בדרך הזו לא נתקדם, רק ניסוג לאחור. פרשיות מוזרות שכוללות תרומות כספים ממקורות עלומים, חלקם נוכלים לכאורה, לא יפילו את ראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו. כן מחבבים אותו, לא מחבבים אותו, חובה על כולם לזכור כי האדם הזה הוא בעצם רב־אמן בהישרדות פוליטית. נתניהו אומנם מעט היסטרי בתגובותיו, מספק גרסאות שמטשטשות את המציאות, משתמש במושג התיישנות כבעירוי דם עוברי בכל פעם שהוא חש באיום מתקרב; אבל רוב הציבור, להלן בסיס הבוחרים שלו, מאמין בצדקת דרכו - ובעיקר משוכנע שהתקשורת, האופוזיציה ורשויות החוק עושות כל שביכולתן להפיל אותו - ושולח אותו שוב ושוב לבית ברחוב בלפור בירושלים. זה ממש לא חשוב אם זה נכון או לא, זה מה שחושב ומרגיש רוב הציבור. עובדה.
אז אולי הדרך הנוכחית להחליפו שגויה בעיקרה? אולי קודם כל ולפני הכל, צריך למצוא אלטרנטיבה שלטונית ראויה. לעת עתה ברור לציבור השפוי שאין כזו. נכון לעכשיו, כפי שזה נראה, אין אדם בפוליטיקה הישראלית שמסוגל ויכול להחליף את ראש הממשלה המכהן. כולם מדברים על שלום, אף אחד לא יודע לעשות את זה; כולם מדברים על ביטחון, אף אחד לא מסוגל לספק את זה; כולם מדברים על הפחתת מחירי הדיור, אבל גם יאיר לפיד ומשה כחלון רק מדברים. באופוזיציה בכלל עסוקים בסכינאות פנימית, בוועידות ובשטויות. לנהל או לשלוט - הם לא מסוגלים גם בתוך הבית שלהם.
גם הרשעה של הגברת נתניהו, ואפילו שליחתה למאסר, לא תפגע בבנימין נתניהו - ההפך הוא הנכון. הציבור יצקצק בלשונו, יאמרו שהוא סבל אצלה, וירוצו לקלפיות להצביע לעוד קדנציה. בקיצור זה הזמן לשחרר לחץ, ולתת לראש הממשלה לנהל את המדינה, כי יש המון מה לתקן ולעשות.
יתכן שהאיש סובל מלקות לא נעימה כלל: כאשר מדובר במימון חייו הוא התרגל שאחרים משלמים. אולם עד שיימצאו ראיות מוצקות שיאפשרו העמדה לדין - ובאמצעותן הדחה פוליטית - התקשורת ברובה תמשיך להיות בלוז־לוז סיטואיישן. היא לא יכולה לנצח בנקודות, רק בנוק־אאוט, אבל מה לעשות שהיריב מסרב ליפול לקרשים, גם כאשר שופט הזירה מתחיל בספירה? לקרב הבא היא צריכה להגיע עם אסטרטגיה מגובשת יותר, ועד אז – לחזור למרתפים.