מרבית הליקויים שעליהם מצביעים דוחות מבקר המדינה אינם מתוקנים, ועל כך מעידים בדרך כלל הדוחות החוזרים המתריעים על היעדר ההתייחסות ההולמת. לא תמיד צריך להתרגש: חלק מהכשלים הם עבירות חסרות חשיבות על נהלים בירוקרטיים. חמורים ומעציבים יותר הם הפרקים העוסקים בעובדי ציבור שאמורים היו להתגייס לצד החלשים, אך מועלים בשליחותם ומנצלים לרעה את שיקול הדעת והתקציבים המופקדים בידיהם.
אחד מפרקי הדוח עוסק בהתנהלות הבנייה והפיתוח של מעונות הסטודנטים באוניברסיטאות. הדרישה לפיתוח המעונות הייתה חלק מהמחאה החברתית של קיץ 2011. פרויקטים לבניית מעונות, שהוצעו גם כדרך קלה וזולה יחסית להקל את מצוקת הדיור של צעירים בערים הגדולות, נכללו בהמלצות ועדת טרכטנברג שאומצה על ידי הממשלה. אפשר היה לצפות שהממשלה תגבש סוג של מדיניות ארוכת טווח לטיפול בבעיה, שיכולה להפוך ערי שדה אפורות לקהילות צעירות ותוססות, לפתח מרכזי בילוי ואמנויות באזורים נבחרים, ולקבע מנגנון לקידום אוכלוסיות מוחלשות.
אולם במקום לקבוע מדיניות ארוכת טווח העדיפו השרים להקצות מעט כסף וקרקע לנושא החשוב, ולתת לפקידים לשבור את הראש. משרד האוצר הקצה למועצה לתכנון ותקצוב, האחראית לניהול המוסדות האקדמיים, 100 מיליון שקל לתמיכה בבניית מעונות, ועל רשות המקרקעין הוטל להקצות קרקע לבניית 20 אלף מעונות.
כעת צריך היה להשאיר את הביצוע לבירוקרטיה הכושלת ולאוניברסיטאות המשוועות למקורות מימון, על מנת להבטיח את הכישלון המוחלט: רשות המקרקעין הקצתה קרקעות לבנייה, אבל מהר מאוד התברר שהן לאו דווקא הוקצו למוסדות שהיו ערוכים ומסוגלים לבצע את הבנייה, ובוודאי לא על פי צורכי הסטודנטים.
על מנת לקבל את תקציבי הסיוע היו האוניברסיטאות צריכות להגיש תוכניות ולהתחייב לשכר דירה נמוך מהמקובל בשוק החופשי. הן לא היו אמורות להתקשות בכך, נוכח הסבסוד הניכר והקרקע הניתנת בחינם. האוניברסיטאות אכן הציגו תוכניות לגביית שכר דירה נמוך, אולם כשהגיעה השעה לחייב את הסטודנטים, הן גבו שכר דירה שעל פי בדיקת המבקר עולה בכ־10% על מחיר השוק.
ראויה לגנאי במיוחד היא אולי המכללה האקדמית תל אביב־יפו. מוסד זה זיהה את עצמו עם המחאה החברתית ואירח כנסים רבים שבהם הופיעו מנהיגי המחאה וערכו דיונים פומביים בבעיות יוקר המחיה והצעירים בישראל. על פי דוח המבקר, התחייבה המכללה, במסגרת מכרזי הקרקע למעונות, להקים 450 חדרים בשכר דירה מרבי של 1,394 שקל. בפועל גבתה המכללה ה"חברתית" לדירת סטודיו ליחיד בין 1,776 ל־2,100 שקל לחודש, והמחיר למיטה בדירת שותפים נע בין 1,350 ל־1,550 שקל.
מביכה לא פחות הקומבינה של האוניברסיטה העברית - הוותיקה והמפורסמת באוניברסיטאות בישראל, שהפכה את מעונות הסטודנטים, שנועדו לסייע לסטודנטים דלי אמצעים, למקור לרווח צדדי. ב־2013 רכשה האוניברסיטה את כפר הסטודנטים מהיזם המפעיל תמורת 160 מיליון שקל. העסקה מומנה בהלוואה שנטלה האוניברסיטה מ"וועדת הקרנות" שלה, גוף שהכנסותיו מתרומות ותמיכות, וזה המממן בדרך כלל את השקעות האוניברסיטה בנכסים קבועים. תנאי ההלוואה היו דרקוניים, בהשוואה לריבית הנהוגה במשק: 5.5% לשנה בתוספת הצמדה. מי שאמורים לשאת בתנאי ההלוואה הם כמובן הסטודנטים המתגוררים במעונות.
האוניברסיטה גם לא התקשתה לעמוד בהסכם שעליו חתמה עם הקרן - שלפיו לא יהיה מחיר ההשכרה נמוך מהמחיר בשוק החופשי. על פי ממצאי המבקר, מחיר השכרת החדרים לסטודנטים היה גבוה ב־17% מהמחיר בשוק החופשי - 1,520 שקל למיטה בחדר זוגי לעומת 1,300. אנשי האוניברסיטה לא התביישו לענות למבקר שמחירי מעונות הסטודנטים אולי גבוהים יחסית לממוצע בירושלים, אבל בהתחשב בשירותים הנלווים הם דומים למחיר באזור שבו הם נמצאים.
להנהלת האוניברסיטה העברית אין אולי בושה, אבל יש לה מחלקה מעולה לכלכלה, שם בוודאי ניתן יהיה לברר מי גורם לכך שהמחיר הממוצע ב"אזור המעונות" גבוה מהמחיר הממוצע בשאר חלקי העיר.
תתכוננו לשלם
אחד המדדים הפשוטים לאומדן ערכן של חברות הוא המכפיל - מספר השנים שיידרשו עד שהמשקיע יוכל להחזיר את מלוא השקעתו בחברה. המכפיל הממוצע של החברות העיקריות בוול סטריט (S&P 500) הוא בערך 20. שווי המניות של חברת פייסבוק, 335 מיליארד דולר - שווה ל־71 שנות רווחים. כלומר: מי שמשקיע היום בפייסבוק, יצטרך להמתין כ־70 שנה עד שהרווחים מהחברה יחזירו לו את ההשקעה, בהנחה שהרווחים לא יירדו בממוצע, והחברה עצמה לא תיעלם. 98% מהחברות המסחריות הקיימות היום בעולם לא ישרדו כנראה בעוד 50 שנה.
"זה מחיר מטורף. אתה חושב שבעוד 50 שנה אנשים ימשיכו לעדכן סטטוסים ולצפות בסרטוני חתולים מטופשים?", שאלתי את ג'וזף גרינקורן, בנקאי השקעות המתגורר לסירוגין בתל אביב ובמנהטן, וממליץ בכל פה על השקעה בפייסבוק.
"עוד לא ראית כלום", אומר גרינקורן. "פייסבוק היא לא רק פייסבוק. זו קבוצה גדולה של חברות שאפילו לא התחילה לממש את הפוטנציאל שלה. אינסטגרם שבבעלות פייסבוק שווה 50־60 מיליון דולר, והם לא התחילו בכלל להרוויח כסף. לוואטסאפ, שגם היא בבעלותה, יש כבר יותר ממיליארד משתמשים. כשהם יתחילו להפיק ממנה רווחים זו תהיה חברת התקשורת הכי גדולה בעולם".
כלומר, אתה צופה שבקרוב נתחיל לשלם על וואטסאפ?
"מרק צוקרברג אמר שהוא מתכוון בסופו של דבר להפיק הכנסות מכל שירות שהוא יספק. כלומר, כאשר השירות מוכיח את עצמו ואנשים לא מוכנים לנטוש אותו. אני לא יודע איך הם יעשו את זה, אבל אני יודע שכשאתה מגיע למיליארד אנשים שמשתמשים בשירות לשיחות ולתקשורת וידיאו, קל מאוד לממש את זה. אני בטוח שכל משתמש וואטסאפ ישלם בקלות 2־3 דולר בשנה. זה מחיר אפסי, אבל תכפיל את כל המספרים האלה במיליארדי משתמשים, ותראה את התוצאה".