משוואה חדשה: עדיין מוקדם לקבוע מה הוליד את התגובה החריגה והכוחנית של צה”ל שלשום בלילה על הרקטה שהתפוצצה בשדרות. קשה להאמין שאכן מדובר בעווית רוגז של ליברמן בעקבות הצקותיה של התקשורת (ובעיקר ליאור שליין המצוין) על ההבדל בין אמירותיו למעשיו. המערכת הצבאית לא עובדת בדרך שתאפשר תגובות בטן ספונטניות מהסוג הזה. מאותן סיבות עדיין מוקדם לקבוע שהיה כאן ניצול הזדמנות מבצעית של צה”ל ל"ניקוי" כמה יכולות טורדניות של חמאס שעליהן נאסף מידע מוקדם. גם השמועות הקשורות במנהרות עדיין לא הבשילו לכדי מידע אמיתי.
מה שנשאר זה לנסות להבין את הדברים כפשוטם. גורם ביטחוני ישראלי צוטט אתמול מעביר מסר ברור לחמאס: משוואת התגובות של צה”ל מול חמאס השתנתה, וכדאי שכולם יתרגלו לכללים החדשים. אם אכן זה הסיפור, צריך לברך עליו. בניגוד לשאר מעללי ליברמן עד כה במשרד הביטחון, השינוי הזה חיוני ומתבקש. "כללי המשחק" שהיו נהוגים עד עכשיו גבלו בהפקרות. טפטופי רקטות פה ושם, או פה וגם שם, בעיתוי לא קבוע, נענו בדרך כלל בתקיפה ייצוגית של חיל האוויר על דיונה כזו או אחרת, לשם סימון "וי" בפנקס הווירטואלי. האבק שקע - וכולם המשיכו כרגיל. כולם חוץ מילדי שדרות ועוטף עזה, שממשיכים לחיות בצל ה"צבע אדום", ולשמור נגיעה ממרחב מוגן. אין מדינה ריבונית בעולם שהייתה מסכימה שמאות אלפים מאזרחיה ינהלו חיי שגרה תחת איום קבוע כזה, ויהיו נתונים לגחמותיהן של כמה כנופיות מזוקנות בעזה.
כשאריאל שרון תכנן את ההתנתקות, הוא דרש שכל ירי קסאם שיבוצע אחריה ייענה בירי ארטילרי חסר אבחנה של צה”ל לעבר המקום שממנו נורתה הרקטה. הבהירו לו שיהיה קושי משפטי להצדיק מעשה כזה. שרון חרק שיניים, אבל לא הייתה לו הזדמנות לטכס עצה חלופית. אביגדור ליברמן לקח את הזמן שלו במשרד הביטחון, תפס קצת ביטחון, והוא מנהיג עכשיו כללי משחק חדשים ובעיקר קצב אחר. הוא ניסה לזרז את הריסת בתי מחבלים בעקבות פיגועים (בהצלחה מוגבלת), הוא מנסה להכביד עוד יותר על אזורים ועל אוכלוסיות שמהם יוצא טרור (כנ”ל). יוזמתו לשינוי מנעד התגובות הישראליות בעזה חשובה, אמיצה, אך גם מסוכנת.
יש בעל בית חדש על המגרש
מי שמשנה את כללי המשחק באופן חד-צדדי צריך להיות מוכן לאפשרות שהצד השני ינסה לגבש כללים משלו. השאלה היא האם יש לישראל מספיק "אוויר" לספוג סבב אלימות מול חמאס בעיתוי הנוכחי, לקראת סוף הקיץ ותחילת שנת הלימודים? האם נתניהו, שהפגין עמידות נמוכה מאוד בצוק איתן, נטש את מדיניות ההכלה שנקט יחד עם משה (בוגי) יעלון לטובת המשוואה החדשה של ליברמן?
הגיבוי שנותן נתניהו לליברמן עכשיו אינו רלוונטי. השאלה היא איך הוא יתנהג כשהתותחים ירעמו והתושבים יישבו במקלטים. כדי לשנות משוואה אסטרטגית צריך כושר עמידה, יכולת ספיגה ונכונות לשלם מחיר. אנחנו לקראת סיומו של קיץ שני רצוף בלי עימות בעזה. האם נתניהו מוכן לקחת את ההימור להתלקחות רבתי לקראת חגי תשרי?
לשאלות הללו נקבל תשובות חלקיות בימים הקרובים. בינתיים, על הדרך, תקף אתמול חיל האוויר, בזריזות רבה, משגר סורי בעקבות "זליגת" פצצת מרגמה לרמת הגולן. תם עידן הזליגות, מכריז ליברמן. לא בדרום ולא בצפון. חשוב לציין שגם לפניו הגיבה ישראל על כל זליגה, אבל בעוצמה אחרת. עכשיו יש בעל בית חדש על המגרש. נראה אם יצליח לשנות את המשחק.