האם יכול להיות שקיים קשר בין הקושי להפיק גז מהים לבין תנאי השכר של עיתונאים בישראל? האם ייתכן שאנחנו משלמים מסים מוגזמים בגלל פרשנים ושדרים שזועמים על המעסיקים שלהם? האם אפשר שמשרות רבות של עובדים בורחות לחו"ל, רק משום שהעיתונאים מפרשים ממעמקי התלוש שלהם ולא מתוך יושרה עיתונאית?
רק השבוע דווח על כך שמאז 2007 ברחו מאות חברות מהבורסה הישראלית, לצד רבות אחרות ששוקלת לוותר על גיוס השקעות מהציבור. הסיבה ברורה: לאנשי עסקים נמאס משדרניות ומפוליטיקאיות שמצוות עליהן איך לנהל את העסקים שלהם. התופעה הזו מחוברת, כמובן, לחוק שעבר השבוע להגבלת שכר הבנקאים. זה קשור גם לעיסוק העיתונאי האינסופי בהשחרת דמות בכירי החברות. כאילו נמצאה המחלה הכרונית שמחסלת את הכלכלה והחברה כולה: התלוש של המנכ"לים.
גם דרמת הגז מושפעת באופן דרמטי מהעיתונות. החל מהזיגזג של הממונה הקודם על ההגבלים העסקיים, דרך ההימלטות של השר אריה דרעי ממשרד הכלכלה, כדי שחלילה התקשורת לא תאשים אותו, ואפילו עד להחלטה האחרונה של בג"ץ.
בכל אחד מהנושאים הכלכליים והחברתיים הללו ורבים אחרים מתייצבת העיתונות הישראלית, רובה ככולה, בעמדה נשכנית וחד־צדדית. קשה לברוח מהתוכניות ברדיו הממלכתי שרתומות יום־יום לסדר יום סוציאליסטי קיצוני, אין מפלט מדיווחי חדשות בכל הרשתות, משאלות מניפולטיביות למרואיינים ומאייטמים פופוליסטיים שלא פעם מעוותים את התמונה.
תוצאות הרסניות
בה בעת, העיתונות מזניחה לחלוטין את העושק הקיצוני של האזרחים באמצעות המיסוי המטורף בארץ. אין כמעט מילה לגבי 70% מיסוי על כל ליטר דלק, אין הגה לגבי מחירי המכוניות, אין פרץ או צווחה בהקשר לכפל המכס, ההיטלים, האגרות ועוד מרעין בישין. מסכת הגזל של רשויות המס אחראית ליוקר המחיה, ובגללה אין טעם לעבוד ולהרוויח. והנה, לא רק שמרבית העיתונאים לא עוסקים בזה, רובם מובילים קו שדורש, למעשה, להגדיל את ההוצאה הממשלתית ובכך להטיל עוד מסים.
המגמה הזו מובילה לתוצאות הרסניות. הבורסה, למשל, היא מכשיר כלכלי־חברתי רב חשיבות. היא גוועת בגלל האווירה שמוכתבת רבות בידי העיתונות. אווירה שמאשימה כל יזם בעושק וחזירות, שמשחירה ומדכאת את הקטרים של הכלכלה, שבונה תיאוריות מזימה מופרכות כלפי כל מי שמנסה לפתח ולוקח סיכון. והיה כבר מי שהצביע על עלייה נוספת במחירי הדירות מכיוון שלא כדאי להשקיע בבורסה בגלל המיסוי המוגזם שקשור בהשקעות בה.
אבל לצד הבריחה מהבורסה קיימת הימלטות מהשקעות בישראל בכלל. האווירה האנטי־עסקית של העיתונות, שמכתירה כל מי שיש לו שתי דירות כטייקון חזירי והכניעה של הפוליטיקאים לפופוליזם הזה, שגרמה לאפס אפשרויות להשקעה, גורמות לכל מי שיש לו קצת חסכונות להשקיע דווקא בחו"ל. יחד עם כספי ההשקעות, מועברות משרות רבות לגרמניה או ארצות הברית.
קל להבין מאיפה צצה העוינות אצל אנשי רשות השידור. העיתונאים שם נמצאים בסיוט אישי במשך שנים. אבל גם חלקים גדולים מהעיתונות המודפסת וערוץ 10 נמצאים על סף פשיטת רגל מתמדת, והמשכורות מעליבות בהתאם. מכאן, המצוקה האישית מעצבת את העמדות המקצועיות והעיתונאיות. לכך חייבים לשים קץ, כיוון שכאשר עיתונאים הופכים לפרולטריון זועם ומטעים את הציבור מכיוון שהם לא מרוויחים מספיק, נשקפת סכנה לדמוקרטיה ולמדינה כולה.