לאן הידרדרנו: צומח במחוזותינו פשיזם יהודי מסוג חדש

ראש הממשלה, שמחזיק לדעתו במונופול ללקח ההיסטורי של השואה, תקף את דברי גולן. הלקח העיקרי של נתניהו הוא שעם ישראל צריך להיות מפוחד דיו ולשנוא ערבים, כדי לבחור בו שוב ושוב. בכל דור ודור תצביעו לנתניהו. השאלה האמיתית היא לא שאלת הגיבוי. כמובן שהדרג המדיני צריך לתת חופש ביטוי לדברים ערכיים של ראשי הצבא. הסוגיה העמוקה יותר עבור החברה בישראל היא אמיתות הדברים של סגן הרמטכ”ל. כי הבעיה היא לא העובדה שאמר מה שאמר, אלא שהוא צודק. 
 

בישראל של היום ישנם תופעות ותהליכים המזכירים את גרמניה של שנות ה־20 וה־30 של המאה הקודמת. הגזענות כלפי ערבים היא נחלת אוכלוסיות רחבות, והיא זוכה ללגיטימציה מהשלטון. שרי ליכוד מריעים ביציאה של אצטדיון טדי כאשר חלק מאוהדי בית”ר זועקים ללא הרף “מוות לערבים”. מתנחלי 

חברון, שיושבים קרוב לצלחת השלטונית, תוקפים באלימות ילדים ונשים פלסטינים. ממשלת ישראל והעומד בראשה יוזמים חקיקה גזענית, אם זה החוק להרחקת ח”כים, חוק הלאום ועוד. ערבי ישראלי כמעט לא מסוגל לשכור דירה ביישוב יהודי.
 

רק צריך לתאר מקהלות הזועקות “מוות ליהודים”, צעירים חמושים המכים ילדים יהודים, חקיקה שמנשלת חברי פרלמנט יהודים, ואיסור על השכרת דירות ליהודים - כדי להבין לאן הידרדרנו. 
 

גזענות יש בכל מקום. הדרמה אצלנו נובעת מכך שהיא מתוזמרת מלמעלה, מתוך כוונה לשמר את המשטר, בדרכים כביכול דמוקרטיות, על ידי ליבוי שנאה ופחד. הרי בתפיסת העולם של נתניהו וליברמן, כל ערבי הוא מחבל אם לא הוכח אחרת. ערבים פוחדים היום להתהלך חופשי ברחובות ישראל או להזדהות כערבים. מי שלא חושב כך הוא בן ברית של הערבים המחבלים. 
 

צומח במחוזותינו פשיזם יהודי מסוג חדש: גזעני, מעורר פחדים עמוקים, שתמיד ימצא שעיר לעזאזל להרס שהוא עצמו זורע.  
 

זהו השמאל; “אוהבי הערבים”, הלא פטריוטים, המואשמים על ידי השלטון ופלוגות הסער שלו בבגידה במולדת. שוברים שתיקה, שלום עכשיו, בצלם, מרצ, הרשימה המשותפת - הן בידי ממשלת הימין, לא אופוזיציה, אלא גיס חמישי. 
 

זוהי מציאות שמזכירה את רפובליקת ויימאר של שנות ה־20 בגרמניה. גם המחנה השמאלי החלש, שמתחנף לשלטון או מנותק מהמדינה, גרמו להידרדרות הזו. טוב שקם צדיק בסדום.