שמעתי, במסיבת העיתונאים שכינס ראש הממשלה בנושא הטרור, שאלה דומה לזו: “כיצד לא מצליחה ממשלת ישראל להתגבר על הטרור שפוקד אותה מזה כחצי שנה? אולי אתה, נתניהו, אינך מומחה לטיפול בטרור, כפי שחשבנו בעבר?".

איני בטוח בדיוק של המילים שנאמרו, אך אני בטוח ברוח הדברים. לדעתי זו שאלה אווילית. מאחר שאין דרך למדוד את תוצאות הפעילות נגד הטרור, ואין אף יכולת להשוות למקומות אחרים בעולם, לא ראוי לשאול שאלה מסוג זה. כי התשובה תהיה התרשמותית ובלתי מדידה. ואם בהתרשמות עסקינן, אזי אוכל לומר בוודאות כי בישראל לא התרחשו בשנים האחרונות פיגועים מהסוג שהיו בפריז ובבריסל. כוונתי לפיגועים מתוכננים של ידי ארגונים מוכרים הכרוכים בלוגיסטיקה ובסיוע של הסביבה.

נותרו פיגועים ספורדיים שמקורם בהסתה מהדגם של דאע"ש הנשמעת בכל העולם ובאזורינו. נשאלת השאלה: מדוע מתרחשים אירועים אלה? התשובה היא איכות שירותי הביטחון בישראל ופעילות הממשלה, שמונעים טרור מאורגן, וההסתה

מצליחה לייצר רק פעילות של סכינאות ומספריים. זה אות כבוד לשירותי הביטחון.

המשטרה, שמצטיינת בחיסול כמעט כל סכינאי, משלימה את מעטפת מערכת הביטחון. בכך ניתן לאזרח ישראל ביטחון אישי סביר בהשוואה לביטחון אזרחי העולם. הרי אזרחי אירופה רחוקים יותר ממוקד הרוע וההסתה. חבל שאין להם הנחישות והרצון הדרושים לטפל בטרור זה.

נשאלת השאלה: עד מתי נחיה בפחד מהטרור הסכינאי? והתשובה האמיתית היא: חייבים להיערך נפשית לזמן ארוך, להצטייד באורך רוח, בנחישות, בתעצומות נפש ובמקוריות, תוך ידיעה שבשאר העולם רע יותר. וגם אם במקומות אחרים בעולם טוב יותר, הם אינם ביתנו.

מקומנו כאן, ונתמיד להיות כאן, ואם יהיה צורך - נילחם כאן. ככל שנפנים את התשובה, כן יפחת התסכול והסיכוי לדעיכת טרור המספריים יגבר. היום מתקיימת מלחמה בין העולם הנאור ובו ישראל לבין כוחות אסלאמיים קיצוניים שניזונים מ"חצר אחורית" תומכת בעולם ובאזורינו. המלחמה היא דתית. לא בכדי כינה דאע"ש את בריסל עיר צלבנית. המלחמה היא ביהודים, נוצרים ואחרים.

שמעתי פרשן באחד מהערוצים שאומר בערך כך: "יש גורמים באירופה שילחצו שנגיע להסדר עם הפלסטינים, כדי ליטול מדאע"ש תירוץ לתקוף את אירופה". לצערי, לנוכח האירועים, גם הפרשן האוויל שאמר זאת היה צריך כבר להבין שאין קשר בין הסוגיה הפלסטינית לבין מתקפת הדת שמתרחשת בעולם. אני מציע לפרשנים אחרים שלא לומר זאת משני טעמים: ראשית הטיעון מטופש, ושנית למה לתת לאירופים חומר הזוי למחשבה.

לסיכום: יש מלחמת דת בעולם ובאזורינו. נתאחד מול אויבינו ולא ניתן בידיהם אמצעים להילחם בנו, כי יש שעושים זאת די טוב גם ללא הסיוע שלנו. יש גורמים שמחפשים סימנים לחולשותינו, והם בוחנים אותנו בכל יום מחדש. יש גורמים שמאשימים אותנו בכל דבר רע שקורה בעולם. זו טיבה של אנטישמיות. עלינו להתעשת, להתאזר בסבלנות ולהתאחד, ולחדול ממתקפות אישיות לא מבוססות. כמו כן עלינו להתמיד ולבנות כוח להגנתנו.

הכותב הוא תא"ל במיל', חבר מועצת הביטחון לישראל ומחבר הספר "ללכת עם האנשים"