מדיניות מעשית: המבחן של ליברמן יהיה בהפעלת כוח בשטחים ומול עזה

קריאות האימה והבעתה שעלו מחלקים רבים בתקשורת ובפוליטיקה מוגזמות. נכון שנשמע כאילו הוא בקמפיין בחירות מתמיד, אבל ליברמן הוא אחד הפוליטיקאים המנוסים ביותר בזירה, שהוכיח עד היום יכולת להפריד בין אמירות פוליטיות לבין מדיניות מעשית. 
 

בזמן שבנימין נתניהו חיבל ביסודיות במערכת היחסים שלנו עם ארצות הברית (וגם משה יעלון תרם את תרומתו), היה ליברמן היחיד בממשלה שניסה להגן על הברית האסטרטגית החשובה ביותר של ישראל. בממשלת נתניהו השנייה היה בין אלה שריסנו את התוכניות ההרפתקניות של נתניהו ואהוד ברק לתקוף באיראן. ליברמן חבר ליעלון, בני בגין ודן מרידור בקבינט (או "קיבינט", כפי שהוא מכנה אותו בלי חיבה) ויחד בלמו את נתניהו מלשלוח את המטוסים.
 

יש פער גדול בין הדמות הפשטנית והחד־ממדית שהוא מציג בשבתות תרבות לבין התנהלותו כמקבל החלטות. כשר ביטחון הוא לא יורה על הפצצת סכר אסואן, וגם לא יצא לכבוש מדינות אחרות. המבחן החשוב שלו יהיה במדיניות הפעלת הכוח בשטחים ומול עזה. כאן ניהלה ישראל, בהובלת יעלון, מדיניות שקולה שהובילה להפחתה דרמטית באלימות בשטחים ובינתיים הצליחה למנוע גלישה לעימות נוסף ומיותר בעזה. 

 

השבועות הקרובים יהיו רגישים במיוחד סביב עזה. המאמץ לאיתור מנהרות נמשך, וכל מנהרה נוספת שתתגלה תחדד את הדילמה של חמאס. מדיניות ישראלית מחושבת, שגם תציע לחמאס אופק אחר, יכולה למנוע התדרדרות לא רצויה שכזאת ולחסוך מאיתנו את הקרבת חייהם של עוד כמה עשרות בחורים בקיץ הזה.

***

"גן עדן", זו התשובה השגורה של ליברמן לשאלה "מה שלומך?". כשהמצב מטריד יותר הוא נוהג לומר ש"שום דבר טוב לא מאיים עלינו". נתניהו עשוי לגלות שהחיים לצד שר ביטחון כמו ליברמן רחוקים מאוד מלהיות גן עדן. הוא העניק לליברמן את העמדה האידיאלית לחבוט בו ולחשוף את החולשה העיקרית שלו: הפחדנות וההססנות שלו בענייני ביטחון. 

לא ברור מדוע בחר נתניהו להעדיף כשר ביטחון את מי שלא מסתיר את הבוז שהוא חש כלפיו, במקומו של יעלון שהיה יעיל ולרגע לא חתר תחתיו. הוא שכח כנראה את השיעור שקיבל משר הביטחון איציק מרדכי, שבבחירות 1999 פירק בקלילות את דמותו של נתניהו כ"מר ביטחון". 
 

בצה"ל לא יודעים איך לאכול את המינוי הזה. אחרי שלוש שנים של שר ביטחון שלא רק היה עצם מעצמותיו של צה"ל, אלא גם נתן גיבוי מפליג לקצינים ואפשר להעביר סוף־סוף תוכנית רב־שנתית לצבא, יגיע שר שהיכרותו עם הצבא מוגבלת לשירות סדיר קצר בממשל הצבאי בחברון ואחר כך כאפסנאי במילואים.
 

על אף ניסיונו הפוליטי העשיר, לליברמן צפויה תקופת למידה ממושכת במשרד הביטחון. כמו כל אזרח שהגיע עד היום לתפקיד הזה, הוא יגלה בשבועות הקרובים כמה מעט הוא ידע על המערכת הביטחונית. דרוש לא מעט זמן ללמוד את המערכת הזאת, על גודלה ועל כל המורכבויות הרגישות שלה. פה תעמוד למבחן הסבלנות של ליברמן, שלא נודע עד היום כמי שניחן בתכונה הזאת. ועם זאת, כל מי שנחשף לסודות העמוקים של ישראל וליכולות האמיתיות שלה, עמד משתאה במקום.
 

בעבר השמיע ליברמן לא מעט מילות הערכה כלפי הרמטכ"ל גדי איזנקוט. ועדיין, לא יהיו לו חיים קלים מול הרמטכ"ל העיקש, שלא מתפשר על דעותיו ובוודאי לא על נושאים ערכיים. זו הנקודה הרגישה והחשובה ביותר במינוי שלו: האם מי שבחר להביע הזדהות עם החייל אלאור אזריה ינסה גם לשנות את ערכי צה"ל ברוח הזאת? אם יבחר בדרך של עימות כוחני עם צמרת הצבא, הוא עשוי לגלות, כמו לא מעטים מקודמיו, שעוצמתו הציבורית של צה"ל גדולה מעוצמתו של שר הביטחון. איזנקוט הוא קצין וג'נטלמן, אבל יודע להיות לוחמני לא פחות מליברמן. 

בינתיים מתברר שהירייה של אלאור אזריה חיסלה לא רק מחבל, אלא גם קריירה של שר ביטחון אמיץ, מוסרי וישר מאין כמוהו. אפשר לבקר את יעלון על חלק מההחלטות שלו בצוק איתן (ומבקר המדינה גם עושה את זה), אבל אי אפשר שלא לכאוב את החיסול שעשה נתניהו לאחד הפוליטיקאים האחרונים אצלנו שנותר ערכי, נקי כפיים ושטובת המדינה עדיין קודמת בעיניו לכל דבר אחר.
 

הקול השפוי וההגיוני של יעלון יחסר, לא רק במשרד הביטחון, אלא גם בקבינט, אם יבחר לעזוב את הממשלה. אחד הכללים החשובים בעולם הצבאי, כמו גם בעולם העסקי, הוא לא להשפיל את יריבך. אתה צריך לנצח, אבל אם גם השפלת את היריב - הוא לא ישכח לך את זה לעולם ולנצח יחפש נקמה.

לאורך כל הקריירה שלו נתניהו דואג להשפיל כמעט את כל מי שהיה נאמן לו. בבעיטה המכוערת שלו ביעלון הוא לא רק קנה לעצמו אויב, הוא גם איבד את השר האחרון שהוא יכול היה באמת לסמוך עליו. 
 

בלי קשר למה יחליט יעלון לעשות, וגם אם יעזוב את קריית הממשלה ויחלוץ את הנעלים הגבוהות, הוא יישאר מעכשיו תמיד עם מסמר בכיס, מוכן לנעוץ אותו בארונו של נתניהו. אנחנו לא משופעים בפוליטיקאים מהסוג שלו ואפשר רק לקוות שגם בעתיד נזכה לעשייה הציבורית הנבונה והמוסרית שלו. אבל כבר עכשיו יש דבר אחד שכולנו חייבים לו: תודה!