מנקים אורוות: יש להכפיף את השירות הציבורי לרצון נבחרי הציבור

בעבר המניעים של הגורמים המדליפים היו ברורים, למשל הניסיונות להשפיע על תוצאות הבחירות. לפני בחירות 2003 הודלף דבר קיום חקירת השוחד שקיבל ראש הממשלה דאז אריאל שרון מאנשי העסקים סיריל קרן ומרטין שלאף. ליאורה גלט־ברקוביץ, פרקליטה בכירה במחוז מרכז, הודתה בחקירתה כי עשתה זאת כדי להשפיע על תוצאות הבחירות.
 

בינתיים איש לא הודה כי הפרסום של קיום חקירת בכירים בישראל ביתנו ערב הבחירות בשנה שעברה נועד לפגוע בהישגי המפלגה בקלפי. אבל אין צורך בהודעה, כולם מבינים במה מדובר. כיום אין בחירות, ונראה שאת הסיבה להדלפת החקירות נגד הרצוג ודרעי צריך לחפש במקום אחר.
 

כזו היא למשל החלטת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מתחילת החודש  לסגור את תיק החקירה נגד פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר רות דוד. מדובר באחת ההחלטות השערורייתיות ביותר בתולדות המדינה. דוד, שכיהנה כפרקליטת מחוז תל אביב בשנים 2002־2010, עומדת כעת לדין על פעילותה עם עו"ד רונאל פישר, החשוד כי לקח שוחד מלקוחותיו תמורת סגירת תיקים נגדם במשטרה. מנדלבליט סגר את תיק החקירה שהתייחס לתקופת כהונתה כפרקליטת המחוז.
 

אין אפשרות להגיע למסקנה חד־משמעית בעניין, ואולי זו סתם ציניות, אבל אין ספק כי עבור הפרקליטות, השיח הציבורי העוסק באבירי ניקיון הכפיים בפרקליטות ובמשטרה החוקרים פוליטיקאים מושחתים, נוח הרבה יותר משיח העוסק בסגירת החקירה נגד דוד, שעצם ניהולו מעלה חשדות כבדים כי פרקליטות המדינה היא ארגון מושחת הרבה יותר מכל הפוליטיקאים יחדיו.
 

אף שמדובר כביכול בסיפור ישן, חשוב שנזכור במה מדובר: זמן קצר לאחר שדוד התמנתה לעמוד בראש התביעה של מחוז תל אביב, פרצה פרשת הבנק למסחר. אחד המתווכים העיקריים של כספי הבנק למסחר שגנבה אתי אלון היה גבי בן הרוש, חבר ארגון הפשע של האחים אברג'ל. בין היתר, הרוש פעל להלבין את הכספים הגנובים באמצעות כניסה לשותפות עסקית עם הקבלן הירושלמי יאיר ביטון.

 

בן הרוש ברח מהארץ עם היוודע דבר החקירה המשטרתית נגד אלון והתגלגל ללוס אנג'לס. במקום לדרוש את הסגרתו לישראל, אפשרה דוד לרשויות החוק האמריקאיות לנהל את החקירה בעניינו. אפשר היה לפסוק שהאופן הכושל שבו ניהלה דוד את התיק היה סתם מקרה שלומיאלי, אולם באותן שנים דוד כבר הייתה מקורבת מאוד לפישר, שייצג את יאיר ביטון, כאמור שותפו של בן הרוש. 
 

בתוך ההחלטה של מנדלבליט לסגור את התיק נגדה מקופלת החלטה שלא לבדוק את התנהגותה של דוד בניהול תיק המעילה הגדול ביותר בתולדות מדינה. 

# # #

וקיימת גם פרשת מע"מ ושוקי משעול. כפי שדווח בתחקירה של אורנה בן דור בערוץ 10, במהלך הכהונה של דוד כפרקליטת מחוז תל אביב היא גנזה כמויות גדולות של חומרי חקירה שהתייחסו למעשים פליליים לכאורה שביצעו בכירי רשות המסים. החומרים נאספו על ידי צוות חקירה חשאית בראשות משעול שכיהן כראש מע"מ בתל אביב. במקום לנקוט צעדים משפטיים נגד הבכירים, הורתה דוד לפתוח בחקירה פלילית נגד משעול, ובהליך משפטי שנמשך שנים רבות הוא הורשע לבסוף במעילה.
 

בשיחה עם בן דור סיפר עו"ד מנחם רובינשטיין, שייצג את משעול, כי בשנת 2004 סיפר לו פישר שהוא בעל קשרים אינטימיים עם דוד, וכי הוא יגרום לסגירת התיק נגד משעול בתמורה ל־20 אלף דולר. במקום לבדוק את החשדות הללו, הודיע עו"ד שי ניצן, פרקליט המדינה, כי "העבירות שעברה רות דוד בוצעו רק אחרי שעזבה את הפרקליטות".
 

וזה מביא אותנו בחזרה לפוליטיקאים המושחתים. זה אלפי שנים ידוע כי כוח משחית, וכוח מוחלט משחית לחלוטין. אנשי שררה יכולים להיות מושחתים או אידיאולוגים בדיוק כמו אנשים אחרים, לא משנה אם מדובר בנבחרי ציבור או בפקידים. היות שברור כי ככל שהכוח גדל כך גדל גם הפיתוי לנצל אותו לרעה, במשטרים דמוקרטיים קיימים אמצעים הבולמים פוליטיקאים, למשל בחירות. בכל כמה שנים חייבים הפוליטיקאים לעמוד מול דין הבוחר. אם סרחו, אם אכזבו, אם נחשפו כאידיוטים - הבוחרים שולחים אותם הביתה.
 

בניגוד לפוליטיקאים, עובדי מדינה - ובראש ובראשונה אנשי מערכת המשפט - אינם צריכים לתת דין וחשבון לציבור. בשיטה שהתפתחה בעשורים האחרונים בארץ אין להם בלמים דמוקרטיים. העם לא בחר בהם, והעם לא יכול לשלוח אותם הביתה. מקור כוחם הוא היחסים שהם רוקמים זה עם זה, וכפי ששי ניצן קבע, המערכת מסרבת לנקות את עצמה. על כן לעובדי הפרקליטות אין תמריץ לפעול נגד המערכת. אין להם כוח לתקן אותה.
 

יש רק דרך אחת לנקות את אורוות השירות הציבורי, ובראשו הפרקליטות. יש להכפיף אותם לעם דרך הכפפת השירות הציבורי לדרג הנבחר. אם הפרקליטות הייתה כפופה לממשלה, נבחרי העם היו מסוגלים לפטר פרקליטים שסרחו. הם היו מסוגלים לחייב את פרקליט המדינה לחקור חשדות נגד אנשי הפרקליטות ולפטר אותו אם היה מסרב או פועל באופן בלתי מקצועי.
 

אי אפשר להגיד שהסיבה לכך שהעיתונים השבוע מלאים בסיפורים על הווילות של דרעי ועל החשבוניות של תומכי הרצוג היא שבפרקליטות רצו להזכיר לציבור שאנשיה פועלים נגד פוליטיקאים מושחתים, ועל כן ראויים לאמון שלנו. אפשר להגיד שלמישהו היה עניין שדבר קיומן של חקירות שאינן קרובות לסיומן יתפרסם בעת הזאת. וכאשר אנחנו חיים במציאות שבה אין דינה של רות דוד כדינו של פוליטיקאי, אין אפשרות גם להתנער מהתחושה כי אין דין צדק בישראל.