בין הכותרות הגדולות שרדפו זו את זו בשבוע שעבר הסתתרה עתירה מסתורית שהוגשה לבג”ץ ביום חמישי, מתחת לרדאר הפריים־טיים התקשורתי. ממבט ראשון היא נראית כמו עתירה של גוף ביטחוני חשאי. העותרים, 11 במספר, מזוהים רק בראשי תיבות של שמם, משל היו סוכני מוסד או אנשי שב”כ. אבל אז מגלים שהמשיבה היא נציבת הביקורת על הפרקליטות, וה”משיבים הפורמליים” הם שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה.
זו עתירה שהגישו פרקליטים בשירות המדינה, נגד המדינה. הם דורשים שדוח הביקורת של נציבת הביקורת על הפרקליטות, השופטת הילה גרסטל, בעניין מערכת היחסים בין הפרקליטות למכון לרפואה משפטית, ייגנז ולא יפורסם. הם טוענים שהדוח נערך ללא סמכות והם חוששים ששמם הטוב ייפגע. העתירה הזו היא מתמודדת רצינית על תואר העתירה המחוצפת והתלושה ביותר שהוגשה לבג”ץ מאז ומעולם.
אין טעם לרדת כאן לרזולוציית הטיעונים שבבסיס העתירה. אין להם בסיס. נציבות הביקורת הוקמה בסמכות מינהלית של שרת המשפטים (ציפי לבני) והיועץ המשפטי לממשלה (יהודה וינשטיין), הסוגיה הזו כבר התבררה מזמן. גם הטענות כי הדוח מהווה ביקורת פרטנית, ולא ביקורת מערכתית, לא מחזיקות מים. הכי מדהים זה שהפרקליטים חוששים לשמם הטוב. למה לא אמרתם את זה קודם? אכן, זכותו של האדם לשם טוב היא מן המפורסמות. חבל שבפרקליטות לא מקפידים עליה קצת יותר ככל שמדובר באזרחים מן המניין.
במקרה שלפנינו, טענתם של הפרקליטים אינה רלוונטית. דוח הנציבה לא נוקב בשמות ואפילו לא נוקב בפרטים מזהים. הדוח הוא עקרוני, מערכתי, חשיבותו הציבורית עצומה. הוא בא בעקבות סדרה של תחקירים מטלטלים (בעיקר ב”עובדה”) על מה שהתרחש בין המכון הפתולוגי לפרקליטות, ובעקבות פרשת הרדיפה הברוטלית של הפרקליטות אחר הד"ר מאיה פורמן, לאחר שזו העזה להגיש חוו”ד רפואית במשפט זדורוב שהייתה מנוגדת לעמדת התביעה. הפרשה הזו חשפה פרקליטות שיכורת כוח, שאינה עוצרת באדום, לא מתבלבלת עם עובדות, ועכשיו מתברר שגם לא מוכנה להכיר בביקורת.
צריך להתפלל ולקוות שהעתירה הזו תידחה על הסף. יש אינטרס ציבורי עצום בפרסום הדוח על המכון הפתולוגי. יש אינטרס ציבורי עצום בשימור עצמאות הפרקליטות ויכולתה לבצע את התפקיד החשוב שלה. ציבור גדול של פרקליטים מקצועיים, נאמנים וישרים, שעובדים קשה מאוד תמורת מעט מדי שכר, נלקח בשבי על ידי ועד מיליטנטי, מנותק, שמקבל גיבוי מפרקליט מדינה מלא מעצמו. מתישהו הם יבינו ש”אמון הציבור” בהם נמצא בשפל המדרגה, והדרך היחידה להחזיר אותו היא להצטרף לשאר העולם ולקבל את דין הביקורת.
הגורל זימן להם נציבת ביקורת עם רקורד מושלם, שופטת הגונה, ישרת דרך, צנועה, שמכירה את המערכת לפני ולפנים ולא מנסה לעשות כותרות. הביקורת שלה מדודה, אין בה אלמנטים אישיים, אין לה סמכויות להעניש או לקבוע, אלא רק להמליץ, ונגד זה הם מנהלים גי’האד כוחני שמתאים יותר לנמל אשדוד מאשר למוסד מפואר וחשוב כפי שהייתה פעם הפרקליטות שלנו.