נשל הנחש: תהליך החלפת האליטות בישראל קשה וכואב, אך הכרחי

היה זה דווקא מתנחל דתי, מקורבם של בני הזוג נתניהו, רמי סדן, שדיבר השבוע על האליטות. מתוך רצון לרצות את חבורת האנשים מולו, הוא ביקש להסביר להם שגם הוא אליטה כמוהם, והוא שונא את דרעי כמוהם. מעין ניסיון לעבור "מבחן קבלה" וירטואלי. "נשל הנחש הלאומי" קורה כאן ועכשיו כל יום, בעוצמות גבוהות. תהליך סדיר ורב־שנתי, בכל מקום, בכל תחום ובכל רמה, אצל מעצבי הדעה, אצל סוכני השינוי וסוכני הביצוע ואצל האזרחים. דור אחר, אליטה חדשה של ציונות דתית ובנים למשפחות מסורתיות, של בני הפריפריה והשכונות, עדות המזרח ועולים חדשים, עם דור שלישי של היישוב הוותיק. אל מרכז הבמה שועטת מה שקראנו פעם "ישראל השנייה" או "מדינת ישראל המתחדשת".
 

קחו את הפוליטיקה: זה לא רק בנימין נתניהו, שכבר לפני שני עשורים קרא תיגר על האליטות הישנות ומיצב את עצמו כאליטה חדשה, ומאז הבחירות האחרונות לא סופר אף אחד ממטר. זה בעיקר ליברמן במשרד הביטחון וזאב אלקין ומירי רגב בתרבות, ואיילת שקד במשפטים ונפתלי בנט ודוד ביטן ואורלי לוי־אבקסיס ואיציק שמולי ועמיר פרץ, וזה גם אילן גילאון, שאני זוכר אותו ממרר את החיים ליעקב חזן, למאיר תלמי ולחייקה גרוסמן בישיבות מרכז מפ"ם, בלי שיבינו מהיכן הגיע "הפרחח" מאשדוד.
 

 

זה כבר לא שמעון פרס ויצחק רבין ומשה ארנס וראובן ריבלין וזבולון המר ובייגה שוחט ופואד בן אליעזר, ואפילו לא חיים רמון ורוני מילוא. אלו אליטות חדשות.
 

וקחו את הספורט: זה כבר לא מכבי והפועל ת"א ואפילו לא בית"ר ירושלים, אלו דווקא מכבי חיפה ובאר שבע וסכנין. ובתרבות ובבידור: קיסריה כבר מזמן שייכת לזמר הים תיכוני, ושלמה ארצי, עדיין "המלך", מרגיש בבית גם ב"זאפה". עומר אדם ומשה פרץ וקובי פרץ ועידן רייכל ו"קפה שחור חזק" זה הדבר הבא. בגדול, לא בהכללה. 

וקחו את הכלכלה: מה שנקרא פעם "הרשת הרביעית" בקמעונאות המזון שרדה את קלאבמרקט ואת מגה ההסתדרותית ונותנת פייט לשופרסל. רמי לוי ונחום ביתן, זכי שלום ומוטי קופרלי מחצי חינם, אייל רביד מוויקטורי ויוחננוף ועזרא דוש הם האליטות החדשות, הטייקונים החדשים, והם לא שייכים לדור הוולוו ולא לשכבת הריינג' רובר. הם על מזראטי ופרארי וג'יפי האמר וכו'. כל דור ורכבו. 
 

ובנדל"ן דוחקים האחים צחי ועידו חג'ג', אלדד פרי ונחשון קיוויתי מ"בסר" ורוזן ברק מ"קנדה־ישראל" וקלוד נחמיאס מאשדוד ורוני מאנה וגיא בלושינסקי ובני משפחת גינדי של "האחזקות" ו"ההשקעות" את כל האחרים, ומשנים את קו הרקיע של המדינה. הם יודעים לעבוד, יודעים ליזום, יודעים לשווק וגם יודעים לחיות. לא מתביישים. וגם בבנקאות כבר לא צריך לעברת את השם מוועקנין לקינן כדי להתמנות לתפקיד מנכ"ל בנק הפועלים. יותר קל היום להיבחר ולהתנהל כמנכ"ל עם השם הפשוט והקליט - אריק פינטו. 
 

זה קורה גם בצה"ל, בפיקוד ובשדה. יותר בנים ובנות מהציונות הדתית ויותר עולים ובני ערי פיתוח, ואלה יהיו המפקדים ואחר כך המנהלים והמנהיגים. וזו בהחלט אליטה חדשה. וגם בעיתונות יש תהליך כזה של החלפת דור והחלפת אליטות, ושם זה דווקא יותר קשה ויותר כואב, גם ליוצאים וגם לנכנסים וגם לנשארים, וגם מתוקשר יותר. 

בכל תחום, בכל עיר, בכל יום ובכל שעה. וזהו הסיפור, חברים. זהו חלק מהתבגרותה ובשלותה של החברה הישראלית בת ה־68. חשוב להכיר, חשוב לדעת, חשוב להפנים וחשוב לנהל ולהשתלב. זה כואב, אבל זה חיוני וחשוב, ובעיקר זה לא תלוי באף אחת ואחד מאיתנו. 
 

2 נמניתי עם אלה שתמכו במינויו של רוני אלשיך לתפקיד המפכ"ל. התמיכה באה מהיכרות אישית והערכה לפועלו רב השנים בשב"כ ומתוך תקווה כי ילמד את הארגון, ישקם אותו ואת אמון הציבור בו. 
 

 

המשטרה איננה בתוך משבר תקשורתי. היא בתוך משבר אחד, עמוק יותר, שיש לו השתקפות גם בתקשורת. אכן, היו גם שגיאות בהתנהלות במרחב הציבורי, וגם המדיניות של ניתוק מוחלט מהתקשורת והיעדר פגישות של המפכ"ל עם כתבים נועדה מראש להיכשל. הבעיה היא ביכולתה של המשטרה לדלג על דור שלם בפיקוד תחת הנהגת מפכ"ל חיצוני, שנראה כי מונה על ידי ראש הממשלה (שגם שכנע אותו לקבל את התפקיד), במיוחד על רקע סדר היום הנוכחי של המשטרה וביכולתה להתמודד עם פגיעה חמורה באמון הציבור לאחר שורת הפרשיות תחת המפכ"ל הקודם דנינו וכו'.
 

רוצה לומר: זו לא התקשורת - זו המשטרה! למרות זאת, אין מקום להיבהל. המפכ"ל משלם שכר לימוד גבוה, ולעתים נראה שאין מספיק רצון מצד שכבת הניצבים והקצינים הבכירים לסייע בידו. הוא ילמד והמשטרה תסתגל. בינתיים אני יכול להמליץ לו שלא להיות מאוהב בדעתו, לא ברעיונותיו ולא בשגיאותיו. מפכ"ל כמו אלשיך, שחייב ללכת עם שלט "ל" על הגב בנושא שיטור ומשטרה, יכול גם לעשות זאת בתחום ההתנהלות הציבורית והתקשורת, ולומר: שגיתי ואינני מתבייש בכך. אני פשוט רוצה שמעשי ידברו ולא פי, אני רוצה לקדש את המעשה ולא את העושה. אין לי כלום נגד התקשורת, היא המתווך שלנו עם הציבור. תנו לי אשראי, כבדו ואכבד, תאמינו לי שזה יעבור.
 

3 שר התחבורה ישראל כץ איננו זקוק למחלקת דוברות גדולה כמו זו שהמפכ"ל רוצה לבנות למשטרה. מעשיו כבר מדברים מהגליל העליון ועד לנגב הרחוק. הפרויקטים מבשילים, מתחברים זה לזה, והמוני בית ישראל רואים וחווים אותם כל יום ובכל מקום. זוהי התוצאה של הנחישות, של ההתמדה, של התקציב הרב־שנתי לפרויקטים ושל היצמדותו של כץ למשרד התחבורה, שהיה בעבר עמדת המתנה לתפקיד אחר ואשר הפך לאחד המשרדים החשובים, האסטרטגיים, החברתיים ועתירי התקציבים בממשלה. 
 

 

אלה גם הכבישים וגם המחלפים והגשרים והצמתים, וגם הרכבות מחיפה לעפולה ובית שאן, והרכבת לנתיבות ולאופקים ועוד מעט לירושלים, וגם הרחבת מגרשי החנייה לרכבות והאומץ לא להירתע ולהתחיל לחפור את הרכבת הקלה בתל אביב (גם בניגוד לדעת האוצר, שאוהב לגבות מכס ממכוניות), וזו גם הנחישות בתחום הנמלים ועוד ועוד. מדובר בעשייה בעוצמה ובהיקף שגוברים על כל הודעה לעיתונות ועל כל תרגיל יח"צני. 
 

וכן, יש לי אינטרס. בשבוע האחרון, בכל לילה כשאני מגיע לקיבוץ, אני פוגש 40־50 כלים שמסיימים את המחלף המחבר בין כביש 6 לכביש 9. עבורנו בקיבוץ, המחלף הזה הוא "טבורו של עולם". ישראל כץ הופך כאן ל"שופל של המדינה", וההערכה אליו ולעשייתו חוצה כבר מחנות פוליטיים. זה חומר גלם טוב בפוליטיקה, רק אם יודעים להשתמש בו נכון.
 

4 הלכנו בשבוע שעבר לרכוש עגבניות ומלפפונים אצל משפחת סולימאני במושב אחיטוב הסמוך. אחיטוב הוא מעצמה של מלפפונים, אבל היו גם עגבניות, 3 ק"ג של סחורה טרייה ויפה בעשרה שקלים. נהנינו גם מהירקות, גם ממסע הקניות וגם מהפן הערכי של סיוע לחקלאים במדינה שאוכלת את מגדליה ובוניה. 
 

השיווק הישיר של החקלאים לצרכנים בפתחי המשקים במושבים ובאתרים נוספים הולך וצובר תאוצה. הציבור הולך ומפנים את העובדה שהמחיר הגבוה נובע לא מהחקלאי אלא מפערי התיווך בדרך אליו. הרבה משפחות באות לרכוש עם הילדים ומסבירים להם למה כאן ולא בסופר, וזה כבר עניין חיובי כשלעצמו. שבת שלום.