קול העם: השינוי האדיר שהפך את מחאת החייל מחברון לאפשרית

השיח שמתנהל ברשתות החברתיות בשבוע האחרון רחוק שנות אור מההודעות לתקשורת ששיגרו קברניטי המדינה והצבא עם התפרסם אירוע הירי של החייל מחברון. יתר על כן, מי שצפה במשפט המשודר שהתרחש באולפן שישי בערוץ 2, שכלל ניתוח “נפשי־פסיכולוגי מעמיק" של החייל על סמך תמונות שהעלה לפרופיל הפייסבוק שלו, היה מרשיע אותו ברצח בכוונה תחילה. מזל שבמהלך הדיון התעשת אהוד (אנחנו לא בית משפט) יערי, והזכיר לחבריו שהם בסך הכל פרשנים באולפן טלוויזיה. הגדיל לעשות רזי ברקאי שקבע “יש חיילים בצה"ל שהם רוצחים". נדמה שכבר זמן רב לא היה פער כל כך ברור בין הציבור לבין נבחריו, ובין השיח “ברשתות העם" החברתיות לשיח בתקשורת.
 

“הסיפור הזה הוא תוצאה של הרשתות החברתיות שגרמו לשינוי ערכי ואידיאולוגי בחברה, לעליית כוחו של היחיד ולשבירת ההיררכיות המקובלות", טוען ד"ר יובל קרניאל, משפטן וחוקר תרבות ותקשורת מהמרכז הבינתחומי בהרצליה. “ברשת החברתית אין היררכיה, כל אחד אומר, כל אחד מתבטא. זה משנה לחלוטין את דמותה של המשפחה, את החברה ואת הצבא. האינטרנט הוא אנטי צבא. בצבא יש רמטכ"ל והוא קובע. ברשת יש שני אנשים ושניהם שווים". 
 

ההשפעה של הרשתות החברתיות על השיח הציבורי היא עצומה. מדובר בסוג של מהפכה שקטה שמתחילה מלמטה, שבה כלי התקשורת המסורתיים כבר לא שליטים בלעדיים.

בראש ניצבת רשת הפייסבוק, אבל גם אתרים כמו "רוטר" ואחרים הם דוגמה טובה לכך. את דף הפייסבוק של ראש ממשלת ישראל אוהבים מעל למיליון וחצי גולשים, אחרי נפתלי בנט עוקבים 415 אלף  איש, לשרת התרבות והספורט 265 אלף עוקבים וכך גם לפוליטיקאים נוספים.

 

“האינטרנט הוא כלי הריגול הגדול בהיסטוריה", גורס ד"ר יניב לוויתן, מומחה לתקשורת דיגיטלית באוניברסיטת חיפה. “הפוליטיקאים נכנסו למוח של הציבור, וכל אחד מהם יכול להבין מה הציבור חושב, ולדעת תוך שנייה איך כדאי לו ‘לתקוף’ אותו. פוליטיקאי שיודע לעבוד ברשתות החברתיות ידע איך להשתמש בסמלים הנכונים ולמשוך אחריו את ההמונים. הרשתות החברתיות הן ברומטר לדעת הקהל, והן גם כלי להשפיע עליו. עידן התמימות באינטרנט מת ויש כאן סוג של מניפולציה שיוצרים גורמים בעלי אינטרס וגם כוחות זרים".
 

גם המציאות הפוליטית השתנתה. פעם כדי להיות פוליטיקאי האדם היה צריך להיות בעל יכולות צבאיות, ציבוריות, אקדמיות, ניהוליות ורשת קשרים ענפה. היום מספיק למתמודד השאפתן להיות בעלים של סמארטפון עם גישה לפייסבוק ויכולת להתבטא בצורה פרובוקטיבית, כדי לסלול את דרכו לקריירה פוליטית.

אם כך עולה השאלה: מי משפיע על מי? האם הרשת משפיעה על קובעי המדיניות, הפוליטיקאים ואולי אפילו על בתי המשפט? או שהפוליטיקאים וגורמים נוספים יוצרים מניפולציות שמזינות את השיח הציבורי ומעצבות אותו?
 

“הרשת היא אומנם הרבה יותר שוויונית ומייצגת מגוון דעות, אבל יש בה גם כוחות זרים ואנשים שתפקידם לקדם דעות ואינטרסים מסוימים", קובע פרופ’ יאיר עמיחי-המבורגר, ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט במרכז הבינתחומי בהרצליה. “במקרה של החייל מחברון, בתחילה הכתיבו ערוצי הטלוויזיה המסורתית את הקו. אלא שתוך יום־יומיים הסתבר שלעומת הערוצים הפורמליים יש גם עמדה אלטרנטיבית. ואז חלק מנבחרי הציבור התחילו ליישר קו בהתאם לעמדה ברשתות החברתיות. אתה מצפה מנבחרי הציבור שלך שיהיו בעלי חוט שדרה, שיגידו את מה שהם חושבים ומאמינים בו, ולא שיעסקו בפופוליזם זול. הרשת יכולה להשפיע גם על בתי המשפט.

"בסופו של דבר, בבית המשפט יושבים בני אדם. הם צופים בטלוויזיה, קוראים עיתונים ונפגשים עם מכרים, בני משפחה וחברים. בחלק מהמקרים הם לא מודעים למה השפיע עליהם בבואם לקבוע את דעתם. מחקרים פסיכולוגיים מוכיחים שבמקרים רבים אנחנו מנסים להגדיר את העמדה שלנו ביחס למה שאנחנו חושבים שהיא העמדה הדומיננטית, ומזה אנו גוזרים את עמדת האמצע".

 

ח"כ יואב קיש (ליכוד) סבור שהתנהלות הפוליטיקאים בנושא פרשת החייל מחברון הייתה מיותרת. “ההתערבות לא עוזרת לחייל וגם ההתלהמות כלפי שר הביטחון והרמטכ"ל איננה במקומה", הוא אומר. “לצערי יש נטייה גוברת של פוליטיקאים ליישר קו לפי הסקר האחרון שמתפרסם. נבחרנו כדי להתוות דרך ולהנהיג, ולא בשביל לעקוב אחרי סקרי דעת הקהל".
 

לא לחינם הסערה סביב החייל מחברון איננה שוככת. עם ישראל מסרב לקבל את העובדה שארגונים כמו בצלם או שוברים שתיקה מצליחים להכפיש פעם אחר פעם את חיילי צה"ל, גם אם שגו. הציבור חש שאנו נמצאים במלכוד לא הגיוני: מצד אחד, הדרישה שהחיילים והצבא יגנו עלינו, ומצד אחר ברגע שיש בעיה או כשל, יש חשש שלא יגבו את החיילים. בעידן הטכנולוגי, שבו כל מה שתעשה מצולם, נוצר מלכוד, במיוחד בשל התחושה שגורמים עוינים אורבים מעבר לפינה על מנת לתפוס אותנו בטעויותינו. 
 

הרשתות החברתיות מעניקות לאזרח במדינה תחושה של שותפות ויכולת השפעה שלא קיימת בערוצי תקשורת אחרים. לכן, כשהציבור מרגיש עכשיו צורך להגן על החייל, יש לו יכולת להביע את דעתו. אומנם אין לו גישה לערוץ 2, אבל יש לו מקלדת, סמארטפון וגישה לפייסבוק. לכן אנו עדים לשבר בין סדר היום שעולה מהרשתות החברתיות לשיח שמובילים מקבלי ההחלטות במדינה. בפעם הראשונה ההמונים יכולים להשמיע את קולם ולזכות בחיזוק מההמונים. וכמו שנאמר, הם עושים זאת כי הם יכולים.