על אף התנגדות הממסד, הציבור זועק: "די להפיכת הרוצחים לקורבנות"

הדינמיקה ביום חמישי לפני שבועיים הייתה מאוד שגרתית. הציפורים צייצו, רוצחים פלסטינים ניסו לטבוח, חייל ירה, בצלם פרסמו סרט זדוני, וכרגיל הרמטכ"ל, מצ"ח, הפרקליטות הצבאית, שר הביטחון וראש הממשלה מהליכוד קפצו לדום. כרגיל, ארגון קיצוני שמשרת למעשה את האויב קבע את סדר היום הישראלי. 

הרי מזה שנים כל דוח מוטה או כוזב של בצלם מדווח בהבלטה במהדורות החדשות הממלכתיות, בעוד שתחקירים מעמיקים הפוכים מתפרסמים בקרן זווית, אם בכלל, והשלטון כולו מכרכר סביב הדוח ומחולליו. עד כדי כך שבעשרות השנים האחרונות בנו השירות הציבורי וצה"ל תורות הפעלה 

שלמות, ונבנו מנטלית סביב אירועי בצלם ודומיו, כולל עיצוב הוראות פתיחה באש ונהלים משפטיים. הדברים הגיעו עד כדי כך שבאחרונה פרסם צה"ל חוברת פנימית שהעלתה על נס טעות חמורה של קצין, ששילם בחייו מכיוון שנזהר יתר על המידה שלא לפגוע בפלסטינים "חפים מפשע" בזירת טרור. והנה באירוע בתל רומיידה, בעוד צמרת צה"ל והממשלה עושות שמיניות באוויר, התרחש משהו מפתיע: פוליטיקאים ומובילי דעה לאומיים החלו להתקומם. במקביל, וללא כל יד מכוונת, רוח ההתקוממות אחזה במרבית הציבור. תחת כל עץ פייסבוק רענן פרצה מחאה עממית אותנטית שזעקה - די. די לשלטון ההפוך, די להפיכת הרוצחים לקורבנות.
 

ראש הממשלה תפס מיד את שינוי כיוון הרוח והסתובב בהתאם, אבל בצמרת משרד הביטחון ובצה"ל התקשו לעכל. אמ"ן הרי לא העביר להם מידע מודיעיני על השינוי הטקטוני שחל בעם. אף גוף הערכה לא עלה על העובדה שהישראלים קצו בשלטון בצלם ומקביליו והחלו לראות בהם ארגונים עוינים.
 

לעצם פרשת החייל, יתכן שיימצא לימים שהוא הפר את הפקודות. על כך יהיה מקום להעניש אותו משמעתית, לא להאשים אותו ברצח או הריגה. אבל התגובה האינסטינקטיבית החמורה של מערכת הביטחון לא נובעת ממוסר, כי אין כאן שאלה מוסרית. כדור בראש למחבל שניסה לרצוח הוא מעשה מוסרי בדיוק כמו חיסול אבו ג'יאהד או כל "סיכול ממוקד" בעזה. תגובת הצבא היא תוצר של רוח אוסלו, שהוחדרה לדנ"א של מערכת הביטחון בכפייה ב־1993, ומאז היא שלטת שם. 
 

מהרוח הזו נולדה קונספציה שלמה שמנסה להסוות בלבול ומורך לב. היא באה לידי ביטוי בהתמהמהות מול הטרור הערפאתי עד למרץ 2002, בכישלון במלחמת לבנון השנייה ובהתנהלות הכושלת במלחמות הקטנות שהתנהלו מול שלטונות עזה. מלחמות שבהן הצבא התנהל כמו קורס צוערים של משרד החוץ, כשהוא פועל בניגוד מוחלט לעקרונות היסוד של המלחמה. הרוח הזו גם גורמת היום להגנה של בכירים במערכת הביטחון על הרשות הפלסטינית.
 

בשיחות סגורות לוחשים בקואליציה שהבעיה המרכזית שלנו היום היא צמרת צה"ל, שאחזה בה קונספציית אוסלו ולא הרפתה. אבל כיוון שנדמה שמשהו פקע בציבור הישראלי, ונדמה שמרבית העם לא מוכן לקבל יותר את שלטון בצלם, גם ראשי צה"ל ייאלצו להחליף שוב את הדיסקט. הפעם להחזיר למקומו את דיסקט השפיות.