משר חוץ מצפים שיעדיף למנות ולשלוח נציגים לבירות וערים חשובות דיפלומטים מקצוענים הנמנים עם בכירי משרד החוץ. בנימין נתניהו כראש ממשלה שרשאי למנות מספר מסויים של שגרירים וגם כשר חוץ התגלה כמי שמעדיף דוקא לבחור שגרירים ששייכים למפלגתו ונאמנים אידאולוגית  להשקפותיו על פני דיפלומטים מקצוענים.

 כראש ממשלה שלח נתניהו לושינגטון, הבירה החשובה ביותר לישראל, את מייקל אורן ואחריו את רון דרמר, שניהם חסרי עבר דיפלומטי-מקצועני. כשר חוץ, שלח נתניהו כשגריר ישראל באו"ם את דני דנון, שגם הוא טירון מוחלט בתחום הדיפלומטיה. נאמן לשיטתו להמנע ממינוי איש בעל כישורים דיפלומטיים מצוות המשרד מינה עכשיו נתניהו  את דני דיין כקונסול הכללי של ישראל בניו יורק.
 
איך אומר החכם מכל אדם, "והחוט המשולש לא במהרה ינתק" (קהלת ד' י'ב). לישראל יש היום שלושה נציגים בכירים בארה"ב - בושינגטון, באו"ם ובקונסוליה הכללית בניו יורק - שאף אחד מהם לא זכה בכהונה בגין  ידע מדיני, כישורים ונסיון דיפלומטי שנלמדים בשירות החוץ.

כל השלושה מקורבים לראש הממשלה ולשר החוץ, והופקדו על העמדות הקדמיות של החזית המדינית-דיפלומטית-יהודית של ישראל כמי שמייצגים נאמנה את השקפותיו המדיניות ולמעשה כפופים לנתניהו אישית. מדווחים לו, מקבלים הנחיות ממנו, ידועים ומזוהים במקומות כהונתם יותר כאנשי ראש הממשלה ועושי דברו מאשר נציגי מדינת ישראל.
 

מינויו של רון דרמר לשגריר בושינגטון גבה מישראל מחיר יקר ביותר והתגלה במיוחד כאסון למי ששיגר אותו לכתחילה לבירה האמריקאית, לבנימין נתניהו. דרמר גרם להרס טוטלי של היחסים בין ראש הממשלה לבית הלבן.  דרמר הוא זה שהגה ויזם את הופעתו של ראש הממשלה במושב המשותף של שני הבתים בושינגטון – אירוע שהעליב את הנשיא אובמה והשפילו באופן בלתי נסלח.

דרמר הוא שגריר מנודה בבית הלבן ומוקצה בגבעת הקפיטול. אולי משום שראש הממשלה ממאן להכיר בכשלון הגדול של שגרירו ובן יקירו רון דרמר הוא לא מחזיר אותו ארצה ומשאיר אותו כאבן שאין לה הופכין בושינגטון. השגריר באו"ם, דני דנון, נכנס לנעליים הגדולות של  השגריר הקודם, רון פרושאור, שהיה מבכירי משרד החוץ,  תקופה מסויימת כיהן כמנכ"ל המשרד ובשנות כהונתו באו"ם  הוערך במסדרונות הארגון העולמי כמופת ומודל חיקוי של  דיפלומט מקצועי.

בשיחות עם עתונאים דני דנון מתגלה כאיש  נעים הליכות ומסביר פנים. הוא משתדל לקשור קשרים עם שגרירים באו"ם גם של ארצות שאין להן יחסים דיפלומטיים  עם ישראל. לדני דנון מצפים מבחנים לא קלים ולא פשוטים.  זירת האו"ם שאף פעם איננה ולא היתה נוחה ונעימה לישראל, 
תהיה בחודשים הבאים פחות נוחה ופחות נעימה. הקפאון המתמשך בתהליך והעדר הידברות בין ישראל לפלשתינים צוברים ביקורת שמופנית בעיקרה נגד ישראל.

ארה"ב בולמת יוזמות נגד ישראל במועצת הבטחון אבל ערב חילופי נשיאים וממשלים בושינגטון מבשרים תקופה קשה לישראל בזירת האו"ם. הקונסול כללי בניו יורק הוא תפקיד בכיר ונחשק. אבל בעיקרו ייצוגי והסברתי. עידו אהרוני המסיים את תפקידו כקונסול כללי הוא מותיקי משרד החוץ והגיע
לניו יורק עם נסיון וקשרים עם בכירים במימסד היהודי שטיפח בביקורים בניו יורק. זה לא ההבדל היחידי בין אהרוני לדני דיין.


הקהילה היהודית בארה"ב, במיוחד בניו יורק, היא כיום פחות צייתנית ופחות הולכת בתלם מבחינת יחסה לישראל הרשמית. בחלקים גדולים בקהילה
מתרבים וגוברים קולות של ביקורת והסתייגות ממה שבכירים יהודים מגדירים "ממשלה ימנית-חרדית-קיצונית" בירושלים. לדני דיין צפוי אתגר הסברתי קשה ולא נעים מול רבנים, בתי כנסת וקהילות של התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית בניו יורק החוששות שהסכם הפשרה לנגישות לכותל המערבי בסכנה ולא יבוצע.
 
 את ישראל מייצגים היום בעמדות מפתח בארה"ב נציגים של מחנה הימין, נאמנים במוצהר של אידיאולוגיה  מדינית מסויימת ומוגדרת ושליחים אישיים של ראש  הממשלה. תכונות שאינן אופייניות לדיפלומטים מקצוענים. אולי חמור מזה, תכונות שהן ניגוד גמור לאופי הפלורליסטי, המתון והמפוייס של הקהילה המקומית.