בית המשפט העליון עשה את שלו. הוא פסל משיקולים משפטיים גרידא את מתווה הגז. השופט אליקים רובינשטיין קבע חד־משמעית: "פסקת היציבות שהממשלה מתחייבת לעשר שנים שבהן לא רק שלא תחקוק אלא תיאבק בכל חקיקה שכנגד נקבעה בחוסר סמכות".
לא היו כאן שיקולים כלכליים או התערבות במהלכים העסקיים. להפך, דווקא סעיף 52 העוקף את הממונה על ההגבלים, שהיה עד כה שנוי במחלוקת, או הטענות על מחירי הגז המופקעים בחוזים עברו חלק בבג"ץ.
ההמלצה של בג"ץ היא להגיע בתוך שנה להסכמה פרלמנטרית על סעיף היציבות המבטיח אי שינויים רגולטוריים למשך עשר שנים. לכן ההתקפה של נתניהו, שטייניץ ואחרים על בג"ץ אינה מוצדקת. האחריות לעיכובים במתווה והוצאת הגז מקידוח לוויתן נמצאים באחריותה המלאה של ממשלת נתניהו. היו לה חמש שנים מלאות כדי לקדם את המתווה ולא להשאירו לאחריות רגולטורים או פקידים כאלה ואחרים.
השאלה כעת היא מה תעשה הממשלה? האם היא מסוגלת להציל את המתווה? ומה יעשו חברות הגז ובראשן נובל אנרג'י האמריקאית? האם הן מוכנות להמשיך לזרום בדיונים אינסופיים עם הממשלה או שיחליטו לתבוע את הממשלה על נזקים של מיליארדי שקלים שלטענתן נגרמו להן?
הדבר הפשוט ביותר לכאורה הוא שהממשלה תביא את אישור סעיף היציבות לכנסת ואז המתווה ייצא לדרך. אבל אם הממשלה הייתה מסוגלת לכך, היא הייתה נענית "להמלצת בג"ץ" שניתנה כבר לפני חודשיים ומבקשת כבר אז את אישור הכנסת.
אלא שממשלת נתניהו אינה מסוגלת להעביר גם מהלכים כאלה. היא הפסיקה לשלוט בעניינים כלכליים, ואלה מתקבלים בפועל על ידי מפלגות האופוזיציה שהפכו בפועל לממשלה של צללים. הנה הוכחה: הכנסת תצביע היום בקריאה שנייה ושלישית על אישור חוק שכר הבכירים. נתניהו מתנגד בצורה נחרצת לאישור החוק במתכונתו הנוכחית אבל שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון לחצו על כחלון ולכן הוא יאושר על אפו וחמתו.
גם את מתווה הגז לא הצליח נתניהו למכור. הוא נאלץ להשתמש באינספור תעלולים פוליטיים כדי לאשר את המתווה אבל בסופו של דבר הוא נכשל. אם ינסה להביא את סעיף היציבות לחקיקה מובטח לו כישלון.
לכן צהלות אנשי האופוזיציה על הניצחון שהביא לדחיית אישור המתווה הן מובנות. הם הגיעו להישג פוליטי משמעותי והצליחו לנגח את נתניהו במקומות הכי רגישים שלו (המגזר העסקי והתלונות נגד עודף הרגולציה).
זה גם לא מקרי שח"כ איתן כבל, יו"ר ועדת הכלכלה, ירצה לחתוך קופון מיידי ויכנס את הוועדה כבר היום לדיון בהשלכות פסיקת בית המשפט.
"אין לחגוג על כך שהגז עלול להישאר במעמקי הים ושמאות מיליארדי שקלים לא יגיעו לאזרחי ישראל", הגיב נתניהו לפסיקה. "נחפש דרכים אחרות להתגבר על הנזק הקשה שנגרם לכלכלת ישראל בעקבות פסיקה תמוהה זו".
נתניהו צודק בקביעה שאכן ההחלטה גרמה לנזק. ישראל יכולה לשכוח בטווח הנראה לעין ממשקיעים זרים. אין בכלל ספק שהרגולציה קפצה כמה מדרגות ולאף משקיע אין עניין להאמין להתחייבויות שיקבל מהממשלה הישראלית. אבל למרות זאת הוא טועה קשות, עם כל הכאב והאכזבה, בכנותו את החלטת בג"ץ "תמוהה". בית המשפט עשה את העבודה המשפטית שלו, דחה את העתירות בסעיפים אחרים והתערב רק בסעיף היציבות.
אז האם אפשר לקבוע שמתווה הגז הגיעו לסוף דרכו ושהגז יישאר בקרקעית הים? כנראה שלא. נתניהו ושר האנרגיה יעשו במהלך השבועות הקרובים מאמצים בלתי נלאים לשכנע את חברות הגז להגיע להסדר משופר שיבטיח שהממשלה לא תקבל החלטות חד־צדדית. התחייבויות כאלה ניתנות במסגרת הסכמים בין הממשלה לגופים עסקיים כמו מפעילי כבישי אגרה (בשיטת ה־BOT) וכן עם בעלי זיכיונות כאלה ואחרים. ייתכן שהבעיה תיפתר באמצעות מתן ערבות ממשלתית או בהקלות אחרות.
האם חברות הגז יסכימו? היועצים המשפטיים של נובל אנרג'י האמריקאית התכנסו כבר אתמול כדי להחליט מה עושים. באופן אבסורדי, פסיקת בית המשפט דווקא חיזקה את עמדת המיקוח שלהן מול הממשלה. ייתכן שיסכימו לוותר על פסקת היציבות תמורת שיפורים נוספים במתווה, כי מבחינתן אי אפשר לדעת "מתי הממשלה תשתגע". על מחדלי הממשלה שהביאו לעיכוב נוסף בהוצאת הגז ישלם הציבור הציבור, אבל זה לא מעניין את הממשלה ובטח לא את האופוזיציה.