1. סדר כהלכתו
שלושה ענייני יוקר מחיה התכתבו השבוע במישרין עם שולחן ליל הסדר. הראשון הוא מדד מרץ שירד ב־0.2% והשלים ירידה של 1% מתחילת 2016. מחירי המזון ירדו ב־0.5%, והפירות והירקות בשיעור חד יותר. השני הוא סיפור הביצה והתרנגולת של הלולנים מול האוצר: הקושיה הקריטית שעל שולחן ליל סדר תהיה השנה מחיר הביצה הקשה (זכר לקורבן חגיגה בבית המקדש) והאם הקורבן יהיו הלולנים, שייאלצו להיפרד מעוד 6 אגורות.
והסיפור השלישי הוא מצגת על "הישגי" הממשלה במלאת שנה לכהונתה. בקרוב תצורף לסרטון רשימת ההישגים של כל אחד ממשרדי הממשלה שיוצגו בישיבה חגיגית. הקרדיט על ההישגים, שהיו או לא, מגיע לשר האוצר משה כחלון, שהפך בשבועות האחרונים למושא חנפנות מאסיבי של בנימין נתניהו.
בתמונת השרים הקבוצתית מישיבת הממשלה בגולן זכה כחלון לכבוד ויקר של הישיבה לצדו של ביבי. רק יעלון שישב מצדו השני זכה לכבוד דומה, ואל יקל הדבר בעיניכם. בניגוד לנערי הפוסטר של מכבי ת"א, לסידור השרים בתמונה קבוצתית אצל הנשיא או באירוע אחר יש חשיבות שהיא לא רק טקסית. למיקום יש קשר ישיר למעמד השר ולמידת קרבתו למשפחת נתניהו, והסידור הוא כמעט כאמנות האוריגמי. שרים אחרים, ישראל כץ למשל, התגוששו כמו מתאבקי סומו על שניים או שלושה כיסאות לעבר המרכז.
חזרה לסרטון, שכבר הופץ ברשתות, ולתכניו. נטען שמחירי המים הוזלו ולכן למתרחץ באמבטיה שהוצג בסרטון אין סיבה להזדרז ולצאת. אז האם תם עידן החיסכון במים ואין יותר צורך בתשדירי התייבשות הכנרת? מזל שבעקבות ירידת מחירי החשמל לא החיו את הסיסמה "יותר חשמל פחות עמל". והיו גם הסיפורים הממוחזרים של תשתיות הכבישים והרכבות, הפחתת הצפיפות בכיתות ותגבור המתמטיקה, סיוע לעסקים קטנים, העלאת קצבאות לקשישים ושכר החיילים, הפחתת המע"מ ותוכניות חיסכון לילדים. וכמעט שכחנו את טיפולי השיניים חינם עד גיל 14 שיזם יעקב ליצמן. בזמנו יאיר לפיד התנגד ליוזמה, כי הנהנים היו בעיקר ילדים ממשפחות חרדיות וממגזר המיעוטים, אבל את מי מעניינת כיום מורשתו של יו"ר יש עתיד.
הדבר ההזוי במצגת נגע ליוקר המחיה בדיור. נטען שהממשלה פעלה להגדלת היצע התחלות הבנייה ולחתימת הסכמי גג עם הרשויות, כולל תוכנית מחיר למשתכן. זוג צעיר שראה את המצגת צריך לשאול את עצמו אם בשנה האחרונה יקר יותר או זול יותר לקנות דירה. התשובה ברורה. מחירי הנדל"ן המאמירים הפכו לנושא המרכזי ביוקר המחיה, והפחתתם תהיה מבחנם של שר האוצר והממשלה.
אבל יש גם בשורות. המאבק ביוקר המחיה מראה סימני הצלחה בתחום המזון. המדיניות האגרסיבית של כחלון בהורדת מחירי המוצרים לאורך כל שרשרת המזון מתחילה לעבוד. זה קורה אצל החקלאים והמגדלים (בבריכות דגים, בשמן הזית ואצל מגדלי הירקות והפירות), היצרנים (אסם, תנובה, שטראוס) והמשווקים (רשתות שיווק כמו שופרסל, רמי לוי ורשת ויקטורי).
במקביל הוגדלו מכסות הייבוא של גבינות ובשר, הופחתו המכסים, והוכנסו מתחרים חדשים לשוק המקומי. איציק אברכהן משופרסל, רמי לוי ואייל רביד מרשת ויקטורי מודים שסל הקניות בפסח הנוכחי זול יותר. העובדות מדברות: מחירי המזון ירדו בממוצע בשנתיים האחרונות ביותר מ־2.5%. מחיר ארוחת ליל הסדר - כולל בשר, דגים ושאר ירקות - יהיה השנה זול בכ־5% לעומת פסח שעבר. בתחום הירקות הקפואים והדגים נרשמו הוזלות חדות של כ־20%.
המודעות הצרכנית לרמת המחירים גדלה. אין מצב שבו תנובה תעז להעלות ליותר מ־6 שקלים את מחירו של הקוטג', שהפך לסמל המחאה. ועם יישום מלא של חוק המזון תוך פרסום המחירים באינטרנט, ניתן יהיה להפעיל אפליקציות להשוואת מחירים ולהגדיל את השקיפות והתחרות.
אפשר להתווכח על האפקטיביות של מדיניות יוקר המחיה ולתמוה עד כמה לגיטימית הפגיעה בנכס האסטרטגי ששמו החקלאות בישראל. גם ההיגיון שבפגיעה ביצרנים המקומיים, שהינם ספקי תעסוקה, לא ברור. אבל אין ויכוח: כחלון מקיים את אג'נדת הבחירות שלו במלואה.
2. אחי העבדים
באופן סמלי תחל הבוקר ההרשמה להגרלת 580 יחידות דיור בשיטת מחיר למשתכן בקריית מוצקין. כחלון שהפך בשנה האחרונה למיניסטר העל לענייני נדל"ן רואה בכך את פרויקט הדגל שלו, ואפילו בנק ישראל אינו עומד בדרכו. המפקחת חדווה בר הסכימה השבוע לתת משכנתאות חריגות של עד 90% משווי הדירות ל"שיכוני כחלון". בר מתחנפת לשר האוצר בתקווה שיקל את עולו ויתגמש ברפורמה הבנקאית.
אבל אסור להתבלבל עם האיש החייכן הזה. רפורמה הנראית בעיניו נכונה תקודם, עם או בלי המפקחת. זאת הייתה הרוח בפגישה רבת המשתתפים שהתקיימה השבוע לסגירת קצוות אחרונים של ועדת שטרום המטפלת בנושא הבנקאות.
משכנתאות נדיבות זה מעולה. אלפי הדירות הנמכרות במחיר למשתכן זה מצוין. גם עם "מחיר מטרה" אפשר לחיות. אפילו הסכמי הגג עם הרשויות המקומיות הם צעד בכיוון הנכון. אבל כל זה עדיין לא מספיק. ה"הישג" של הגדלת היצע הדיור, שבו מתהדר נתניהו, נותר על הנייר כל עוד מחירה הממוצע של דירת ארבעה חדרים חצה את רף 1.3 מיליוני השקלים. הדירות התייקרו ב־7% לעומת פסח תשע"ה. מספר המשכורות החודשיות הנדרשות לקניית דירה נאמד ב־145.
לא לתוצאה הזאת פילל כחלון. הוא רואה בדיור, כמו הלפרין מהמשקפיים, מוצר צריכה בסיסי. הוא כבר לא מתחייב על לוח זמנים לירידת מחירים. כחלון גם אינו יכול להבטיח שהמחירים יירדו עד סוף 2016 וגם לא ב־2017. הקבלנים לעומת זאת לא מהססים להתחייב על כך שהמחירים רק ימשיכו לעלות. הגדולים שבהם נלחמים נגד שיכוני "מחיר למשתכן", הנתפסים בעיניהם כערי מסכנות שנבנו למען פרעה. ולמרות כל אלה, זו רק שאלה של זמן עד שהמחירים יתחילו לרדת.
שיווק דיור מוזל מאסיבי יביס את יוקר הנדל"ן, ומדובר בעניין של משהו כמו שנה. לא ייתכן שדירה בעפולה, בראש העין או בקריית מוצקין תימכר בשיטת מחיר למשתכן ב־700 אלף שקל, ודירה במצב דומה של קבלן אחר תימכר במיליון שקל. אין לכך היגיון כלכלי, והפער ייסגר לאורך זמן. כשהריבית במשק תעלה מתישהו, וסביר להניח שהתהליך יחל ב־2017, הביקוש יתקרר. אפילו אין צורך להמתין להעלאה בפועל. הציפיות יעשו את שלהן. זאת הסיבה לכך שאני לא רואה את כחלון רץ לבחירות לפני פסח תשע"ז.
3. הפירמידות ושכר הבכירים
על רגולציה, או אסדרה בשמה העדכני, מרבים לדבר. אבל חוץ מדיבורים המצב רק מחמיר. תקיפת הרגולציה היא תחביב ידוע של ראש הממשלה, שכבר הבטיח לחסלה עם גרזנים ואולי להסתער עליה עם 9D. נתניהו אומר את המילים הנכונות, אבל תחת ידיו הושלם החודש חוק שכר הבכירים, שהוא אם כל הרגולציות.
לפני כשבועיים פגשתי את יו"ר רשות ניירות ערך, שמואל האוזר, בכנס עורכי הדין באילת. האוזר מבין היטב את פגעיה הרעים של הרגולציה. התופעה מייבשת את הבורסה ושואבת החוצה כל חברה החותרת לחופש עסקי. האוזר גם מסביר שנזקה העיקרי הוא האי־ודאות המנטרלת את החשק לכל יוזמה עסקית. דוגמה אקטואלית לנזק היא ההחלטה של בעלי אסם למחוק את המניות מהרישום בבורסה.
גיל שוויד, מנכ"ל צ'קפוינט, הזהיר בשבוע שעבר מפני השינויים התכופים בתחומי המס והסביבה העסקית, שעלולים לאלצו לשנע את פעילותו לחו"ל. אם שוויד ייפול חלילה בשבי דאע"ש, הוא יהיה מוכן להתאסלם לפני שיסכים לרשום את מניותיו למסחר בתל אביב. והוא אינו לבד. בחמש השנים האחרונות נמחקו מהמסחר בבורסה ת"א 177 חברות. בהשוואה בינלאומית לא מדובר בקטסטרופה, אלא שהצרה טמונה במספר החברות שגייסו הון בהנפקה ראשונה (IPO), והוא היה אפסי.
חברות הפסיקו להתחבר לרצפת המסחר, שפעם נחשבה לבון טון של עולם הפיננסים. לפי נתוני הרשות, 80% מהחברות נמחקו בגלל שסיימו את דרכן העסקית; 20 חברות מתוכן נמחקו בגלל עודף רגולציה ששמה "חוק הריכוזיות", וזה מחזיר אותנו לפסח ולפירמידות.
כזכור, חוק הריכוזיות אסר על בעל שליטה בתאגיד פיננסי מהותי להחזיק במקביל בתאגיד ריאלי. במקביל נאלצו בעלי השליטה לכווץ את "הפירמידות", ויחד איתן התכווצו גם מחזורי המסחר בבורסה. אז נכון, הפירמידות נותרו מוצג ארכיאולוגי, אבל אין יותר גם בורסה. אבל לא רק הבורסה מתייבשת, אלא גם המערכת הבנקאית. אתמול נודע על פרישת פרופ' דני צידון, המשנה למנכ"ל בנק לאומי, קודם לכן פרש מנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן, ואם המצב לא ישתנה, אזי בכירים נוספים יעשו את דרכם החוצה.
סוגיית שכר הבכירים מדגימה מצוין את בעיית האי־ודאות הרגולטורית. לפני חמש שנים יזמה ח"כ שלי יחימוביץ' הצעה שנתפסה כ"מרחיקת לכת" להגבלת שכר הבכירים לעד פי 50 מהשכר הנמוך בחברה. העולם העסקי הזדעזע ובמשרד המשפטים נבהלו. ועדה בראשות יעקב נאמן יזמה את תיקון 20 לחוק החברות הנחשב ל"מרחיק לכת מאוד". התיקון חייב את ההנהלות לאשר באסיפות הכלליות ברוב מיוחס של בעלי המיעוט את שכר יו"ר הדירקטוריון והמנכ"ל.
כשגם זה לא הספיק, על הפרק הונחה עוד הצעה "מרחיקת לכת ביותר", והפעם של שר האוצר לשעבר יאיר לפיד. בהצעת החוק נקבע ששכר הבכירים בחברות הפיננסיות לא יעלה על 3.5 מיליון שקל לשנה ותשלום מעבר לכך לא יוכר כהוצאה למס. ההצעה "מרחיקת הלכת ביותר" אושרה בכנסת בקריאה ראשונה, אבל עם הקמת ממשלת נתניהו הרביעית (המטיף המרכזי נגד מכת הרגולציה), שופצה להצעה "מרחיקת לכת דרמטית", ברמה המתאימה לקוריאה הצפונית. הוחלט שהשכר המרבי בחברות הפיננסיות לא יעלה על 2.5 מיליון שקל לשנה, כולל בונוסים, הפרשות לפנסיה והוצאות על קפה ומאפה. באותו דיון התברר שההצעה מרוככת, והוחלט לוודא הריגה כששכר הבכירים הוגבל לפי 35 מהשכר הנמוך.
כל המהומה שהתעוררה, ובמרכזה פרישת ציון קינן מניהול בנק הפועלים, הייתה סיבה למסיבה ליחימוביץ' וחבריה, שהגיבו: "יש אלוהים". ואיפה ניצב בכל אלה פרופ' האוזר? בשנים האחרונות הוא ניסה באמת להקל ויזם לפני כשנתיים את "מפת הדרכים". זו כללה הקלות לחברות המו"פ, כולל הטבות מס, סל קליטה לחברות המנפיקות לראשונה בבורסה, הקלות רגולטוריות באסיפות הכלליות, שיפור התנאים לחברות קטנות והאפשרות לוויתור על פרסום דוחות רבעוניים.
סל הקליטה היה אכן נאה, אלא שהעולה החדש החליט שישראל הפסיקה להיות מקום בשבילו והיגר לארה"ב או לקנדה. אך בואו לא נתבלבל. ברגולציה עדיין לא נאמרה המילה האחרונה. לדעת אישים כלכליים כמו פרופ' מנואל טרכטנברג או שרת האוצר בפועל יחימוביץ', חוק שכר הבכירים עדיין לא הושלם ויש להחילו לא רק על תאגידים פיננסיים, אלא על כל החברות הבורסאיות. מדוע באמת שלא? הרי גם אף אחד לא האמין שמגבלות השכר יהיו דרקוניות כאלה.
אבל אפילו אם החוק לא יורחב, רוח החוק הקיים תרחף על פני כל החברות הבורסאיות. מנהל של בית השקעות כמו פסגות או ד"ש אייפקס שמוגבל בשכרו, לא יתנדב כאשר למנכ"ל טבע או פריגו ישולמו 25 מיליון שקל בשנה, פי עשרה מהמגבלה. אז מדוע שלא לחקות בכלכלה את ההגדה של פסח, שבה הנחיות הרגולציה לניהול הסדר נותרו מאות שנים ללא שינוי? מדוע שלא יעבור חודש, שבוע או אפילו יום ללא חוק או תקנה חדשים? אבל זה לא יקרה. כשנשאל הלילה מה נשתנה, נענה הכל! ואנחנו כבר מוצאים את עצמנו מתגעגעים לרגולציה של פסח תשע"ה.
4. מגדלים באוויר
השנה האחרונה עמדה בסימן פיצוץ תרבות הישראבלוף של עסקים שעודדו לכאורה את התחרות ופינקו אותנו במחירים מוזלים. אז נכון שבטווח הקצר נהנו הקונים ממחירי סוף העונה, אבל היה ברור שבטווח הארוך יהיה לכך סוף. עד לאחרונה נוהלו עסקיהם של יזמים כאלה ממשרדי פאר ממגדלי יוקרה המשקיפים על תל אביב, מהם ניתן לראות את האזרח הקטן רק דרך משקפת. ענבל אור, ההיא מקבוצות הרכישה, עבדה ממגדלי עזריאלי בתל אביב. גולן טלקום פועלת לא רחוק משם, ממגדל אלקטרה. משרדי שרגא בירן מבעלי הריבוע הכחול ומגה נמצאים במגדל המוזיאון בעיר. אליעזר פישמן עובד ממגדלי רובינשטיין.
שלושת הראשונים כיכבו בחודשים האחרונים בחדשות כי הם מתכתבים במישרין עם הציבור הרחב. פישמן נותר אניגמטי עבור מרבית הציבור. אך המכות העסקיות שנחתו עליו היו קשות עשרות מונים מעשר המכות שירדו על המצרים. הנזק הישיר מהסתבכותו של פישמן נגרם בעיקר לבנקים (הפועלים ולאומי). עבורנו מדובר בנזק עקיף, בהנחה שהגופים המוסדיים המנהלים את הפנסיה שלנו השקיעו במניות החברה הכלכלית לירושלים, או במניות בנק לאומי והפועלים.
ענבל אור עדיין מסרבת לרדת מהכותרות אף שהיקף הסתבכותה הכספית נאמד במאית בהשוואה לזה של פישמן. שאלות הרות גורל לאומה כמו: האם היא תמשיך להחזיק ברכב הצמוד או האם תישאר עם קורת גג, מעסיקות עדיין את התקשורת גם ערב הפסח. שלשום פנה המפרק עו"ד איתן ארז לבית המשפט בבקשה למכור את השלד הבורסאי שלה. אכן, ממפעל האשליות ששמו "אור סיטי נדל"ן" נותר רק שלד.
אלא שיש חיים אחרי אור. קבוצות הרכישה עדיין מתקיימות, ולמרבה הפלא גם במקרה זה פראיירים לא מתים אלא רק מתחלפים. בחודש שעבר שילמה למדינה אחת מקבוצת הרכישה עבור קרקע בדרום הקריה בתל אביב ביותר ממיליארד שקל. אור נפלה בגלל חוב של 17 מיליון שקל למע"מ, אז כיצד ישלמו יזמים מיליארד שקל? לאלוהי הנדל"ן פתרונים.
אור אינה אלא סמל ססגוני לבועות שנופחו באופן מלאכותי והגיעו לסוף דרכן בשנה האחרונה בפיצוץ מרהיב. יזמים שהחליטו לסנוור את עיני הקונים בהבטחות שווא על מחירים נמוכים, דירות חלומות או היכולת לפטפט מכל מקום בעולם במחיר הכל כלול של 20 שקל לחודש. הבעיה היא שבמקרים מסוימים גם הרגולטור נתן את ברכת הדרך לתופעות הזויות אלה, כך שחלק מהבועות נופחו בחסות משלם המסים.
משרד התקשורת איתרג את מיכאל גולן שהטיף לנו שלא להיות פראיירים. אבל בזמן אמת, כשרצה לעשות אקזיט, גולן חשב שאנחנו הם הפראיירים. היום ברור שמחירי ההיצף בענף הסלולר או בכל ענף אחר אינם יכולים להחזיק מעמד, אם לבעל הבית כיס מצומק. אין שום רגולציה בעולם המסבסדת יזם כדי לאפשר לאזרחיה לפטפט את עצמם לדעת בתעריפים הנמוכים מעלות כרטיס חודשי חופשי.
רשת הקמעונאות מגה היא דוגמה לבועה נוספת. כבר בזמן אמת היה ברור שהרשת מתרחבת מעבר ליכולתה, משלמת שכר דירה יקר ושמדיניות התמחור שלה מוטעית, ובסופו של דבר תיפול ברשת של עצמה. זה קרה כשהגיע בעל הבית שרגא בירן ובאמצעות שליחו אביגדור קפלן פוצץ את הבלון. מגה נשלחה לשולחן כונס הנכסים, בתקווה שעד ראש השנה יימצא לה קונה שיסייע למזער את הנזקים לבעלי החוב.
למה הם עשו את זה? האם הם באמת האמינו שהסוף יהיה טוב? פישמן הוא וירטואוז פיננסי שכבר נפל מספר פעמים והתאושש. הוא הניח שגם הפעם כך יהיה. אור פעלה בחסות בועת הנדל"ן שנופחה בעשור האחרון שבה כל ממזר מלך. בעלי מגה לא הפנימו עד תום את השלכות המחאה החברתית, ובניגוד לשופרסל לדוגמה לא עשו תפנית במדיניות העסקית. ומיכאל גולן? הבעיה האמיתית הייתה שהרגולטור שיתף, ובמידה מסוימת גם ממשיך לשתף איתו פעולה.