. 1. שבוע הנדל"ן
השבוע האחרון עמד בסימן של מתקפה רבתי על שוק הנדל"ן שלא נראתה מזמן. כוחות הקואליציה תקפו את השוק מכל הכיוונים. הגרסה המוחלשת של הצעת חוק השכירות של איילת שקד אושרה בוועדת השרים לחקיקה. שקד מתנגדת ובצדק לפיקוח על שכר דירה וכך יהיה. שלשום שודרגה הצעתה על ידי ח"כ רועי פולקמן (כולנו) וסתיו שפיר (המחנה הציוני) בשילוב האוצר ומשרד המשפטים ואושרה בקריאה טרומית. באותה הזדמנות אושרה גם ההצעה של יאיר לפיד ושל יעל גרמן (יש עתיד), שעובדת עליה כבר יותר משנתיים. גרמן סבורה שהחלטת השרים שלא לפקח על מחירי השכירות תעקר את החוק ותפגע במאמצים לבלום את עליית המחירים.
הלאה. חברת דירה להשכיר מבית היוצר של לפיד חנכה השבוע את הפרויקט הראשון של דיור להשכרה בגליל ים, שנבנה על ידי אפריקה מגורים. עם כל הכבוד ל־270 הדירות, מדובר בטיפה בים ביחס לשני מיליון שוכרי דירות.
סוגיית הדיור הציבורי נדונה באחת מוועדות הכנסת. והיו לנו כמובן עוד "מחיר למשתכן" במבשרת ציון, בקריית ביאליק ובחצור הגלילית גם. וגם נהננו משפע של כנסים בכיכובו של שר הדיור (למשתכן) משה כחלון.
להלן מבחר ציטוטים של כחלון, כולם מהשבוע האחרון, וסליחה אם החסרתי משהו: "ברגע שתהיה מסה קריטית של דיור ב'מחיר למשתכן', אין ספק שתהיה השפעה על המחירים. הקבלנים היו רוצים להרוג את 'מחיר למשתכן', כי היא פגעה להם ברווחים", אמר בכנס גלובס. בישיבה בוועידת הנדל"ן של הסטודנטים בהרצליה הוא הוסיף: "כולם חגגו על חשבון הזוגות הצעירים יותר מדי שנים, וחגיגות סופן להיגמר".
בטקס הענקת תואר אזרח כבוד בנתניה הוא הדגיש: "במשך שנים הקבלנים קנו קרקעות ושמרו אותן לעצמם. כולם הרוויחו מאות מיליוני שקלים על גב הצעירים. תוכנית 'מחיר למשתכן' שמה לכך סוף. אביא החלטה להאריך את תוכנית מחיר למשתכן בשלוש שנים".
כשנשאל בפגישה סגורה עם מנהלים בבנק ישראל על "מחיר למשתכן" וירידת מחירי הנדל"ן, השיב: "חברים, אני לא איש של כותרות וססמאות. התוכנית הזאת עובדת, ועם עוד 20־30 אלף דירות תהיה לכך השפעה על המחירים. בניגוד לסלולר, את משבר הדיור לא ניתן לפתור בלחיצת כפתור".
אז הנה, לראשונה מודה שר האוצר שמחירי הדיור אינם עניין של "זבנג וגמרנו", בדיוק כמו הרפורמה בבנקאות. הוא שם את כל יהבו ב"מחיר למשתכן" הפריפריאלית, ומתעלם לא רק מהמתרחש באזור תל אביב והמרכז אלא גם מערי פריפריה קרובות כמו חולון, בת ים, פתח תקווה וכפר סבא.
ההיגיון שלו הוא שהפחתה של 27% במחיר הפרויקטים בפריפריה (ההנחה הממוצעת ב"מחיר למשתכן") תשפיע גם על המחירים בסביבה. ייתכן שכן, אבל יותר סביר שלא. בראש העין זה לא עבד ולאחר עצירה זמנית במכירות, המחירים שבו לעלות. ייתכן שנקודתית, בעפולה או בקריית מוצקין, זה יעבוד, אבל בכל הארץ לא. המחירים אולי יתמתנו או יעצרו אבל לא יירדו, בטח לא באזורי הביקוש במרכז.
השבוע הנחיתי פאנל בוועידת הסטודנטים בהרצליה שכותרתו "האם מחירי הדיור יירדו בדור שלנו?". התחלתי את הפאנל אופטימי וסיימתי מודאג. כל המשתתפים, ובהם מנכ"ל משרד השיכון, ראשת מינהל התכנון ויו"ר רשות מקרקעי ישראל, סירבו להתחייב בנוגע לשאלה מתי המחירים יירדו. אשל ערמוני, מנכ"ל משרד השיכון, התלונן שאני מניף (מטפורית, כמובן) סכין על צווארו ודורש התחייבות ללוח זמנים.
נציגי הקבלנים ובהם מנכ"ל אפריקה מגורים, אורן הוד, ומנכ"ל שיכון ובינוי נדל"ן, תמיר דגן, טענו שהאוצר הפסיק לחלוטין לשווק קרקעות ובמצב זה בעלי הקרקעות הפרטיים חוגגים ומקפיצים מחירים בעשרות אחוזים ואת חלקם בעסקאות הקומבינציה.
את המחירים ישלמו משפרי הדיור או אלה המעוניינים בדירה ראשונה שמשום מה לא רוצים לגור בעפולה. הערכה דומה נשמעה גם מפי רוני בריק, נשיא הארגון שנקרא פעם התאחדות הקבלנים ומותג ל"בוני הארץ". בכנס רואי החשבון באילת סיפר שהמדינה הפסיקה למכור קרקעות, שהאשראי של המערכת הבנקאית אוזל ושחסר כוח אדם. נכון שבריק "אינטרסנט גאה", כפי שהוא קורא לעצמו, אבל הוא בסך הכל רוצה להרוויח וזו אינה מילה גסה.
אבל גם הוא אינו מעוניין בשוק מטורף שבו המחירים רק ממריאים. "שר האוצר אמר לי שתל אביב היא מדינה בפני עצמה ושם אמכור קרקע רק למרבה במחיר", מגלה בריק וחושף בעצם סוד ידוע.
אוהד דנוס, יו"ר לשכת שמאי המקרקעין, בטוח שהמדינה לא נגמלה מספסרות הקרקעות ובגלל זה המחירים ימשיכו לעלות. קביעה זו קשה לקבל לפחות לגבי "מחיר למשתכן", שם אובדן הכנסות המדינה ממכירת קרקעות נאמד במיליארד שקלים. בעוד כחלון ופקידיו מסרבים להתייחס ללוח זמנים לירידה במחירים, ובצדק מבחינתם, בריק צופה שהמחירים יעלו השנה בכ־6% ובשיעור דומה ב־2017.
האם באמת זה יקרה? לפי נתוני רבעון הראשון של 2016, זה הכיוון. אגב, גם מכיוון הריבית לא תגיע הבשורה. הנגידה האמריקאית תדחה את העלאת הריבית בגלל נתוני התעסוקה המאכזבים. כמו החלילן מהמלין ילכו בעקבותיה כל האחרים, כולל קרנית פלוג, עד הסוף המר. אם ניתקף באופטימיות לא מוסברת, אולי מדד מאי שיפורסם בשבוע הבא טומן בכל זאת בחובו בשורה חיובית? כבר באפריל ראינו בלימה מסוימת של המגמה.
אם נעבור לרגע למגרש הפוליטי, המצב בשוק הנדל"ן הוא הדבק היעיל ביותר להשארת כחלון בממשלת נתניהו־ליברמן. בשלב זה אין לו תוכניות לפוטש או לפירוק הקואליציה, או כפי שאמר השבוע: "ממשלות מחליפים רק בקלפי". הוא אולי ישקול מחדש את אמירתו רק אם יביא קבלות בתחום הדיור.
חזרה לוועידת הנדל"ן הרצליה ולכותרת הפאנל "האם נראה ירידת מחירים בדור שלנו?". לצערי זה לא יקרה ב־2016 ואולי לא ב־2017.
סיפור אישי. בתי התלבטה זמן רב אם לקנות דירה או להמתין לירידה. בסוף 2015 המלצתי לחכות. בתחילת 2016 התייאשתי ועברתי להמלצת קנייה וכך עשתה. מאז עלה מחיר הדירה ב־100 אלף שקל.
2. ההימור של כחלון
בשר האוצר הבליח השבוע הניצוץ האלוהי, והוא זכה בהארה לגבי הנזקים שגורם ההימור בפיס. הוא גילה שהגרלות ממכרות לא פחות מנרגילות, ואולי יותר. ועדה בראשות מנכ"ל האוצר שי באב"ד תמליץ לעצור את גלגלי מכונות המזל, תתקע מקלות בגלגלי הימורי הסוסים של הטוטו ותמנע הימורים באינטרנט.
בישיבת סיעה חגיגית לרגל יום ירושלים הסביר כחלון: "אנחנו לא מוכנים לקבל שישראל תסייע לחלשים לבזבז את כספם בקזינו (הפיס) בחסות המדינה. זה קורה במועד שנזקקים מקבלים את הקצבאות. לא צריך את כספי הפיס. בשביל בתי הספר ומבני הציבור יש ממשלה".
ניתן להתחבר לכוונת כחלון, אבל קשה להתעלם מהשיקול הציני. התקציב הדו־שנתי, שזכה שלשום לביקורת קטלנית בכנסת, מתחיל עם בור של 11 מיליארד שקל. את הכסף לכיסוי הבור צריך לגייס בכל דרך. מי שמסוגל לענות על השאלה איפה הכסף (האמת שמתגעגעים לאמרות הכנף של לפיד) הוא אמיר לוי, הממונה על התקציבים. הוא מומחה באיתור "כספים חונים", "בורות שומן" ושאיבתו משם, וכספים אבודים ללא כתובת.
לא צריך ללכת רחוק. לוי כבר התמחה בכך בתקציב 2015, כשאיים על הקרן הקיימת לישראל בחקיקה שתאלצה לשלם מס על ההכנסות. הוא גם שם עין על הכספים שנצברו ברשות שדות התעופה ודרש לחלק דיבידנד של 500 מיליון שקל. בסוף זה נגמר בפשרה עם קק"ל (שנאלצה להעביר יותר ממיליארד שקל לקופת המדינה). ללא ספק, זה ייגמר בפשרה גם עם הפיס. האוצר יקבל את ליטרת הבשר שלו, ותושבי הפריפריה ימשיכו להמר למרות דברי התוכחה של כחלון.
כמה בדיוק יקבל האוצר? כמה מאות מיליוני שקלים, אבל לא מיליארד שקלים. במילים אחרות, ההימור של כחלון יצליח חלקית. יו"ר הפיס עוזי דיין מקורב מאוד לנתניהו, אבל במקרה הזה הוא חסר אונים ואינו יכול להפעיל אותו. כחלון מסוגל לסחוט מביבי כל עניין כלכלי, והוא ייכנע. חוץ מזה, נתניהו חותר לקזינו ובשלב זה הוא יעדיף לשים את כל הז'יטונים שלו על הפרויקט. צוות ההיגוי להקמת הקזינו דן שלשום בקידום הפרויקט, למרות איומים מוקדמים ששוגרו לחברים על ידי יו"ר ועדת הכספים משה גפני.
הישועה לפיס תגיע מחיים ביבס, יו"ר המרכז לשלטון מקומי שגויס על ידי דיין לעשות את העבודה שחורה. בכוונתו של ביבס, חבר דירקטוריון הפיס המוגדר כאיש החזק בליכוד, להפעיל את כל התותחים במה שמוגדר "הקרב על הפיס". הוא יודע שכל שקל שייעלם מכספי מהפיס לא יוחזר ולכן הוא לא ייתן לזה לקרות. חוץ מזה, סביר להניח שגם כחלון, ליכודניק בנשמתו, לא ירצה לריב עם ביבס. הסכם הפשרה יפורסם להערכתי עד סוף יוני.
3. הפרויקטור
פרישתו של הממונה על השכר קובי אמסלם בחודש שעבר לא הביאה להשתקת הרחש־בחש בהנהלת האוצר. הכתובת שעל הקיר היא מנכ"ל האוצר שי באב"ד, שלפי הטענות מנהל את העסק כטריטוריה פנימית.
עוד לפני שנכנס לעומק הטענות, אף אחד לא ייקח ממנכ"ל האוצר את העובדה שמדובר בעובד ציבור חרוץ שבאזרחות היה זוכה לפרס העובד המצטיין. הוא מסור, ולצערם של אחרים עובד יותר מדי קשה. אין הגדרה טובה לתפקיד מנכ"ל האוצר חוץ מהעיסוק ב"ניהול האוצר". הוא יכול להיות חלבי כמו דורון כהן בעידן שטייניץ או קרניבור כמו באב"ד.
ניסיתי השבוע לנטר את מספר הוועדות או הפעילויות שמרכז המנכ"ל הנוכחי, ובשלב מסוים התייאשתי. מספר דוגמאות: ריכוז המגעים מול הפלסטינים לחידוש אספקת האשראי הבנקאי, המחלוקת סביב תקציב הביטחון, ריכוז הטיפול בשולחן העגול מול התעשיינים, השימוש בקרן ההשקעות למפעלים בקשיים, הרפורמה בחברת החשמל, שינוי חלוקת איגרות החוב המועדפות לקרנות הפנסיה ועוד.
אה, וכמעט שכחתי את העניין האקטואלי של הוועדה לצמצום ההגרלות בפיס. בקיצור, כל בעיה שבה נתקל כחלון, וכאלה לא חסרות, עובדת כמו הוראת קבע לטיפול המנכ"ל. האם ככה זה היה תמיד? לא בהכרח.
באב"ד הוא המינוי היחיד של כחלון באוצר, והוא סומך עליו בעיניים עצומות. כל עוד מדובר בעבודה השוטפת זה בסדר. אלא שברקע נשמעות טענות כי באב"ד מתפקד בפועל כמנהל לשכה המסנן את המעוניינים להגיע במישרין לשר. הוא מברר במה מדובר, כי מבחינתו ראוי שהסוגיה תילעס תחילה על ידו.
יש הטוענים שבפעילותו הוא מוטה מדי לעמדות כחלון ומזניח את השיקולים המקצועיים. הוא גם פרויקטור מיוחד של שר האוצר למשימות מיוחדות, פוליטיות באופיין, כמו שיקום מערכת היחסים בין אנשי האוצר ליו"ר ועדת הכספים משה גפני.
את שכר הבכירים או התקציב הדו־שנתי, ואלה רק דוגמאות, באב"ד לא התאמץ לבלום, בניגוד לדעתם של אנשי המקצוע.
מהיכרותי עם הנהלת האוצר ושבעת ראשי האגפים, טענות על מידור אינן נכונות לפחות לגבי החשבת הכללית מיכל עבאדי־בויאנג'ו (הזוכה לגיבוי מוחלט מכחלון), לגבי מנהל רשות המסים משה אשר ולגבי הממונה על שוק ההון דורית סלינגר, שכחלון נשכב על הגדר למען מלחמותיה בסקטור העסקי.
לגבי האחרים המצב לא ברור. בראייה היסטורית באב"ד הוא אכן חריג. יעל אנדורן קודמתו גויסה על ידי לפיד אך לא הייתה דומיננטית. גם כהן שגויס על ידי שטייניץ זרם. המנכ"ל הדומיננטי האחרון היה לטעמי אהרון פוגל, כששר האוצר היה בייגה שוחט. הדומיננטיות של פוגל הייתה מובנת, שכן הוא הגיע מהאוצר (שימש כראש אגף תקציבים).
באב"ד נחשב לילד חוץ, על כל המשתמע מכך. כפי שהדברים נראים כעת, הוא אינו מתרגש מהביקורת, וטוב שכך. את מה שמשה דיין אמר פעם על הפעלתנות העודפת של אריק שרון ניתן לשאול לגביו בשינויים המתבקשים: "אני מעדיף לרסן סוס דוהר מאשר להאיץ בחמור עצל".
4. סוכן מסווה
בתחילת השבוע התקיימה ישיבה ראשונה של "הוועדה הציבורית לבחינת עתיד ענף הביטוח". לישיבה הוזמנו והגיעו ד"ר יוסי בכר, יו"ר דירקטוריון בנק דיסקונט, והמפקח לשעבר על הביטוח ד"ר עודד שריג.
בראש הוועדה עומד השר לשעבר גדעון סער, שממשיך להתחמם מחוץ למגרש הפוליטי ומחכה להזדמנות שלו לעלות למשחק. חברים נוספים הם דורון שורר, המפקח על הביטוח לשעבר, ושמואל סלבין, מנכ"ל האוצר לשעבר.
מי שהוזמנה אבל סירבה להגיע היא המפקחת על הביטוח דורית סלינגר. מדוע היא לא הגיעה? מכיוון שבניגוד לשמה היומרני, אין מדובר באמת "בוועדה ציבורית" שעיקר תפקידה הוא קידום האינטרס של הציבור הרחב. הוועדה הוקמה ביוזמת סוכני הביטוח, וכמובן שנשיאם אריה אברמוביץ' חבר בה. למרות היומרות הכנות, מומלץ להחליף את השם כדי שלא ליצור מראית עין של אובייקטיביות מוחלטת. בעזרת השם לא בונים "ציבוריות".
העובדה שחברים כמו סער מקבלים תשלום מלא עבור השתתפותם פוגמת במקצת באלמנט "הציבורי". אני מודה שעניינים אלה הפריעו גם לי. למרות שאני מסקר כבר 30 שנה את נושאי הביטוח, לא התייחסתי עד היום בכלי התקשורת לפעילות הוועדה.
על רקע זה מסרבת גם סלינגר לשתף פעולה, למרות שבאותה נשימה הסכימה להיפגש בארבע עיניים עם סער ולהסביר לו את עמדתה. באמת תודה. סער סירב ובצדק. הוא אינו סוכן חשאי שמתנדב לפגישות במחשכים מצד מי שמתיימרת לייצג את הציבור ואת השקיפות.
עמדתה של סלינגר תמוהה. היא נחשבת לאורחת כבוד בכל כנסי לשכת סוכני הביטוח באילת, אז מדוע לא בת"א? למרות חשדותיה המוקדמים, מאיפה הפרנויה? כבודה לא היה נפגם לו הייתה משתתפת בישיבה. יותר ממה שההחרמה פגעה בוועדה, היא פוגעת בעיקר בה, כי הדבר מעיד על חוסר ביטחונה.
אין זו הפעם הראשונה שבשם מה שהיא מכנה "הגנת ציבור המבוטחים", סלינגר מועדת. היא כבר פרסמה הוראות לענף הביטוח וחזרה בה. טענות נגדה הושמעו גם מצד פרלמנטרים כמו השר חיים כץ, ח"כ אורלי לוי אבקסיס ומשה גפני. מערכת היחסים הרעועה מול ענף הביטוח מתבטאת בלא פחות מ-11 בג"צים התלויים ועומדים כנגדה. בית המשפט העליון מוזמן לפתוח מחלקה רגולציה (אם נביא בחשבון גם את הבג"צים בנושא שכר הבכירים) כדי לייעל את הטיפול.
מעולם לא נראתה מערכת יחסים בין רגולטור לכפופים לו כל כך רעועה. כל כך הרבה חוסר אמון ודם רע. מערכת יחסים עושים באהבה או בכלל לא, כמו שאומר ההוא מהפרסומת לחומוס.
אגב, מי שכן יגיע לוועדה הוא סגן שר האוצר איציק כהן. הוא ישמע וישמיע את עמדותיו ואף אחד לא התחייב לקבלן. גם מנהלי חברות הביטוח בדרך.
אני מבין לליבם של סוכני הביטוח. הם תמיד נתפסים בגדר "חשודים מראש" המחפשים את תועלתם האישית. ואני עדיין חושב שבמרבית המקרים, ועם כל הכבוד למחיר, עדיף לעשות ביטוח דרך הסוכן. בניגוד לאיגודים מקצועיים, לסוכנים אין ייצוג בגופים ממלכתיים. הם ילדי הכאפות של הרגולציה. לרואי החשבון סידרו חוק מיוחד ונציגי הלשכה חברים במועצת רואי החשבון (שהיא הגוף המפקח במשרד המשפטים). לעורכי הדין יש לשכה המחייבת את בעלי התואר להיות חברים בה. נציגי עורכי הדין חברים בוועדה לבחירת שופטים.
אז מדוע שלסוכני הביטוח לא תהיה נציגות בוועדה המייעצת למפקחת או בכל מוסד רגולטורי אחר? עד שזה יקרה הם דורשים את כבודם האבוד, ובטוחים שהוועדה שהקימו תהיה אובייקטיבית וזה ויוכח בסוף הדרך.
אברמוביץ' אמר לי השבוע שאם לנגד עיניו תעמוד טובת הלקוח לעומת טובתו האישית, הוא יבחר בלקוח. אני נוטה להאמין לו. בישיבת הוועדה הראשונה כבר הושמעו דעות מנוגדות. דורון שורר ועודד שריג היו בעד עמדות הסוכנים. ד"ר יוסי בכר השמיע זמירות פחות נעימות.
אני מציג לסלינגר למחול על כבודה ולהגיע, מתוך הנחה שאף אחד לא יקרא לה משתפ"ית. גם אם לא תגיע, אותי מעניין לשמוע מה חושבים חברי הוועדה על עתיד הענף, וכיצד מקדמים את האינטרס של הציבור. אם על הדרך זה יסייע לסוכנים, מה טוב. אני מאלה המאמינים שכל סודות הפוליסה אינם נמצאים בהכרח בראשה של סלינגר אחת.