונזכרה בו רק כעבור תשע שנים. השופט עמית הסביר: "תלונה כבושה אינה נזקפת לחובת קורבן כל אימת שנמצא לה הסבר מניח את הדעת, אולם הסבריה אינם סבירים. סוגיית הזיכרונות המודחקים נדונה בקשר לעבירות מין קשות בקטינים בעיקר, צר לי לקבוע כי טענתה מהווה ניצול לרעה של הלכות הנוגעות לזיכרונות מודחקים".

המתלוננת השנייה, גיסתה של הקיסרית, הייתה בקשר זוגי עם דניאל בתחילת שנות האלפיים. בתלונתה מ־2011 טענה כי כפה עליה יחסי מין. "הוא היה עושה את זה בכוח ואני הייתי צווחת ודוחפת", העידה במשטרה. "לרוב זה היה אונס, השפלה", היא טענה והודתה כי למרות זאת המשיכה בקשר הזוגי איתו. "יכול להיות שמערכת היחסים הזאת הייתה חולנית, אבל שניכם הסכמתם לה", אמרה השופטת המחוזית דליה גנות, והמתלוננת הראשונה השיבה: "כן, זה היה טקס כזה".

שופטת: "טקס? למה את אומרת שהוא אנס אותך?".

מתלוננת: "בדיעבד, אחרי שהכל יצא והתפוצץ".

שופטת: "מה התפוצץ, אחרי שהאחרות דיברו? זה לא יום, לא יומיים, לא שבוע, לא חודש, לא שנה, שנים. מה גרם לך יום אחד ללכת למשטרה?".

מתלוננת: "עו"ד אלוני־סדובניק נתנה לי את האומץ לרפא את הנשמה שלי".

שופטת: "סלחת לו עשרות פעמים".

מתלוננת: "זה בדיוק. הוא היה חוזר אלי כמו טאטלע, וממשיך לשלוט".

מתלוננת נוספת טענה כי דניאל נהג לאנוס אותה בכוח, "כאילו הייתה שפחה", עד שכעבור שנה הפכו לזוג. את התלונה במשטרה הסבירה בכך ש"שמעתי מחברות שלי שגם הן התלוננו עליו". המתלוננת הרביעית טענה כי נאנסה פעמיים וגם היא "שכחה" מכך שנים, בין היתר משום שדניאל היה מאיים עליה והיא פחדה ממנו, הגם שנענתה לו ואף יזמה איתו יחסים.

העדויות הכבושות

השופטת גנות דחתה את תביעות הנזיקין שהגישו שלוש מהנשים על האונס לכאורה, וקיבלה תביעה שכנגד אשר הגיש דניאל נגד חמש הנשים. השופטת קבעה כי התובעות שיקרו, בדו וזממו, ופסקה כי עליהן לפצות את דניאל ב־1.3 מיליון שקל על הפגיעה בשמו הטוב. שופטי העליון יצחק עמית, אורי שהם ודפנה ברק־ארז, שדנו בערעורי הנשים ובערעור דניאל להגדיל את הפיצויים, הגיעו בדעת רוב אף הם למסקנה שהמתלוננות משקרות. "לא ידוע על מקרים דומים בספרות העולמית של שלוש נשים בוגרות אשר שכחו אירוע טראומטי מסוים ונזכרו בו רק לאחר שנים", קבע השופט עמית. השופטת ברק־ארז, בדעת מיעוט נשית, סברה כי אף שהקושרות לא הוכיחו את האונס, אין הוכחה שהן שיקרו ומתחה ביקורת על השופטת גנות שאמרה: "התגובה הטבעית של אישה בגירה הנאנסת הנה להגיש תלונה במשטרה ולשתף את חבריה".

גם השופט עמית יצא נגד השופטת המחוזית בנושא זה וציין כי היא "החזירה אותנו במנהרת הזמן לשנות ה־60", אולם הוא סירב להתעלם מהעובדות. "אין מקום לפסול עדות בעבירת מין רק בשל היותה כבושה או מתפתחת, בשל קיום סתירות או התנהגות לא רציונלית", הבהיר השופט את היחס למהימנות מתלוננות בעבירות מין, וציין "הנחות" שנקבעו בפסיקה למתלוננות בעבירות מסוג זה: "ייתכן שרק בחלוף הזמן יתברר לנפגע העבירה כי בוצעה בו עבירת מין; ייתכן אונס במסגרת קשר זוגי, ייתכן שנפגע עבירת מין לא ייתן ביטוי חיצוני לטראומה וימשיך לשדר עסקים כרגיל. גם התופעה של מתלוננת אחת הסוחפת מתלוננות אחרות מוכרת ואינה גורעת, אולם במקרה דנן ניתן לומר כי בטענות כל המתלוננות ניתן למצוא את כל המאפיינים החריגים יחד - סתירות, כבישת עדות, מתלוננות שלא מספרות לאף אחד, התנהגות לא רציונלית, גרסה מתפתחת, חוסר מודעות לעבירה, מניע פסול מובהק, תזמון מעורר חשד ודפוס זהה המתגלה אצל מספר מתלוננות מאותה קבוצה חברתית סגורה ומצומצמת מוסיפים למסקנה כי לא מדובר במקרה שגרתי".

השופט ציין כי התובעות "עשו שירות דוב לנפגעות עבירה. קבלת גרסאותיהן חרף חוסר הסבירות משמעותה שתלונות על עבירות מין יהפכו לבלתי ניתנות להפרכה". כדי לשמור על המדיניות שהתוותה השופטת ארבל במטרה למנוע הרתעה של מתלוננות בעבירות מין, החליטו השופטים להפחית את הפיצוי שפסק בית משפט המחוזי ל־550 אלף שקל, שמתוכם תשלם הקיסרית 200 אלף שקל.

תוכנית הנאנסות

מסמכי הקמפיין של מורל הגיעו למשטרה והובילו לחקירתו בחשד לקשירת קשר, הפרת הוראה חוקית ומסירת הודעות כוזבות. "תוכנית הנאנסות מתארת במילים ברורות ואף בוטות את מטרת המתלוננות, ומצביעה באופן חד־משמעי על קיומה של יד מכוונת", כתבו השופטים. בפגישות של הקיסרית עם מורל לצורך גיבוש תוכנית הפעולה השתתפו ארבע המתלוננות ועו"ד אלוני־סדובניק. השופט עמית לא נבהל מכך: "במציאות שבה אנו חיים ייתכנו מקרים שבהם מתלונן בעבירת מין יפנה למשרד יחסי ציבור, צעד כזה לא יפגום בהכרח במהימנות המתלונן. אולם הפרשה הנוכחית שונה בתכלית. הטרמינולוגיה שבה נעשה שימוש במסמכים זועקת כי מטרת התוכנית היא זדונית ופסולה מעיקרה, העיניים מסרבות להאמין".

"הדרך הטובה ביותר להמחיש את חומרתה של תוכנית הנאנסות היא להביא את הדברים כלשונם", כתב השופט עמית. "ב־17 בינואר 2011 נערך במשרדו של מורל מסמך שכותרתו תוכנית פעולה ראשונית. 'המוצר הסופי' שנדרש בקמפיין נגד דניאל הוגדר על ידי מורל כך: 'מפסיד במשפטים, מפסיד בחיים, בורח, נעלם, מפסיק להטריד'".

במסמך פורטה האסטרטגיה: איסוף חומרים, השגת מידע דרך חוקר פרטי, דרך "אנשים ששונאים אותו, שסבלו ממנו", ובסיום חשיפה תקשורתית.

"כדי להעלות את נושא הנאנסות לסדר היום נייצר בשבילן אירוע מחאתי שהעיתונאים יהיו מחויבים להתייחס אליו ויריבו ביניהם על הסקופ", כתב מורל. "ר' תעמוד בשעות הצהריים מול מגדלי אביב עם מסיכה ושלט שבו ייכתב 'לשכת עורכי הדין מחפה על עו"ד אנס'; ייעשה פרסום מסיבי באינטרנט, לרבות סרטוני יו־טיוב ושימוש בפורומים; ביום השני למחאה יעמדו ר', ד' ומ' עם מסיכות ושלטים זהים; ביום השלישי למחאה יצטרפו לשלוש הנאנסות פעילות חברתיות מארגוני נשים; בסוף היום השלישי תודלף הפרשה לעיתונאי בכיר".

עכשיו נמנו במסמך שמות עיתונאים לפי העדפה. מורל כתב: "ד' ניגשת להתלונן בליווי עיתונאי. אם הספין התקשורתי מתפתח לכיוון שאנחנו רוצים, רק אז אפשר לצרף מתלוננות נוספות".

הכבוד של אריה אבנרי

לפני כשלוש שנים עו"ד אלוני־סדובניק הייתה מעורבת בסערה ציבורית סביב סנגור של נאשמים בתיק אונס על קו התפר בירושלים. לטענתה, הסנגור אילץ לקוחה שלה להדגים באולם כיצד בדיוק "חדרו" אליה הנאשמים, אבל מי שקוממו אותה לא פחות היו שלושת שופטי בית משפט המחוזי בירושלים שלטענתה לא העירו לסנגור.

שרת המשפטים דאז, ציפי לבני, הורתה לנציב התלונות על השופטים בזמנו, השופט אליעזר גולדברג, לבדוק את הנושא. בינתיים, עקב ראיונות שעו"ד אלוני־סדובניק נתנה בנושא, הגיש נגדה הסנגור תלונה ללשכת עורכי הדין ועקב הפגיעה בשופטים הצטרף לתלונה יו"ר תנועת אומ"ץ, אריה אבנרי.

כך הכרתי את הסנגורית הפמיניסטית, שהציגה בפני את סיפור חייה האישי וביקשה שאציג את הנושא בפני ידידי המסור. אבנרי הקשיב למטען האידיאולוגי שלה כמו גם לסיפורה האישי, לבו נכמר והוא משך את התלונה מהלשכה.

בחודש ספטמבר אשתקד קיבל העיתונאי רביב דרוקר אישור לפרסום פרוטוקול הדיון, שנערך בדלתיים סגורות, והקדיש לו תוכנית של "המקור". אלוני־סדובניק הייתה גיבורת הפרק שבו נמתחה ביקורת נוקבת על שלושת השופטים. ממצאי התוכנית היו מנוגדים למסקנות הבדיקה של השופט גולדברג ושל נשיא העליון לשעבר, אשר גרוניס. עכשיו אלוני־סדובניק הודיעה לי כי היא דורשת שאבנרי יפרסם התנצלות פומבית וידאג לביטול התלונה ללשכה ולביטול תביעת הדיבה שהגיש נגדה הסנגור מירושלים. העובדה שאבנרי לא היה במיטבו באותם ימים לא עשתה עליה רושם. "אז אגיש תביעה נגד תנועת אומ״ץ", היא הצהירה ובזה נותקו קשרינו המקצועיים והחברתיים. אבנרי ואומ"ץ פנו ליועץ המשפטי לממשלה כדי שיורה למשטרה לבצע חקירה פלילית של כל עלילת תלונות השווא.

סגן יו"ר לשכת עורכי הדין, אורי קינן ויו"ר הוועדה לטיפול בתלונות שווא, מורן סמון, הגישו בתגובה לפסק הדין תלונות לוועדת האתיקה במחוז תל אביב. בבסיסן עומדת התלונה שהגישה לוועדה עו"ד אלוני־סדובניק נגד חבר למקצוע, עו"ד דניאל, מבלי לדווח על כך שהמשטרה גנזה את תלונות הנשים שאותן היא מייצגת.

עו"ד אלוני־סדובניק מסרה בתגובה: "אמשיך לייצג מתלוננות בעבירות מין כל עוד בדיקותי והאינסטינקטים שלי אומרים לי שהתלונה אמיתית. בפסק הדין נפרש ההבדל בין נקודת המבט של שופטים גברים ושופטות נשים בתיקי עבירות מין. השופטים לא ראו סיבה לפסול את התרשמות המחוזי מהמתלוננות, בעוד השופטת האישה סברה כי מדובר במעוות שלא ניתן לתיקון".

תגובת מוטי מורל: "לא עשיתי את הקמפיין ולא שום חלק ממנו, לא שלחתי תלונה ללשכת עורכי הדין, לא ארגנתי הפגנות, לא עשיתי קמפיין ברשת ובתקשורת. הדבר הוכח בחקירת המשטרה, שהפרקליטות סגרה מחוסר אשמה. לא הייתי צד במשפט ולא הייתי מעורב בערעור, תגובתי כלל לא נתבקשה".

בהכנת הכתבה השתתף זיו קריסטל 
רשימות נוספות של אמיר זוהר ב־POSTA.CO.IL 
[email protected]