100 שנות צביעות: הלקח שכולנו יכולים ללמוד מהסכם סייקס - פיקו

שגריר צרפת באנגליה, פול קמבון, חתם בשם צרפת. שר החוץ אדוארד גריי בשם בריטניה. סייקס ופיקו אפילו לא חתומים על ההסכם הקרוי על שמם, שנחתם בסודיות ב־16 במאי 1916, בדיוק לפני מאה שנה. הרי לא נאה שסגן אלוף בצבא הוד קיסרותה ואיזה יועץ בשגרירות צרפת בלונדון יחלקו ביניהם את האימפריה העותמאנית ויכתיבו את גבולות המדינות במזרח התיכון למאה שנים. יכול אדם לתמוה: מהיכן נובעת עזות המצח הזו של שני דיפלומטים מדרג שני לשרטט מפות חדשות לעולם?
 

לטובת הקוראים שלא צפו (או שהספיקו לשכוח), להלן תקציר הפרקים הקודמים: ערב מלחמת העולם הראשונה שלטה האימפריה העותמאנית בחלקים עצומים של אסיה הקטנה, חצי האי ערב, ארץ ישראל, סוריה ועיראק של היום. אבל סימני ההתפוררות ניכרו בכל. המשטר היה מושחת ונוטל בקשיש, משרוך נעלו של פקיד המכס בביירות ועד קצה הטורבן של הסולטן באיסטנבול - הכל היה סחיר. גם מהפכת "הטורקים הצעירים" ב־1908 לא חוללה שינוי אמיתי. 

המעצמות הגדולות, רוסיה, צרפת, בריטניה, גרמניה ואוסטרו־הונגריה - לכולן היו "אינטרסים" בתחומי האימפריה. כולן רצו נתחים כשתתפורר. אבל ב־1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה, וטורקיה הצטרפה לגרמניה ולאוסטריה ובכך נעצה את המסמר האחרון בארון הקבורה שלה. היא הצטרפה לצד שהפסיד. 
 

המלחמה הסתיימה רק ב־1918, אבל כמעט מיומה הראשון החלו דיונים באנגליה, וגם ברוסיה ובצרפת - איך יחלקו את עור הדוב לאחר שיצודו אותו. סייקס ופיקו אינם סתם שני דיפלומטים. הם נציגי אימפריות. כוחם נובע מאותו ביטחון אימפריאלי שהעולם שייך להם. ככה זה כמובן גם היום. מכוח החוצפה הזאת נשלח לחצי האי ערב "לורנס איש ערב", קצין מודיעין בריטי, כדי לארגן שם מרד בדואי נגד הטורקים. הוא היה מגובה בהבטחה בריטית להקמת מדינה ערבית ענקית מדרום טורקיה ועד קצה חצי האי ערב. הבטחה שנוסחה במכתבי מקמאהון, הנציב העליון הבריטי במצרים, לשריף חוסיין ממכה.  

במקביל ובו זמנית הבטיחו הבריטים לויצמן ולסוקולוב, הנציגים הציוניים בלונדון, ולאהרן אהרונסון מייסד רשת הריגול ניל"י - כי יתמכו בהקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל. אחר כך זה נקרא "הצהרת בלפור". שני המסמכים סותרים זה את זה, והסכם סייקס־פיקו סותר את שניהם. וגם כשנחתם ההסכם בין בריטניה לצרפת, שלחמו זו לצד זו בחזית המערבית - הן לא חדלו לרגע אחד להילחם בחזיתות דיפלומטיות ולנסות לעקוף את ההסכם ביניהן בדרכים אחרות.
 

במקביל - מארק סייקס קיים מגעים רצופים עם אהרונסון בלונדון ובקהיר, תוך שהוא מסתיר מפניו את ההסכם עם פיקו. וכאשר ז'ורז' פיקו כינס באפריל 1917 מסיבת עיתונאים במלון "שפרדס", וסיפר כי צרפת מקבלת את כל "סוריה הגדולה", מאל־עריש ועד אדנה ועד החידקל, תוך שהיא מנטרלת בקלות את כל ההתנגדות הציונית בלונדון, ושבקרוב תתגבר על ההתנגדות הציונית בארה"ב - התקשו במטה הצבאי בקהיר להתבונן בעיניו של אהרן אהרונסון. סייקס הכחיש מה שנכתב בהסכם. אחרי הכל: רשת הריגול של ניל"י סיפקה לבריטים אוצר של ידיעות חיוניות לכיבוש הארץ. למה לשחוט תרנגולת המטילה ביצי זהב?

הסכם סייקס־פיקו קרע לגזרים את ארץ ישראל. כל חלקיה, ובהם מקומות קדושים מחברון ועד לכנרת, היו אמורים להימסר לשלטון משותף רוסי־צרפתי־בריטי. רק המהפכה הקומוניסטית ברוסיה בשלהי המלחמה פטרה את אנגליה וצרפת מהצורך לתת גם לרוסיה חתיכות מטורקיה. הגליל, הגולן, החורן, סוריה ולבנון - נמסרו בהסכם לצרפת. מפרץ חיפה - לאנגליה. הנגב ועבר הירדן - למדינה ערבית בחסות בריטית. 
 

הצהרת בלפור והתמיכה בציונות נועדו - לדברי סייקס עצמו - לעקוף את ההסכם. להבטיח כי רק בריטניה תקבל מנדט על ארץ ישראל. היהודים והציונות שלהם היו התירוץ. לא הסיבה. סייקס, שנטען עליו כי הפך את עורו ממתנגד לציונות לציוני נלהב, נותר נאמן לאינטרס הבריטי ולו בלבד. עבר הירדן - שלושה רבעים מהבית הלאומי שהובטח ליהודים - נקרע ונמסר לערבים בידי האימפריאליזם הבריטי, כתרגיל פשרה בין ההבטחות הסותרות ליהודים ולערבים, בין השטרות שחתמו לטובת המשפחה ההאשמית לבין מה שיכלו לשלם אחרי שבית סעוד השליך את ההאשמים מחיג'אז והצרפתים גירשו את פייסל מדמשק. 

למה כל זה חשוב?

 

הסכם סייקס־פיקו לא יושם. אבל חלק מהגבולות והישויות המדיניות שנוצרו בעקבותיו התקיימו ביציבות יחסית, מפליאה כמעט, עד פרוץ "האביב הערבי" והתפוררות "מדינות הלאום" הערביות לאין ספור ישויות שבטיות עדתיות ודתיות הנלחמות זו בזו. היום דאע"ש שוחט רבבות ומצהיר על הקמת ח'ליפות בגבולות מדינות סייקס־פיקו. רוסיה מקימה בסיסים ימיים ואוויריים בסוריה, צרפת מאיימת לכנס ועידת שלום ולשרטט בפריז גבולות חדשים למזרח התיכון. ארה"ב ירשה במידה רבה את בריטניה באזור זה ביומרותיה לעצב את העולם.  
 

שום דבר חוץ מהאינטרסים שלהם לא מעניין אותם כמובן. בטח לא שלום בין יהודים לערבים. הממלכה ההאשמית - אולי השריד האחרון באזור לתעלולים האימפריאליים הבריטיים שלפני מאה שנים - צפויה להיות הבאה בתור "האביב הערבי". הגדרתה כמדינת הלאום הפלסטינית היא הפתח היחיד ממלכודת "שתי מדינות ממערב לירדן" שמבקשים לדחוק אותנו אליה בפריז או באו"ם. מי שרואה רק את האינטרס קצר הטווח של ירדן הנאבקת בטרור הפלסטיני והאסלאמי בגבולנו המזרחי - מוותר על האינטרס לטווח הבינוני והארוך הנובע מהקמתה של מדינה פלסטינית בירדן. 
 

נתניהו, המוכן לגייס את מצרים של א־סיסי, את סלמאן מסעודיה ואת עבדאללה מירדן רק כדי להכניס את בוז'י לממשלתו, עלול לשלם במטבעות של אינטרסים לאומיים ארוכי טווח כדי לקיים את הקואליציה הרעועה שלו. אם יש משהו שהוא היה חייב ללמוד מהסכם סייקס־פיקו - זהו רוחב היריעה. ראיית האינטרס העמוק וארוך הטווח. הסכמים המונעים מכוח ראייה כזו עשויים לשרוד מאה שנים. הסכמים קואליציוניים מתקיימים - אם בכלל - רק להרף עין היסטורי.