אוסף הידיעות שזולג עלינו בימים האחרונים כמו גשם, על המגעים לכינונה של ממשלת אחדות, עוסק באינספור שאלות מרתקות ומעניינות. האם הרצוג יצליח לשכנע את חברי מפלגתו להיכנס איתו לממשלה של נתניהו? כמה תיקים הוא יקבל? מה יהיה עם הבית היהודי?
רק שאלה חשובה אחת לא נשאלת בכל השיח הזה: מה פתאום? מה פתאום שבנימין נתניהו יכניס לממשלה הלאומית שלו את המחנה הציוני? אם נתניהו היה מכריז ערב הבחירות שלחיבור עם הרצוג מועדות פניו, ניחא. מצביעיו היו יודעים בעת ששלשלו את הפתק של "מחל", שיחד איתו שלשלו פנימה אל הקלפי גם את זוהיר בהלול וסתיו שפיר. אבל נתניהו הבהיר הבהר היטב לפני הבחירות שאין שום סיכוי שילך לאחדות אחריהן. "לא תוקם ממשלת אחדות ביני ובין ציפי ובוז'י", כתב בדף הפייסבוק שלו באופן הכי ברור שאפשר, כמה שבועות לפני שהלכנו להצביע, וגם ביקש מאיתנו לשתף את הפוסט הזה.
לראש הממשלה גם היה הסבר למה אסור ללכת עם הרצוג ועם לבני לאחדות. "מפני שתהום אידיאולוגית עמוקה פעורה ביני לבינם. אני בעד שמירה על ירושלים מאוחדת תחת ריבונות ישראלית, הם נגד. אני נגד ויתור על שטחי יהודה ושומרון, מפני שכל שטח שיימסר יהפוך לבסיס טרור של האסלאם הקיצוני, הם בעד. אני עומד איתן מול הלחצים הבינלאומיים בכל הקשור לאינטרסים הביטחוניים של ישראל, הם רק מוכנים לוותר, להתקפל, לסגת, להיכנע". יכול להיות יותר מובן מזה?
בראיון שהעניק ל"מקור ראשון" נתניהו הסביר שוב למה ממשלת אחדות היא רעיון עוועים. "מפלגת העבודה כבר לא מה שהייתה. היא בנויה מיסודות אנטי־ציוניים. חברי הכנסת החדשים שיש שם הם אנשים שאומרים ש'התקווה' זה שיר גזעני, שאמהות לא צריכות לשלוח את הילדים לצבא ושהציונות לא מדברת אליהם". יומיים לפני הבחירות הוא עמד על הבמה בכיכר רבין והסביר שוב, לטובת קשי התפיסה שלא הבינו את המסר עד עכשיו: "אנחנו שומרים על אחדות בירושלים. אנחנו בונים בירושלים. זו אינה דרכו של השמאל או של ציפי ובוז'י”.
ועכשיו? עכשיו הכל נשכח. בליכוד לא נשמעים שום קולות מחאה, וחברי הכנסת עושים את עצמם כמי שלא באמת זוכרים מה הם ויו"ר המפלגה שלהם הבטיחו למצביעים כדי לשכנע אותם שיעזרו להם להיכנס לכנסת.
כניסה של המחנה הציוני לממשלה, וזה ברור כשמש, תעצור כל מהלך לאומי שזו החלה לקדם. זה לא משנה איזה תיקים יקבלו הרצוג ואנשיו, זה ברור שהדברים הטובים שקורים במשרד החינוך ובמשרד המשפטים ובמשרד התרבות ובעוד משרדים, לא יוכלו להימשך. זה ברור שמפלגת העבודה תצטרך לקבל את ליטרת המו"מ המדיני שלה. שלבנות בירושלים או בשומרון יהיה עוד יותר קשה ממה שקשה היום. שבכל יום ראשון יגיע הרצוג עם שבע או שמונה האצבעות שלו לישיבת הממשלה ויעשה את החיים קשים יותר ורחוקים יותר מהמקום שבו נמצאת תפיסת העולם של מצביעי הליכוד בפרט, ושל המחנה הלאומי בכלל.
אז למה בכל זאת ממשלת אחדות מעניינת את הליכוד? כי איתה יהיה לליכוד קל יותר לשרוד. כי איתה לא יהיה צורך להתעסק עם חברי הכנסת אברהם נגוסה או אורן חזן בכל שני וחמישי. כי כשכולם איתך, ואין לך צורך לריב כל הזמן, החיים הרבה יותר נעימים. אבל חיים נעימים ושרידות פוליטית אינם תוכנית עבודה, אינם מצע מדיני או חברתי, אינם סיבה מספיק טובה כדי להיות בשלטון וגם אינם סיבה משכנעת להצביע למפלגה.