כפל מבצעים: אל תבלבלו את מלחמת העצמאות בשחרור

לכאורה שמות נרדפים. אבל שם אחד - מלחמת השחרור - שורבב לרשימה שלא בצדק. ולא בשגגה.
 

זו לא הייתה מלחמת השחרור שלנו. המלחמה לשחרור החלה לפני למעלה מ־80 שנה, ביום שבו הגדירו אנשי “ברית הבריונים" את השלטון הבריטי בארץ “שלטון זר". שירתו הלוחמת של אורי צבי גרינברג, פעולות התגמול הראשונות של האצ"ל בימי “המאורעות", ולאחריהן הפעולות הראשונות שכוונו נגד הבריטים  ממש, תחילה בידי אנשי לח"י מיסודו של אברהם שטרן “יאיר",  ואחר כך יחד עם לוחמי הארגון הצבאי הלאומי בפיקודו של מנחם בגין.

לשיאה הגיעה מלחמת השחרור עם הצטרפות הפלמ"ח ו"ההגנה" בימי “תנועת המרי" (מאוקטובר 1945 ועד אוגוסט 1946). זו הייתה מלחמת השחרור שלנו; השחרור משלטונה של בריטניה, משלטונו של הכובש הזר. ותוצאתה - החלטת בריטניה לצאת מארץ ישראל, פנייתה לאו"ם וההחלטה  ב־29  בנובמבר 1947 על סיום המנדט הבריטי. באותו יום הוכרז ניצחוננו במלחמת השחרור. מלחמת העצמאות פרצה למחרת. נגד הערבים. זו לא הייתה מלחמת שחרור כי הערבים לא שלטו בנו. תחילתה במלחמת אזרחים (עד הכרזת המדינה) והמשכה בין צבאות סדירים של מדינות.
 

לולא הכוח הלוחם העיקרי של הפלמ"ח ו"ההגנה" שהפכו לצה"ל (ולוחמי אצ"ל ולח"י שהתמזגו לתוכו), לא היינו מנצחים  בתש"ח במלחמת העצמאות. לולא מלחמת המחתרות אצ"ל ולח"י (וההגנה והפלמ"ח שהצטרפו אליהם לפרק זמן קצר) - לא היינו מנצחים במלחמת השחרור. הפעולות נגד ראשי השלטון הבריטי בארץ ובמצרים נגד בסיסי הצבא הבריטי והמפקדות שלו, פיצוץ הגשרים ומסילות הברזל, בתי הזיקוק, שדות התעופה והשמדת המטוסים, קינג דיוויד וכלא עכו ועולי הגרדום, 100,000 החיילים שנאלצו להחזיק כאן כדי להילחם בנו -  אלו גרמו לבריטים לצאת מכאן. היו כמובן גם גורמים מדיניים: האימפריה הלכה והתפוררה, החלה המלחמה הקרה בין המזרח והמערב, בעיית “העקורים", שרידי השואה באירופה. אך אם לא היינו נלחמים בהם כאן, הם לא היו ממהרים לצאת.
 

הרבה שברים ומשברים טויחו ורוככו ועוגלו בתקציר המלחמות האלה לתקומת ישראל: הפילוג ב"הגנה" והקמת אצ"ל; הפילוג באצ"ל והקמת לח"י; רדיפת המחתרות הלוחמות בבריטים בידי אנשי ההגנה והפלמ"ח והסגרתם לבריטים בתקופות “הסזון"; ושמות הגנאי שהוטחו בהם: פורשים, מטורפים, טרוריסטים - עד שהצטרפו אליהם למלחמה משותפת. כל אלו מתעמעמים, ובצדק, ממרחק הזמן. אך הנהגת המדינה בלידתה, זו שכתבה את ההיסטוריה הרשמית של מלחמת העצמאות, ניסתה גם לשכתב את תולדות מלחמת השחרור. אלו שלא היה להם נוח בתרומתם הקצרה במלחמת השחרור, ואולי גם רגשי אשמה ובושה על מה שעוללו לאחיהם הלוחמים בבריטים  - כרכו גם את שם “מלחמת השחרור" אל תוך “מלחמת העצמאות", כביכול הייתה זו אותה המלחמה. אבל היו אלו שתי מלחמות שונות. באויבים שונים.
 

ערב יום הזיכרון צריך לזכור כי עברו שנים עד שחללי המחתרות זכו להימנות על “חללי מערכות ישראל" ולהיכנס לפנתיאון הלאומי שאנו מזכירים ביום הזיכרון. ועשרות שנים עד שמשפחותיהם הוכרו כמשפחות שכולות. מלחמת השחרור הסתיימה בניצחון שלם ביום שבו קיפלה בריטניה את דגלה והחייל הבריטי האחרון עזב את הארץ. מלחמת העצמאות, לעומתה, נמשכת גם היום.