הקוסם: הציבור יודע שנתניהו משקר, אך מאמין שהוא עושה זאת בשבילו

דמיינו מה היה קורה אילו היינו מחברים את שני האישים האלה לגלאי שקר בזמן מסיבת העיתונאים שעסקה בחיבור המחודש. המחט הייתה עפה מהסקאלה. הם לא הזיעו, הם לא התרגשו, לא בטוח שהדופק שלהם היה גבוה מהרגיל. הם כבר רגילים. כמו ששר דן תורן: שוב השקר הזה.

חוש ההומור המשובח של ליברמן בא לידי ביטוי גם על השלט של המפלגה שלו, שהפך להיות חלק מהתפאורה של החיבור המחודש עם נתניהו: "מילה זו מילה". הנה הפרשנות המחודשת, גרסת 2016: "מילה זו רק מילה". כלומר: אל תעשו מזה סיפור גדול, כולה מילה. אז אמרתי משהו ועכשיו הנסיבות השתנו, אז מה? מה תעשו לי? תיקחו אותי למשטרה? נו, באמת, הרי ידעתם שאני אומר את מה שאני חושב בזמן שחשבתי שזה יעזור לי, ועכשיו אני חושב אחרת. ובמילים אחרות: אל תבלבלו את המוח, אחרת תואשמו בחפרנות ובשמאלנות. 
 

 

נתניהו בכלל לא היה צריך להסביר את דבריו. איש לא דרש ממנו הסבר מהותי. אנחנו רגילים. השבוע, כאשר שאלתי אותו במסיבת עיתונאים על האמירה שלו ושל מפלגתו, שהכדורים היחידים ששרקו לליברמן ליד האוזן היו כדורי טניס, ואם משמעות הדבר היא שהוא מפקיר את ביטחון ישראל, נתניהו לא היסס. הוא הישיר מבט וענה "אני אחראי לביטחון... בפוליטיקה אומרים הרבה דברים, אני דווקא ממעיט במילים. אני לא עוסק במילים אלא במעשים. אני, ששירתי כקצין בסיירת מטכ"ל, דואג מאז לביטחון ישראל... אני שומע את הקולות בתקשורת, את הקולות של ההלקאה העצמית, את ניסיונות ההפחדה. אני מציע להפסיק את הבכי והנהי".
 

זהו. בפוליטיקה אומרים הרבה דברים. נתניהו הבהיר לכל מי ששאל בשנתיים האחרונות שהוא יהיה אחראי לביטחון ולכן לא ימנה את ליברמן לתפקיד שר הביטחון. במילים ברורות, נחרצות, חד־משמעיות. אבל מילה היא מילה, כלומר רק מילה, וכעת הנסיבות השתנו. הדבר המדהים הוא שאף אחד לא התרגש. התרגלנו. יותר מזה: זו הפכה להיות המעלה של ראש הממשלה. שקרנותו אומנותו. אנחנו יודעים שנתניהו משקר, אנחנו יודעים שהוא שקרן מצטיין, ואנחנו מעריכים את היכולת הזו שלו, שהופכת אותו לפוליטיקאי נבון וקוסם. התוצאות בבחירות לא משקרות. השקר הוא יתרון ולא חיסרון.

# # #

העניין עם ליברמן הוא שולי. נתניהו הצליח להטמיע בקרב כל קבוצה בציבור את התחושה שהוא משקר בשבילה. זו האומנות. קחו לדוגמה את שריו. נתניהו הוא היחיד בליכוד, מלבד צחי הנגבי, שמדבר על שתי מדינות לשני עמים. הוא חוזר ואומר, מדגיש ונואם על כך, אבל דבריו אינם מעוררים דיון אידיאולוגי בליכוד או סערה במרכז או אפילו תגובות נרגזות סביב שולחן הממשלה, מסיבה אחת פשוטה: השרים.
 

תשאלו אותם, כי אני שואל אותם כל הזמן. הם פשוט לא מאמינים לנתניהו. הם יודעים או מעריכים בוודאות גבוהה שהוא מרמה. "נראה לך? הוא פשוט אומר את מה שהאמריקאים רוצים לשמוע", הם אומרים. כשנתניהו מדבר על היוזמה האזורית ועל צעדים כמו "ריסון בנייה", אף אחד לא קופץ בימין. אתם יודעים למה? כי גם כשנתניהו מדבר על זכותנו לבנות בכל מקום כל הזמן, הם יודעים שהוא מבלף. הם יודעים שהוא לא קידם את תוכנית ההתרחבות של מעלה אדומים ובפועל יש הקפאת בנייה זוחלת ברוב ההתנחלויות.
 

 

גם יצחק הרצוג לא דפק על השולחן כשנתניהו הבהיר לו שלא ישנה את קווי היסוד ולא יזרוק את הבית היהודי מהממשלה. הרצוג חשב שנתניהו מרמה את הימין כדי ללכת למהלך המדיני מול מדינות ערב. זה אגב יכול לקרות, אולי, אבל גם זה בחזקת שקר כלשהו עד שיוכח אחרת.
 

שימו לב לעניין הגז: נתניהו הבטיח להרצוג זכות וטו על המתווה ושינויים עמוקים, ודקה אחר כך העביר את המתווה המתוקן ברוח יצחק תשובה וליברמן. איש מהם לא האמין לו. נתניהו יצר לעצמו מרחב הכחשה אינסופי ויכולת תמרון פוליטית ובעיקר חיסיון ציבורי נדיר. רוב הציבור בישראל יודע שראש הממשלה משקר, שהוא מרמה את הציבור, את השרים, את השותפים ה"נאמנים", את השרים ה"מקורבים", את ההוא שהבטיח לו להיות שר ביטחון ואת ההוא שהבטיח לו שיקודם. אבל הם סולחים לו, כי הם מאמינים שנתניהו משקר, לעולם בכלל ולברק אובמה בפרט, בעיקר בשביל הציבור. 

כשיצחק שמיר אמר שבשביל ארץ ישראל מותר לשקר, זו הייתה אמירה שעוררה שערורייה. כיום זה נוהל. מובן מאליו. לשקר בשביל ארץ ישראל או בשביל כל דבר אחר.
 

זו הסיבה לכך שליברמן דרש מעשים כמו מינוי לשר ביטחון ולא הבטחה לשינוי בעוד חצי שנה. זו הסיבה לכך שנפתלי בנט מתעקש על שינויים בקבינט עכשיו, כי הוא כבר שמע מנתניהו כמה פעמים ש"הוא יטפל בזה". זו הסיבה לכך שארה"ב מטילה ספק בעניין מחויבות ישראל לשלום וליציבות, וזו גם הסיבה לכך שראשי חמאס לא נכנסו לבונקר עם הידיעה על מינוי ליברמן לשר ביטחון. מילה זו מילה. מילה לשעתה. ואם לא מוצא בעיניכם, עוד מעט נביא מילה אחרת.