פרשנינו וכתבינו נסערו מחילופי המהלומות בין בנימין נתניהו לנפתלי בנט בישיבת הקבינט האחרונה ו(כרגיל) פספסו את העיקר. הנצים עצמם הצניעו את הסיבה למהומה לטובת הצגה כאילו־אישית. נתניהו עשה עצמו מרכז־מתון שמרגיע פרחח ימין קיצוני ("אני אפטר אותך"); בנט יצא גבר השש אלי קרב שיתיר את קשר הביטחון הגורדי במחי חרב. 
 
"הכל אצל ביבי זה אישי", אמר בנט. משה יעלון החזיר ב"בנט מתנהג כמו ילד", ומי שלקח את האש הזו הכי רחוק מן העימות האמיתי היה הציני וקר הרוח הגדול מכולם, צחי הנגבי, שאמר בנונשלנטיות ממלכתית: "בנט נרגע אחרי נזיפת ראש הממשלה, וטוב שכך". 
 
ובכן בנט לא נרגע ולא ננזף, ו"בדרך כלל" כמו שהוא מסביר "בסופו של דבר דעתי תמיד מתקבלת". והוא צודק. גם ראש הממשלה לא "נזף" אלא נופף באיום סרק. 
 

המאבק האמיתי בין השניים הוא על הדרך להחזיק בהתנחלויות. נתניהו מאמין בהתגמשות זמנית שניתן לחזור ממנה. בנט לא מאמין לו וביכולותיו וסבור שכל "התגמשות" מבשרת מפולת דומינו שאין ממנה חזרה. בנט צודק. האיש שלו בקבינט ובליכוד הוא זאב אלקין. מאחוריהם רוב שרי הקבינט, למעט יעלון.

הרוב הזה ניצב מול תוכנית יעלון ואיזנקוט להסתלק מהערים בשטח A ולאפשר לכוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית ניהול אוטונומי בפועל. נתניהו מתחזה למבוגר אחראי, הולך בין הטיפות, מנסה לרצות את כולם ולגנוב את המרכז המבולבל מול הימין שבורח ממנו. אגב, על פי הסכמי אוסלו (ממשלת הימין, חרף המנטרה "בוגדי אוסלו", איננה מתכחשת אליהם) יש לפלסטינים בשטחי A שליטה אזרחית וביטחונית מלאה.
 
ראשית המהומה הנוכחית בנובמבר 2015. אחרי נתק של למעלה משנה, נפגש נתניהו עם ברק אובמה. כשיצא מהפגישה הוא הצהיר כי "אני עדיין מאמין בשתי מדינות" בלה בלה, וגם "הגדלתי את הסיוע הביטחוני". בדרך ארצה דיווחו כתבים במטוסו על התקף אופוריה. 
 
איני יודע מה היה במגעים שהכינו את פגישת הנשיא ורה"מ ומה קרה באותה פגישה בארבע עיניים. אנחנו יודעים בוודאות שאובמה קנה את הצעות נתניהו. גם משום שהסכים לקבל אותו אחרי שיחות ההכנה של היועצים, וגם משום שהבטיח להגדיל את הסיוע הביטחוני בתמורה לביצוע צעדי הקלה משמעותיים מול הפלסטינים. מבחינת אובמה זה WIN WIN. אם נתניהו יישם את הבטחותיו, תתפרק הממשלה וניתן יהיה להתקדם בתהליך המדיני, אם שיקר כרגיל, הסיוע המוגדל הוא על תנאי.
 
נתניהו הרוויח פסק זמן, אבל כאן המתינה לו חבורת בנט־אלקין. בנט ביקש פגישה אישית. כשיצא מנתניהו סיפר לחבר'ה כי "ביבי חזר בו מהאמירה על צעדים חד־צדדיים רק אחרי שיריתי לו כדור בין העיניים" (כפי שפורסם בגל"צ). כלומר, או שאתה מפר הבטחה לאובמה או שאין לך ממשלה. ביבי אמר לו משהו בסגנון עדות הבסדר והסמוך, אבל הסכים להתנתקות צה"ל מערי הגדה.
 
בימין קמה מהומה. בצעד נואש קירב אליו נתניהו את ראש הנחש של אלקין בתקווה שהנ"ל יגבה אותו. אלקין אמר לא. להבדיל מהשמאל שיודע רק להתקרבן באנינות מתייפייפת על חורבות הדמוקרטיה, הימין - כנרדף אמיתי - מזהה בדייקנות את האיום מצד הרשות הפלסטינית. לאלקין ולחברים יש תשובה: חיסול הרשות, או בלשון מזלגית: "קריסת הרשות עם תום כהונתו של אבו מאזן היא ודאית", אמר אלקין בנאום בבר־אילן. אין לו שום מידע ממשי, והכוונה היא לדרבן את נתניהו שיפעיל את השב"כ לחסל את הרשות.
 
פרנויה? קונספירציה? "צריך לחסל אותו", לחש ב־2002 הרמטכ"ל דאז שאול מופז על אוזנו של ראש הממשלה אריאל שרון אחרי תפיסת אוניית הנשק קארין A. מופז רצה לחסל את יאסר ערפאת ולמוטט את הרשות. שרון נרתע מכך, כי הנשיא ג'ורג' בוש אסר עליו. אני לא יודע ממה הלך ערפאת, אני כן יודע מה מסוגלים לעולל קונספירטורים אמיתיים מבית המדרש של אלוהים בחרתנו.
 

אור ירוק לאיזנקוט


בין כה וכה פרצה אינתיפאדת הסכינים, ובפועל לא קרה כלום בעניין ההתנתקות מן הערים. קרי וביידן קפצו לביקור ותהו אצל נתניהו מה עם ההבטחה לנשיאם. נתניהו התנצל - אינתיפאדה. ילדות עם מספריים לא אמורות להרוג החלטה אסטרטגית, אלא שנתניהו הוא לא המנהיג שיילחם בטרור כאילו אין הסדר ויעשה הסדר כאילו אין מלחמה בטרור. ככה?
 
הגדלת תקציב הסיוע הביטחוני האמריקאי הוקפאה כבר לפני כמה חודשים (הספין מלשכת רה"מ מספר שנתניהו הוא זה שהקפיא, והתקשורת אכלה. פתטי). הצרפתים החלו לארגן ועידה בינלאומית כהכנה לפניית הרשות הפלסטינית למועצת הביטחון, אובמה עשוי לתמוך, ונתניהו המבוהל שב ונתן לאיזנקוט אור ירוק ליציאה מהערים. 
 
מאחר שכנראה שגם בצה"ל לא סומכים על נתניהו, הודלפה התוכנית כדי לבדוק אם ראש הממשלה מתכוון באמת לבצע אותה מול התנגדות הקבינט. בפברואר השנה אמר אלקין "התייאשתי מלעורר שיח רציני על קריסת הרשות בחדרים סגורים", כלומר בקבינט, ולכן החליט לדבר על כך בפומבי.
 
לאלקין כמובן אין מושג אם אבו מאזן ילך ומתי. הוא לא שמע על אחד, מרואן ברגותי, והוא איננו מבין שהרעיון הלאומי הפלסטיני חושל תחת מכות ישראל ואיננו תלוי באבו זה או אחר. הוא גם לא מבין מה יקרה אם 30 אלף הלוחמים החמושים של מנגנוני הביטחון יהפכו את הקנים, אבל בשביל זה יש שב"כ. המודוס אופרנדי בשב"כ הוא ראש סיכה חבוש כיפה שאיננו מסוגל לתרגם מציאות בשטח לפרספקטיבה אסטרטגית ושבוי בקונספציות שגויות של "כיסוח הדשא", "אפס פיגועים" ומקסימום לחץ. בנייר (שהודלף כמובן) הזהיר שב"כ שלהסתלקות מהערים עלולות להיות תוצאות ביטחוניות הרות אסון. 
 
לנתניהו לא הייתה ברירה אלא לשגר את הקבינט לפגישה עם אלוף פיקוד המרכז, רוני נומה, ועם מתאם הפעולות בשטחים, האלוף יואב מרדכי, כדי שיעדכנו אותם במגעים עם הפלסטינים. "עד לפני כמה חודשים ישראל הייתה אחראית ל־85% מהלחימה בטרור בגדה המערבית, ומנגנוני הביטחון הפלסטינים לכ־15%", אמר להם נומה, "כיום המאזן השתנה והפלסטינים מבצעים כ־35% מהפעילות הביטחונית וישראל - 65%. הדרך להעלות את אחוז הסיכול הפלסטיני היא יציאה מהערים, וכך פחות חיילים יסכנו את חייהם". והעיקר, הרגיע האלוף: "זה עניין ביטחוני ולא מדיני". 
 
מדובר כמובן במסך עשן. בנט ואלקין, לשיטתם, צודקים לחלוטין. זהו אקט מדיני ופוליטי ונדבך בלתי הפיך בדרך למדינה. "אם יינקטו צעדים לצמצום כוחות צה"ל בערים הפלסטיניות", הזהיר בנט, "עלול הדבר לגרום להתערערות הקואליציה".
 
בצר לו הציע נתניהו לאמריקאים ולפלסטינים שרמאללה ויריחו יהיו שתי הערים הראשונות שמהן ייצא צה"ל, ואם המהלך יצליח - הוא יורחב לערים נוספות בגדה. אינשאללה. הפלסטינים דחו בבוז. בנט דרש מנתניהו להעלות את זה בקבינט כדי לסנדל אותו. נתניהו סירב. ומכאן אני אפטר ואני אצפצף ואנחנו משלמים את המחיר.