בנמל התעופה בן גוריון יש 11 נקודות גלויות של ביטחון וביקורת מכל הסוגים. מהמחסום בכניסה לשדה ועד לעליה למטוס. תספרו בעצמכם בפעם הבאה שאתם מגיעים לנתב"ג. אפשר להניח שיש עוד עיניים סמויות שמתבוננות בנוסעים לחוץ לארץ.
נתב"ג הוא קטן יחסית, בממדיו ובמספר הטיסות והנוסעים, לשדות תעופה מרכזיים באירופה או בארצות הברית. ולכן הוא יכול להרשות לעצמו לנקוט באמצעי הביטחון המחמירים ביותר בעולם. אך זו תוצאה של תפיסת ביטחון הוליסטית. טוטלית שמרחיבה את שולי הביטחון על חשבון זכויות הפרט ונוחותו.
מאז שנחטף בפעם הראשונה מטוס אל על (ב-1968 לאלג'יר) ובעקבות מתקפת הטרור ב-1972 בנמל התעופה בלוד, של קוזו אוקמוטו וחבריו מהצבא היפני האדום בשליחות החזית העממית לשחרור פלסטין, ניצבת ישראל בחזית המאבק בטרור בכלל והאווירי בפרט, ומשכללת את אמצעי האבטחה והביטחון שלה. במובן זה ישראל היא אור אבטחתי לגויים.
מומחי ביטחון של חברות תעופה, משטרות ושירותי ביטחון מגיעים זה עשרות שנים לישראל כדי ללמוד את תורות האבטחה, או שמעסיקים מומחים ישראליים. אלפי ישראלים מתפרנסים יפה מכך ברחבי העולם.
זה קורה למרבה הצער, לרוב לאחר פיגועים גדולים. רק לאחר שמטוס פאן אם פוצץ באוויר ב-1988 ממזוודת נפץ, שהחדירו אליו סוכני המודיעין של שליט לוב מועמר קדאפי, כדי שחברות תעופה אמריקאיות והממשל יבינו שצריך להכניס יד לכיס ולתגבר את אמצעי הביטחון, גם במחיר של אי נוחות לנוסעים ועיכוב בטיסות.
רק לאחר שהטרוריסטים של אוסמה בן לאדן, מייסד "אל קאעידה" הפכו ב-11 בספטמבר 2001 מטוסי נוסעים לפצצות מעופפות, החליטו בארה"ב שזכויות החיים של האזרחים לא פחות חשובות מזכויות האזרח שלהם, ומותר לדמוקרטיה להתגונן מפני מהרסיה.
סביר להניח שזה יקרה גם הפעם, לאחר מתקפת הטרור בבריסל. נכון, אין ביטחון הרמטי ותמיד יש פרצות שקוראות לטרוריסטים, אך לא צריך להיות גאון באבטחה כדי להגיע למסקנה כי מה שקרה אתמול בבירת בלגיה הוא מחדל מודיעיני ואבטחתי חמור ביותר. שלא לדבר על כך שכלי התקשורת בבלגיה דיווחו שלמשטרת המדינה הגיע אתמול מידע מתריע על "מתקפת טרור מידית".
למרות זאת, בכניסות לנמל התעופה בבריסל לא היה בידוק ביטחוני, גם לא השטחי ביותר, לא הייתה נוכחות של שוטרים, חמושים במדים או מוסווים, ולמרות מצלמות אבטחה הייתה תחושה של עוד יום שגרתי. מה הפלא שהמחבלים הצליחו להיכנס למסוף הנוסעים עם חגורות נפץ ומזוודות ואף קלצ'ניקוב.
מה שקרה היום הוא תוצאה של חידלון ארוך שנים. האתניות והפוליטיקה הפלגניים הפכו את בלגיה למדינה כושלת, ותפקוד לקוי של ממשלות מקרין כמובן על איכות המשטרה ושרותי הביטחון. והבלגים, אם לומר זאת בלשון המעטה, לא היו מהמשובחים באירופה.
זה עשרות שנים יש בבלגיה בכלל ובבריסל בפרט שכונות של מהגרים מוסלמים, מצפון אפריקה ומדינות אחרות, שהיו לשטחי הפקר. יש בהן פעילות פשע של סחיטה וסמים והנשק מצוי בשפע. במסגדים ובבתי אולפנה מתקיימת פעילות הסתה והקצנה דתית והמשטרה חוששת להיכנס לשכונות אלה.
כדי לחדור לרשתות הטרור, צריך בראש ובראשונה רצון להיכנס לאותן שכונות, מסגדים ומרכזים קהילתיים, כמו רובע מולנבק בבריסל, לגייס מקרבם סוכנים ולשתול מערכות האזנה. בחודשים האחרונים לא ניכר שלשירותי הביטחון הבלגים הייתה הנחישות הדרושה לשם כך. גם כשכבר ירד להם האסימון, התיאום בינם למשטרה היה עלוב. שנים של הזנחה הביאו גם לכך שלשירותי הביטחון הבלגים יש פערי מידע מודיעיניים.
על הפיגועים בבריסל נטל דאעש אחריות. יש בכך גם נחמה פורתא. דאעש, שסופג מפלות בשדות הקרב בסוריה ובעיראק, מתרחק מהחזון השאפתני שלו להקים "חליפות", ומתגמד למה שהוא היה: גרסה נועזת יותר של קבוצת טרור נוסח אל קאעידה. ובסיפור הזה, כבר היינו.