בכניסה לאמריקה, קצין ההגירה מבחין בריבוי חותמות בדרכון מהזמן האחרון. ביקור רביעי בתוך חודשיים זו סיבה סבירה לחשד. למה כל כך הרבה, הוא שואל. אחר כך מבחין שמדובר בוויזה של עיתונאי ומקבל הסבר: יש בחירות, זמנים מעניינים, העולם רוצה לדעת. הקצין מישיר מבט. מעניינים? אתה מתכוון מביכים, הוא אומר ומכה בחותמת בפנקס, קצת יותר חזק מאשר בדרך כלל.
יש רגעים קטנים של נחת, למי שצופה מבו חוץ במערכת הבחירות המטורללת שסוחפת את אמריקה. בשבועות האחרונים אני נמצא כאן בין השאר לסיבוב ארוך של פגישות עם יהודים אמריקאים. סיבוב מעניין, שנעדר ממנו מרכיב קבוע בפגישות מהסוג הזה: תלונות על המערכת הפוליטית הבלתי אפשרית של ישראל, על הקואליציה שאי אפשר להבין, על חברי הכנסת שמדברים שטויות, על הפוליטיקה הפרלמנטרית המסובכת, ובעיקר על הבוחרים שלא מבינים עד כמה הם טועים.
ליהודים באמריקה יש עדיין לא מעט ביקורת על הפוליטיקה שלנו. הם ימשיכו לקטר ולטעון שהיא מובילה אותנו לאבדון. ייתכן שהם צודקים. ובכל זאת, גם הפחות מרוצים מביניהם מבינים שבדיוק כמו שקבע קהלת: יש עת לקטר ועת לשתוק, עת להתנשא על מישהו אחר ועת להביט במבוכה במראה, עת להניח
שבאמריקה הדברים מתנהלים כמו שצריך שיתנהלו, ועת לדונלד טראמפ.
הפנו מבטכם מערבה. אם נדמה לכם ששרת המשפטים איילת שקד אינה מנומסת מספיק בדברה על בית המשפט העליון, לכו והאזינו לנאום הניצחון של טד קרוז במדינת ויסקונסין השבוע. קצתם בפופוליזם הכלכלי של סתיו שפיר? לכו והאזינו לשטויות של ברני סנדרס ולמתקפותיו על העשירים. סנדרס תוקף גם
את התקשורת, שגם היא של העשירים, ולכן היא ״מתעניינת בכל דבר חוץ ממה שחשוב״, כלומר במה שהוא מציע. כך או כך, לא רק בישראל הפוליטיקאים מתנפלים על בית המשפט או תוקפים את התקשורת. לא רק בישראל הפוליטיקאים אינם מתעקשים שיהיה קשר של היגיון בין המדיניות שהם מבקשים לקדם לבין המציאות. גם באמריקה.
אין לכם כוח לגינוני המלכות האמיתיים או המדומיינים של ראש ממשלה שמכהן כבר יותר מדי שנים ושל רעייתו? נסו לדמיין כיצד ייראו דברי הימים של הממלכה האמריקאית אם וכאשר הילרי קלינטון תיבחר לנשיאה: בוש, קלינטון, בוש, קלינטון. בסך הכל, כ־30 שנים של שושלת בוש ושושלת קלינטון, בין שנת 1989 לשנת 2024 כמעט ברצף.
שווה להביט במרוץ האמריקאי ולהיזכר בכל אותם חכמולוגים שניסו למכור לישראלים את השיטה הפוליטית האמריקאית. כשיש רק שתי מפלגות, הם אמרו, אנשי שוליים לא זוכים להשפעה כמו שיש להם בישראל. כשיש נשיא שמכהן ארבע שנים, יש יציבות פוליטית. גם השיטה האמריקאית הכניסה לא מעט מחוקקים מוזרים לקונגרס. חשפני טוויטר, מושחתים קטנים וגדולים, נואפים צבועים, בורים מביכים, צדקנים וקיצונים. שווה להיזכר בזה בכל פעם שסמוטריץ׳ מביך אתכם. גם השיטה האמריקאית מחייבת פוליטיקאים לגייס כסף, לבזבז אותו בלי הכרה, להתחנף ולהתלכלך במסע ארוך של פריימריז שתוצאתו לעתים עלובה.
זו כמובן נחמת שוטים. יש דברים שהאמריקאים יכולים להרשות לעצמם וישראל פחות. להם לא יתנכלו במוסדות בינלאומיים גם כשהמדיניות שלהם תהיה מביכה. אליהם יתייחסו בכבוד גם כשהנשיא שלהם יהיה פחות מכובד ממה שמקובל. להם יש מרווח של טעות שאין למדינה קטנה ועסוקה. לכן, גם אם מתברר כעת שהפוליטיקה שלהם לא פחות מביכה, הפוליטיקה שלנו עדיין יותר מסוכנת.