אומרים שאי אפשר להסביר במילים את מה שחווינו במהלך הכמעט עשור הזה, שהתחיל עם אלונה ברקת. שנות ייסורים קשות, ולבסוף הנפת צלחת. אני באמת מנסה לשבור את הסטיגמה הזאת ולנסות ולשתף מה עובר לי בלב. זאת היתה עונה מדהימה, תקופה שנכתבה בצורה פואטית, כשרק מעטים באמת האמינו שככה זה ייגמר. לפחות עד תחילת העונה הזאת. 

הובלנו את הליגה ברוב המחזורים, שיחקנו כדורגל התקפי ושלטנו כמעט בכל מגרש. ועדיין, עדיין האוהדים לא הרשו לעצמם להאמין. מרוב חרדות וחששות מ"עין רעה", עמה יעמיק ושאר הרעות החולפות, מרוב אכזבות וכישלונות חוזרים ונשנים במשך השנים ובגלל העוצמות של מכבי תל אביב, פחדנו ששוב זה לא יקרה, שמשהו ישתבש בדרך. שמשהו שוב יגרום לנפילה. עודדנו את הקבוצה הטובה במדינה ואפילו לא הבנו זאת. ככה זה שרוב החבר'ה ביציעי טרנר ששרו וקפצו אתמול באצטדיון, טרם נולדו שהפועל באר שבע חגגה אליפות בפעם האחרונה. הישגיה יוצאי הדופן של קבוצתם התגמדו לעומת הלחץ וההתרגשות של האוהדים וגרמו לכך שלא שמנו לב עד כמה הפועל באר שבע בעונה גדולה. לא רק בגלל הנקודות, בגלל הדרך, בזכות העוצמה ששידרנו בדרך, בזכות אלונה, ברק, אליניב. כולם שידרו משהו אחר, ולאט לאט זה חלחל לכולנו. 
 
מתי בפעם האחרונה זכתה באליפות קבוצה שספגה רק אדום אחד במהלך כל העונה (לואי טאהה נגד מכבי פ"ת, ועוד בגלל טעות שופט), מתי בפעם האחרונה זכתה באליפות קבוצה עם ארבעה זרים בלבד, שחקן אחד פחות מהמכסה? מתי, אי פעם בישראל, זכתה קבוצה תחרותית בבעלות אישה בתואר אליפות? תשע שנים של עבודה מאומצת, של מלחמה בדרכים ישנות ולא מועילות ושינוי אוירה. זה כל כך מגיע לה. זה כל כך מגיע לנו.
ברק בכר חוגג. צילום: דני מרון

 
מתי בפעם האחרונה זכתה כאן קבוצה ללא שום עימותים ובעיות משמעת של הקהל שלה? קהל שמגיע לסכנין ומתכבד בבקלאוות ותה חם, קהל שמתארח בחיפה ומוזמן לברים של האוהדים הירוקים להרמת כוסית משותפת, קהל שכאשר התחילו לקלל אותו באיצטדיון טדי הוא מחא כפיים עד שהקללות הסתיימו וחזר לעודד את קבוצתו. אוהדי הפועל באר שבע קבעו השנה סטנדרטים של עידוד שלא נראו במחוזותינו. עידוד ללא תנאים, עם אפס סובלנות לאלימות וגזענות, עידוד אמיתי ויצירתי שבא מהלב.
 

מתי בפעם האחרונה זכתה באליפות קבוצה ששימחה וריגשה מדינה שלמה?
לא זכור לי מתי הייתה כאן אלופה כמו הפועל באר שבע שזכתה באליפות מרגשת, מותחת והיסטורית. אליפות שהושגה באמצעות עבודה קשה, צניעות ואהבה, הרבה אהבה יש בהפועל באר שבע. זכינו בזכות גדולה ולא בחסד ועכשיו שמישהו רק יסביר לנו מה עושים עם כל הטוב הזה, כי אנחנו קצת מבולבלים.
אלונה ברקת בעננים. צילום: דני מרון