זה הכל ביבי: נתניהו לוקח קרדיט על הכל - חוץ מהכישלונות

המקרה השני, נדיר עוד יותר, נקלט במיקרופונים של מצלמות הטלוויזיה במהלך הפוטו-אופ של ישיבת הממשלה. נתניהו, שלא ידע שדבריו נשמעים ומוקלטים, נשמע שם גוער בשר האנרגיה יובל שטייניץ, על זה שלא קיבל מספיק קרדיט (לטעמו) בעניין מתווה הגז. “מה עם קרדיט לראש הממשלה על מתווה הגז?”, שאל-נזף ביובל האומלל, שמנסה בשנה האחרונה (לשווא) להציל לעצמו איזה בדל קרדיט על המתווה, שמקיז ממנו לא מעט בריאות, אך לשווא.
 

עכשיו לפרשנות: הביטחון בידיים של ביבי. מתווה הגז, כנ”ל. במהלך קמפיין הבחירות האחרון, הוא לקח קרדיט גם על הרפורמה הסלולרית של כחלון. למה שלא ייקח? כן, כחלון הביא את הרעיון, התמודד עם טייקוני הסלולר, טיפס על הקיר וראה ברכה בעמלו. אבל רגע, מי מינה אותו?
 

בלי לשים לב, מודה נתניהו במה שאנחנו כותבים כאן זה זמן: שיטת המשטר בישראל שונתה. מדובר במשטר מלוכני, או קיסרי. לא עוד דמוקרטיה פרלמנטרית. כל בעלי התפקידים שסובבים את ראש הממשלה מיותרים. גם כך, הוא אוחז בלא מעט תיקים (אתמול והיום גם תיק הביטחון), הוא אחראי על הכל, ההצלחות שלו (כשיש כישלונות הוא ממהר להטילם על אחרים) והוא גם מתעקש לקבל את הקרדיט. בוגי יעלון? מפקד סיירת מטכ”ל, האיש שחיסל את אבו־ג’יהאד בתוניס, רמטכ”ל, שר ביטחון, איש עתיר ניסיון שבילה 40 שנה במערכת הביטחון? כסף קטן. זה הכל ביבי. הוא לא באמת צריך עזרה. גם אם במקום בוגי היו מציבים על כס שר הביטחון עציץ או קלח תירס התוצאות היו זהות, בזכות נתניהו.

 

חבל שהמיקרופונים לא הקליטו אף פעם את הפאניקה שאליה הוא נקלע כשיש אפשרות של סכנה כלשהי שהתעלולים הללו יעלו לו במנדטים. קודם הוא דחק את גדעון סער לפרישה מהליכוד, אחר כך התחנן שיחזור. לפני הבחירות הציע לו בחשאי להיות מספר 2, לבחור את התפקיד הבכיר ביותר בממשלה, להיות שר קבינט וסגן ראש הממשלה.

למחרת פרישתו של סער, התקשר נתניהו לגלעד ארדן. הוא ידע שיש על ארדן לחץ לפרוש עם סער או בעקבותיו, והיה נחוש למנוע זאת. הוא ידע שפרישת השניים פירושה התפרקות שעלולה לעלות לו בבחירות. הוא נשבע לארדן שיקבל את זכות הבחירה הראשונה לתיק הכי בכיר של הליכוד, הוא הצהיר ש”השמיים הם הגבול”, הוא הסביר שהוא רוצה את ארדן לידו ורואה בו פוטנציאל לירושה בבוא העת. ארדן נשאר בליכוד. אחרי הבחירות הוא לא ספר אותו, ארדן המתוסכל נשאר מחוץ לממשלה ובסוף זחל פנימה.
 

עם משה כחלון, אותו הדבר בדיוק. קודם משפילים, דוחקים החוצה ומחסלים, ואז נבהלים, מציעים כל סכום ופיתוי כדי למשוך בחזרה, מצהירים הצהרות גרנדיוזיות (יו”ר רשות מקרקעי ישראל אחרי הבחירות!) ומתעלמים מהן מיד אחרי שהאיום מוסר.
 

במילים אחרות, כל מי שמודאג ממינויו של אביגדור ליברמן לשר ביטחון, יכול להירגע. איווט? מי סופר אותו בכלל. זה הכל ביבי. ליברמן יהיה קישוט שיסקור משמרות כבוד ברחבי העולם וביבי, רק ביבי, ימשיך לשמור עלינו.