מכיוון שספרו של נתניהו "כיצד יביסו המשטרים הדמוקרטיים את הטרור" לא ממש חלחל לתודעה, ייתכן שהגיע הזמן לספר ההמשך: "איך לא מנצחים את הטרור, בארבעה צעדים פשוטים".
 
הנה התקציר.
 
צעד ראשון: התנשאות ואטימות – יום לאחר פיגוע רצחני, במקום להביע צער ולהציע עזרה בצניעות, לאתגר את המונח "אירוניה" בכך ששר בכיר בממשלה יצהיר שאם הבלגים יפסיקו לאכול שוקולד, הם ינצחו את הטרור. האם מאחורי תובנות השר מסתתרת המסקנה שאנו, הישראלים, הבסנו את הטרור? כי איכשהו, זה לא מאוד מורגש בשטח לאחרונה. זה גם לא ממש מתיישב עם הסברת מדיניות הממשלה שהפלסטינים רק מחריפים את העיסוק בטרור, מה שאומר שאנחנו כנראה לא בדיוק מומחים במיגורו. בקיצור – טיפה של עקביות לוגית לא תזיק.
 

צעד שני: שמחה לאיד - גם כמי שאינה מומחית לאינטליגנציה רגשית, יש לי תחושה חזקה שאם נגיד לאירופים "אמרנו לכם", או "מגיע לכם יא אפסים אוהבי ערבים", זה לא יגרום להם להקשיב לנו בהערכה או לצדד פחות בפלסטינים. מה שכן, זה דווקא עשוי לעזור לתעמולה האנטי־ישראלית. אתמול כבר תורגמו פוסטים בסגנון הזה לאנגלית ושווקו לעולם ברשתות החברתיות על ידי "מרכז המידע הפלסטיני". אפשר להיות מרוצים: הראנו להם מה זה, לקפוצי התחת. אז מה אם זה הפך לעוד ספין ש"מוכיח" שהישראלים הם רעים כי הם שמחים כשאירופים מתים, ולעומתם הפלסטינים מביאים את המידע הזה כשירות לציבור הגלובלי מתוך אהבה טהורה לזולת? שאפו.
 
צעד שלישי: אסוציאציות מופרכות – זהבה גלאון בהחלט מתמקמת יפה במשבצת הפוליטית של זאת שלא מפספסת שום הזדמנות לפספס עוד קצת את הפואנטה. אתמול היא יצאה בתובנה מרגשת – נתניהו מותח קו בין הטרור באירופה לבין הטרור בישראל כדי להסיר מעצמו אחריות על כישלון 50 שנות כיבוש. יופי! עכשיו כשהיא ניסחה את זה בצורה כל כך הגיונית, היא מן הסתם שכנעה המוני ישראלים ללכת בדרכה, שהרי לפני ביבי לא היה שום טרור בישראל, ולא ברור איך לא עלינו על זה לבד. רק חבל שבדרך משתכנעים גם אחרים, כמו שוטר בלגי שבחר להסביר את התיאוריה הזו באמצעי התקשורת אתמול, במילים קצת שונות: "המילה יהודי כשלעצמה היא מלוכלכת, ולו הייתי בישראל, הייתי עושה ליהודים את מה שהם עושים לפלסטינים, שוחט את כולם".
 
צעד רביעי: להתעלם מעובדות – בעוד אנו מתקשים להחליט אם אנחנו אשמים בהכל או לא אשמים בכלום, דאע"ש פרסם השבוע הסבר ארוך ומלומד על כך שישראל לא מעניינת והיא בכלל לא המטרה מבחינתו. כן, מסתבר שאללה אמר את זה למוחמד, ואנחנו פשוט לא שמענו ולא תהינו מה זה אומר, כי היינו עסוקים מדי בוויכוח חסר תכלית שבו אף אחד אינו מנצח לעולם.
 
בקיצור אירופים יקרים, אם אתם רוצים לדעת איך לא לנצח את הטרור, אז ככה, בדיוק ככה. שהימין יתנשא ויקלל, ושהשמאל יתבכיין ואז יתנשא ויקלל בחזרה, אבל באלגנטיות. אומנם הוויכוח בינינו, שהופך מטורלל ומנותק יותר ויותר מדי יום, מנציח את המצב במקום לפתור אותו, אבל אנחנו ישראלים עקשנים ולמודי ניסיון ואנחנו יודעים להילחם, ולכן שום צד לא ימצמץ ראשון. מה תעשו לו?