אין שחקן או אוהד כדורגל שלא חולם על הרגע הזה בתום משחק גמר - בין אם זה באירוע כמו גמר ליגת האלופות האירופי או גמר גביע העולם, ובין אם זה במפעל זניח במסגרת מקומית - הרגע שבו המנצחים מגיעים לקבל את הפרס שבו זכו (והמפסידים את פרס הניחומים). הרגע הזה הגיע בצהרי יום שישי האחרון גם לחלק החדש הסמוך לעיר איסקנדריה שבמחוז באבל, דרומית לבגדד שבעיראק, בתום משחק בין שתי קבוצות נוער. שניות ספורות לפני חלוקת הפרסים פוצץ עצמו נער, בן גילם של הנערים המשחקים, וגרם למותם של עשרות ולמספר רב יותר של פצועים (לפי דיווחים שונים, בין 30 ל־60 הרוגים וכמעט 100 פצועים). המדינה האסלאמית מיהרה לקבל עליה אחריות למעשה.
החיבור הטרגי בין כדורגל ואלימות קיים עוד מראשיתו של המשחק, ונובע בין היתר מהיצרים העזים המופגנים במגרש על ידי השחקנים ובעיקר על ידי הקהל. דוגמאות להתרחשויות אלימות, בדרגות חומרה משתנות, ניתן למצוא במגרשים בכל העולם, על כר הדשא וביציע. המקרה הבולט בשנים האחרונות במזרח התיכון היה ההתנגשויות ב־2012 במגרש הכדורגל בפורט סעיד במהלך המשחק בין אל־מצרי המקומית לאל־אהלי - בהן גם היו מעורבים כוחות המשטר - שהביאו להרג 74 אנשים.
אולם, עליית מדרגה של ממש נרשמה בנובמבר 2015 באירופה, עם ניסיון הפיגוע שלא צלח מטעם המדינה האסלאמית בסטאד דה־פראנס שבפריז, בעת משחק ידידות בין נבחרות הכדורגל של צרפת וגרמניה. בהמשך, סוכל ניסיון נוסף לפיגוע, הפעם בהנובר, לפני משחק בין גרמניה והולנד. הניסיון להפעלת טרור מאורגן מהווה שינוי מהותי לעומת תגרות ועימותים עממיים בלתי מתוכננים. לפיכך, ובהתאם לגודל האיום, זינקה רמת הכוננות וההיערכות באירופה מפני טרור באצטדיוני הכדורגל, בפרט לקראת אליפות היבשת לנבחרות (היורו) בצרפת שתתקיים ביוני 2016. אם לא די בכך, על רקע מתקפת הטרור בבריסל, עוסקים בימים אלו באופן אינטנסיבי בשאלת קיום המשחקים וסוגיית אבטחתם.
הודעות השתתפות בצער מטעם גופים כמו פיפ”א והתאחדות הכדורגל האסייתית אומנם התפרסמו לאחר הפיגוע בשבוע שעבר, והיה גם סיקור חדשותי בינלאומי, אבל נדמה שהעיסוק באירוע תפס נפח גדול יותר במדורי הספורט מאשר בעמודי החדשות. נכון להיום, העולם המערבי מתחבט בתרחישים היפותטיים ומתעלם כמעט לחלוטין ממקרה בלתי נתפס שבו נער שמושפע מאידיאולוגיה מהפכנית מחליט לשים קץ לחייו ולחייהם של עשרות בני גילו שבסך הכל ניסו לשמור על אורח חיים נורמלי ככל הניתן בביטויו האנושי ביותר – כדורגל. במקרה הזה - דינו של הסטאד דה פראנס כדין האצטדיון המוזנח באיסקנדריה; שניהם אובייקט בזירת מלחמת התרבות המתעצמת לנגד עינינו. מקומן של מלחמות (מיותרות ככל שתהיינה) הוא בשדה הקרב, ואחת המשימות החיוניות במאבק המתמשך שעומד בפני העולם המערבי הוא להרחיקן מהמרחב התרבותי ובכלל זה ממגרשי הכדורגל.
הכותב הוא חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי