הנה הוא בא. לפי התוכנית, הוא יירד ממסוק, על רחבה קטנה ממש בפתח הארנה, ויישא את הנאום שיחתום את הוועידה. הערב (חמישי) כאן בקליבלנד, מחר בבוקר אצלכם באינטרנט או ברדיו, אם זה מה שמתחשק לכם לעשות בשישי בבוקר. אפשר להניח שלא כמו רעייתו, מלאניה, שכבר שלושה ימים צריכה להתפתל כדי להסביר פסקאות בנאומה שנראו כאילו הועתקו מנאום של מישל אובמה, טראמפ לא יעתיק מאיש. אפשר לאהוב או לתעב את טראמפ - אבל אי אפשר להכחיש שהסגנון שלו ייחודי. אפשר לטעון שהכתרתו הרשמית למועמד לנשיאות שלשום מטורללת לא פחות מכוונתו של הקיסר קליגולה למנות את סוסו האהוב אינקיטאטוס לקונסול ברומא, אי שם בשנות ה-30 של המאה הראשונה לספירה – אבל אי אפשר להכחיש שזכה במועמדות בדין. הוא לא מונה, הוא ניצח.
“הדמוקרטיה היא סדרה של בחירות”, אמר פול ריאן, יושב ראש בית הנבחרים, בנאומו בוועידה. זה היה נאום זהיר, מחושב. ריאן מעולם לא הסתיר את העובדה שאיננו מתלהב ממה שבחרו מצביעי מפלגתו הפעם. אבל סדרת הבחירות חייבת להימשך. הם בחרו בטראמפ – וריאן בחר לא לשבור את הכלים. שלא כמו מושל אוהיו, ג׳ון קייסיק, או המועמד לשעבר מיט רומני, ריאן בא לוועידה ועודד את משתתפיה להצביע בעד המועמד הנבחר. ובעצם, בעד שני המועמדים. ריאן הקפיד להזכיר את הסגן המיועד, מייק פנס, בכל פעם שהזכיר את הנשיא המיועד, טראמפ, וזה לא היה מקרה: פנס הוא סוג המועמד שריאן מרגיש איתו בנוח. הוא הממתיק של הגלולה המרה.
הנאום של ריאן שלשום, הנאום של פנס אתמול בערב, כמו גם נאומיהם של המועמדים לשעבר טד קרוז וניוט גינגריץ׳ – הם הנאומים שמשקפים את עמדותיה הקלאסיות של המפלגה הרפובליקנית, הרבה יותר מכפי שמשקפים אותן נאומיו של טראמפ. 16 נאומים היו אתמול בוועידה, חלק ניכר מהם נאומים של שמרנים אמיתיים, המשקפים סדר יום מגובש, לא אלתורים של רגע. אבל כמו שריאן אמר, הדמוקרטיה היא סדרה של בחירות. והבוחרים של 2016 בחרו להתלהב מנאומים אחרים. הקהל רוצה לשמוע שהילרי קלינטון פושעת, כמו ששמע ממושל ניו ג׳רזי כריס כריסטי, ולצעוק בתגובה במקהלה: ״תכלאו אותה, תכלאו אותה, תכלאו אותה”.
פנס, שתפקידו לשכנע את שמרני המפלגה לקבל את גזר דינם של הבוחרים, לא יכול לשכוח שהוא רק טרמפיסט של טראמפ. גורלו בידי מי שידבר הערב. גורלו בידי מי שמפגר בסקרים אחרי הילרי קלינטון. פיגור לא גדול, 3% או 4% בסך הכל, אבל פיגור ללא ספק. טראמפ יודע שהמספרים שלו לא מספיק גבוהים כרגע, אבל גם קלינטון המנוסה יודעת שהמספרים שלה לא גבוהים, ודאי שלא מבטיחים ניצחון. ערב הוועידה של 1992, הנשיא ג׳ורג׳ בוש עוד הוביל על ביל קלינטון – אומנם רק באחוז אחד. הוא הפסיד בבחירות. ערב הוועידה של שנת 2000, המועמד ג׳ורג׳ בוש הוביל ב־4% על מתחרהו אל גור – ובסופו של דבר גור היה מי שזכה במרב הקולות (אם כי לא בנשיאות). ערב הוועידה של בחירות 2004, ג׳ון קרי הוביל על הנשיא בוש בקרוב ל־3% – זה נגמר בכהונה שנייה של בוש.