סערת ההפרדה בין היולדות היהודיות לערביות הביאה אותנו להיזכר בעוד הפרדה שזכתה לכינויי גנאי ולהאשמה בגזענות: עבודה עברית. נגד האתר "לוח עבודה עברית", שמאגד עסקים, משרות ומחפשי עבודה יהודיים בלבד, הוגשה תלונה בטענה לעבירה על חוק איסור הפליה.
עבודה עברית הייתה מראשית ימי הציונות אבן יסוד מהותית בה, רק שכמו בכל נקודה בהיסטוריה יש כמה יהודים שמתבלבלים ופועלים נגד העיקרון הציוני הזה. פעם היו אלה אנשי המושבות שהעדיפו את העבודה הזולה של הפועל הערבי, כיום יש להם החוצפה לומר שעצם הרעיון של עבודה עברית הוא גזעני, ואף לגרור אותו לבית המשפט בתואנה זו.
ולמה בעצם הוא לא גזעני? הרי יש כאן העדפה ברורה של גזע אחד על פני השני, לא? עו"ד אורי ציפורי המייצג את האתר "לוח עבודה עברית", מספר מה הטיעון שאותו הוא עומד להציג בבית המשפט. "אנחנו לא נגד ערבים", הוא אומר. "אנחנו פשוט בעד יהודים". יש במשפט הבינלאומי זכות ללאומיות. זה אומר שהלאום שלנו הוא קבוצה, כמו שמשפחה היא קבוצה. אני רשאי להעדיף לעזור למשפחה שלי לפני שאני עוזר למשפחה של השכן. כך גם בנושא הלאום: אני רשאי להעדיף לעזור למבקשי העבודה בני העם שלי לפני שאני פותח את המכרז לעמים אחרים. נשמע לי הגיוני.
הנה, עוד בשנת תרפ"ט כתב דוד בן־גוריון את הדברים הבאים: "רק אנטישמי יראה במלחמתנו על זכות עבודתנו במושבה פגיעה בפועל הערבי. כל זמן שהמשק הערבי סגור בפני הפועל היהודי, והוא סגור לא רק מטעמים לאומיים, כי אם מתוך סיבות־ברזל כלכליות, יש לנו הזכות המלאה על העבודה במשק היהודי בשלמותה". גם הרב קוק נדרש לנושא וכתב: "העבודה הישראלית מכרחת היא להיות עכשיו, עולה כפורחת בארצנו הקדושה. כל מניעה שבעולם אסור לה להיות חוצצת בינינו ובין חובת הקודש הזאת".
המרכז הרפורמי הגיש תביעה אזרחית נגד האתר בטענה שהוא עובר על חוק איסור הפליה בשירותים ובמוצרים. ואם זה לא מספיק, אז נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה ביקשה וקיבלה אישור להצטרף כידיד בית המשפט.
עורך הדין של העמותה המפעילה את האתר התנגד, כמובן, להצטרפות הארגון בתואנה כי אין זו שאלה של עבודה, אלא הפלייה בשירותים ובמוצרים. טענתו נדחתה. מה עשה עורך הדין ציפורי? הגיש לנציבות תלונה נגד שתי"ל (ארגון שמאל קיצוני מבית הקרן החדשה). למה? כי בלוח הדרושים שלהם מצוין במפורש כי המודעות תקפות רק בצד אחד של הקו הירוק, כולל כמובן מזרח ירושלים. שלושה חודשים הנציבות עומדת מבולבלת ולא יודעת מה לעשות בתוך המלכוד היפה הזה.
אבל מעבר לכל ולפני הכל: הפוסט־ציונות שהשתלטה על כל חלקה טובה (אם היא מהצד ה"נכון" של הקו הירוק, כמובן) מנסה לעקור בדרך את אבני היסוד שעליהן מושתתת המדינה הזאת. נשמע מוכר? נכון, זוהי דרכה בכל מובן. הח"כים הערביים שיורקים לבאר שממנה הם שותים, עמותות הדמוקרטיה הפנאטיות שגוררות את החלום הציוני אל הקבר, וארגוני זכויות האדם שדואגים לזכויות כל אדם כל עוד הוא אויב הציונות, ישראל או היהודים בכלל. אם מחברים את כל הנקודות, שלכאורה אין ביניהן קשר, הן ניזונות מאותו מקור אנרגיה: שנאה יוקדת לציונות.
###
אבי יששכרוף חשף באתר "וואלה!" את פרטי ההסכם שאליו הגיע מרואן ברגותי עם חמאס והג'יהאד האסלאמי, ובו הוא מתכנן את היום שלאחר אבו מאזן. בתוכנית מתוארת האינתיפאדה השלישית, הכוללת חסימת גישה להתנחלויות על ידי פלסטינים, פגיעה בתשתית חשמל, טלפון ואינטרנט, ביטול התיאום הביטחוני, ביטול הסכמי אוסלו וצעדה המונית לירושלים.
אז מה החידוש פה, אתם ודאי תוהים. הרי מדובר בטרוריסט־על שיושב חמישה מאסרי עולם בכלא הישראלי. אתם צודקים, באמת אין כאן כל חידוש. ברגותי היה ועודנו טרוריסט. החידוש הוא באהדת השמאל אליו, בהמלכתו למשיח השקר החדש של עגל השלום ("רק ברגותי יכול", כתוב בפירוש באתר מרצ). פת"ח גם מקדם הענקת פרס נובל לשלום לאיש, מה שלא נראה מופרך בהתחשב בעובדה שיאסר ערפאת כבר קיבל פרס כזה. זוהי עוד תזכורת לשמאל, שחושב, משום מה, שבברגותי יש בשורה כלשהי המובילה לשלום.