כמעט כל מהדורת חדשות בשבועיים האחרונים נפתחה בהתקדמות האחרונה בפרשת ענבל אור. השופטים, הפרקליטים, עובדי חברת "אור סיטי נדל"ן", הלקוחות שנפגעו, הבלונד ומשקפי השמש, העקבים ומכונית הפאר. ואני מנסה להבין למה זה מעניין כל כך, ואת מי.
שכונת שירנית בתקוע, כלומר ההמשך של הרחוב שבו אני גרה עם משפחתי המתוקה, נולדה בחטא. הקבלן קיבל זכות לבנות על הקרקע, ושיווק את הבתים שבנה פעמיים או שלוש ללקוחות שונים. הוא גם ביקש, וקיבל, את כל הכסף מראש, ולא סיים לבנות אפילו בית אחד. הוא השאיר שלדים שלדים, לאורך הרחוב, ולקוחות שבורים בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום ובלי גרוש על הנשמה. החזקים מבין הלקוחות נכנסו לבתים, החלשים יותר חיפשו מקום אחר לגור. הם המשיכו לשלם את המשכנתה שלקחו על נכס שלעולם לא יגורו בו. החזקים גרו במבנה חצי גמור, וחודשים ארוכים חיו כמו פליטים, הציבו עוקב מים בגינה וממימיו שתו, בישלו והתרחצו. על חשמל לא היה מה לדבר. יתרה מזאת, הם היו צריכים להשלים את הבנייה מכיסם הריק בלאו הכי, כי הקבלן ברח מהארץ עם כל הכסף ששילמו לו מראש.
אף אחד לא שמע על הסיפור של שירנית ותושביה. היום, אם תלכו במורד הרחוב, תסתכלו ימינה ושמאלה ולא תדעו שפעם היה פה סיפור רע מאוד, בגלל איש אחד, רע מאוד. האנשים שתפגשו בשכונה הם בני המזל. אלו עם פחות המזל עזבו, כי המגרש שלהם נמכר פעמיים והם לא היו עיקשים מספיק בשביל לנשל את חבריהם, או אולי ויתרו מראש. לא תכירו את הסיפור של שירנית כי הוא לא סופר בתקשורת. אף שהטרגדיה דומה, ושיטת המרמה דומה, ופשיטת הרגל דומה. ניתן אף לומר שהמקרה של ענבל אור פעוט יותר, משום שהאנשים שאותם היא רימתה לכאורה שילמו לה "רק" 100 אלף שקלים בשביל זכות לקנות דירה בפרויקטים שלה, וכאן, ברחוב שלי, מדובר בסכום גבוה בהרבה.
אנשים פושטים את הרגל בכל יום. הם גוררים איתם את לקוחותיהם המאוכזבים, השבורים, אלו שנתנו כסף ולא קיבלו תמורה. תביעותיהם יתקבלו בברכה על ידי בתי המשפט הקרובים למקום מגוריהם, ולאחר מכן גם בלשכות ההוצאה לפועל, כי הפושעים לא מראים את הפנים שלהם בבתי המשפט אחרי שפשטו את הרגל. התקוות הקלושות לראות את הצדק נעשה או את הכסף מוחזר מתמסמסות כעבור שנים של המתנה, של ערכאות וועדות ועוד המתנה. אז למה פרשת ענבל אור כל כך מעניינת את התקשורת? כי הסיפור שלה מתרחש ברמת גן. זה כל הסיפור. היא הוליכה לכאורה שולל אנשים שגרים ברמת גן, ומכרה להם פרויקטים ברמת גן, והיא כנראה אושיה תל אביבית. אבל כל זה לא מעניין את מי שלא גר בתל אביב רבתי, כלומר את רוב עם ישראל.