49 הרוגים בפיגוע ירי שביצע אדם יחיד בתוך מועדון זה מספר כמעט בלתי נתפס. מדובר בזאב בודד, הפועל ביוזמתו מתוך השראה שקיבל מאחיו הרוצחים, אנשי דאע"ש. אלא שכאן היה אלמנט אחד שונה. במקרה הזה סוכני FBI סימנו את האיש כמזוהה וכתומך דאע"ש כבר לפני שנתיים. הוא נעצר ותוחקר פעמיים בעבר, אולם שוחרר בהיעדר ראיות לפעילות בלתי חוקית. הוא עלה על הכוונת אלא שאיש לא הביט בה. איך קרה המחדל?
ובכן, סוכני ה־FBI יודעים לעבוד. הם ידעו גם לפני 11 בספטמבר 2001. אבל הבעיה של האמריקאים היא שהם פועלים רק על פי הספר, ובספר שלהם חסרים פרקים. צריך לומר בכנות שסיכולו ועצירתו של מפגע בודד הפועל ביוזמתו ובאופן ספונטני היא כמעט בלתי אפשרית. אלא שאמירה זו אינה תקפה לגמרי במקרה זה.
למודיעין המסכל ישנם כמה רובדי פעולה שבאמצעותם הוא מגיע אל המידע ומסכל את פעילותם של טרוריסטים פוטנציאליים עוד בטרם ביצעו את זממם. הרובד הראשון הוא הכיסוי הבסיסי. זוהי תפיסת מודיעין המתבססת על הצבת "חיישנים" אנושיים וטכנולוגיים בתוך סביבה העלולה לייצר סיכונים לביטחון המדינה. מקורות וסוכנים חיים, אמצעי מעקב טכנולוגיים וממוחשבים ועוד. כל אלו אמורים, אם נבנו נכון, לתת התרעה, להבליט סימנים מחשידים לפעילות חריגה ולסמן חשודים למעצר ולחקירה.
המפגע מאורלנדו עלה ככזה ונבדק. הוא לא הצליח לעבור את המסננת הראשונית וסומן כבדוקאי החשוד בקשר לדאע"ש. וכאן החל הכישלון. המודיעין האמריקאי לא הפעיל ככל הנראה את הרובד השני, שהוא הצבת מעקב אנושי או טכנולוגי או ממוחשב על הבדוקאי. האיש עלה על הכוונת, סומן על המכ"ם, אבל נשכח ונעלם וחזר לפעול בחשכת האלמוניות.
אם הרובד השני היה מתפקד כהלכה, היו אנשי ה־FBI יכולים להפעיל את רובד הפעולה השלישי, שהוא מרדף פיזי וטכנולוגי ומעצר מיידי של החשוד בדרכו לבצע פיגוע. אבל כל זה לא קרה. 49 אזרחים אמריקאים שילמו בחייהם כי מישהו לא הקפיד להשאיר "דגל אדום" על תיקו של עומאר מאטין, שתוחקר פעמיים ב־FBI בגין נטייתו לאסלאם הקיצוני, אולם הוחזר אל תהומות השכחה המודיעיניים.