ביבי הבין שיעלון פגיע: הרגע בו נחרץ גורלו של שר הביטחון

אחד מאנשיו של יעלון נשאל היום מדוע הוא מתפטר גם מהכנסת ומדוע שלא יעשה מעשה אורלי לוי-אבקסיס ויישאר חבר כנסת עצמאי. כך, יוכל להוריד את מספר הידיים של קואליציית נתניהו בכנסת ולערער שוב את יציבות הממשלה. "ככה אתה מכיר את בוגי?", שאל בחזרה המקורב, "מה אתה רוצה, שהוא יישב שם ליד אורן חזן? שייאחז בקרנות המזבח? זה לא הוא".

זה אכן לא הוא. יעלון הפך את השולחן על נתניהו אחרי הבשלה איטית, ארוכה וכואבת. לא שאפשר ללמד משהו את יעלון בענייני ביבי. הוא מודע היטב לחולשותיו של ראש הממשלה ולסדר העדיפויות שלו. למרות כל אלה, הוא הצליח לקיים איתו מערכת של שיתוף פעולה וכבוד הדדי יותר משנתיים. הקלקולים החלו בשנה האחרונה. בכל פעם שיעלון בחר באופציה השפויה, הוא מצא את נתניהו ממול, בצד המתלהם. בכל פעם שיעלון חשב על טובת המדינה, הוא ראה את נתניהו חושב על טובתו האישית ועל המצב בסקרים. השיא הגיע, כמובן, בפרשת החייל אלאור אזריה, אחריה נאום סגן הרמטכ"ל ובסוף נאומיו של יעלון עצמו בערב יום הזיכרון ובמוצאי יום העצמאות.

ליד נתניהו, אסור שיקרו לך שני דברים: אם תהיה פופולרי מדי, תעוף (ע"ע סער וכחלון). אם תגלה חולשה, תעוף. האפשרות השנייה היא מה שקרה ליעלון. הציבור מתלהם בעקבות מנהיגיו, יעלון איבד נקודות בדעת הקהל בעקבות עמידתו הערכית וביבי, במקום לגבות אותו ולחזק אותו, הבין שהוא פגיע. בניגוד לאיציק מרדכי, אותו פיטר נתניהו בשלהי כהונתו הראשונה, הפעם עדר המתלהמים ברשתות החברתיות ובמרכז הליכוד לא יזיל דמעה על בוגי. מאותו רגע, נחרץ גורלו של יעלון.

היו כאן שתי הבשלות מקבילות. בצד אחד, הבשיל לאט לאט אביגדור ליברמן לקראת הבנה שייאלץ לחזור לזרועותיו של נתניהו כדי להישאר רלוונטי. במקביל, הבשיל יעלון לקראת הפרישה. אם יש דבר אחד שבוגי לא היה עושה בחיים, זה סוקר יחד עם ליברמן את מסדר הכבוד בקריה בטקס החלפת שרי הביטחון. הבוז שרשף לכיוונו של דן חלוץ, שהחליפו אחרי שהודח מהרמטכ"לות, הוא אהבת אמת בהשוואה למה שהוא מרגיש כלפי ליברמן. עד לפני חמש דקות, נתניהו היה שם, באותה סירה איתו. ליברמן קילל אותו ונתניהו גידף בחזרה. "הכדור היחיד ששרק ליד אוזנו הוא כדור טניס, מעולם לא הוביל לוחמים לקרב או קיבל החלטה מבצעית, אין לו כישורים להיות פרשן צבאי". תקציר המכמנים ששפך ראש הממשלה על ראשו של שר הביטחון הטרי שלו. כל זה לא הפריע לנתניהו לדלג תוך שנייה אחת מסירתו הדולפת של בוגי לספינה של ליברמן. יעלון הופתע, אבל לא באמת. הוא אולי הדחיק את זה, אבל ידע שאצל נתניהו הכל אפשרי, הכל כשר והכל יתכן להשגת המטרה הגדולה: המשך השליטה במדינה.

האופציות שלו מעורפלות. אם נתניהו יישאר בליכוד, יעלון יבחר, סביר להניח, בפלטפורמה אחרת. בדיוק כמו סער וכחלון, ואולי גם יחד איתם. אם נתניהו יפרוש, מסיבה כזו או אחרת, יעלון יוכל לחזור לליכוד. כמו שהליכוד נראה כרגע, הסיכוי שזה יקרה קלוש. המפלגה של בגין, שהוקמה ברוחו של ז'בוטינסקי, הפכה למפלגתם של אורן חזן, יהודה גליק ועסקנים כמו דודי אמסלם ודוד ביתן. גם אלמלא הודח ופרש, ליעלון אין שום דבר משותף עם כל אלה.

יעלון יוכל להתנחם בירושה אחת ברורה, בולטת ומיוחדת במינה שהשאיר אחריו: רב אלוף גדי איזנקוט. אם בוגי לא היה שם, ביבי היה בטח נכנע לגחמותיו ולחציו של התככן והפירומן מספר 1בהיסטוריה הישראלית המודרנית, אהוד ברק, ומוותר על איזנקוט. כרגע, הרמטכ"ל המכהן הוא נושא הדגל האחרון של שפיות, ממלכתיות וערכיות על הטיטניק. זה אומר שהוא הבא בתור?