הדברים הקשים שהשמיע השבוע שר הביטחון אביגדור ליברמן באריאל נבלעו בתוך יום בחדשות האחרות שהתרגשו עלינו. אבל בזמן שהתקשורת עברה להתעסק בדופק של הנשיא התשיעי ובפעימות של הלוויין אופק 11, בצה"ל המשיכו להדהד דבריו של ליברמן, שנתפסו שם כקריאת תיגר על היסודות של המערכת הצבאית ועל הסמכות של המפקדים. הוא יצטרך עוד להבהיר אותם.
אל מול קהל ביתי באוניברסיטת אריאל, שאולי השכיח ממנו את מעמדו החדש כראש המערכת, אמר ליברמן שלא משנה מה יפסוק בית המשפט "אנחנו בכל מקרה נעמוד לצדו של החייל, גם אם טעה". אז זהו, שלא. למזלנו המערכת הצבאית לא מתייצבת אוטומטית לצדם של מי שטעו טעות חמורה, בוודאי אם הטעות הזאת נעשתה במכוון.
אין לי ספק שכשנאלץ הרמטכ"ל גדי איזנקוט לבטל את המינוי של תא"ל אופק בוכריס לתפקיד ראש חטיבת המבצעים, היה לו קשה מנשוא. איזנקוט מעריך וגם אוהב את בוכריס, פקודו משכבר הימים ואחד הלוחמים והמפקדים הטובים שצמחו לנו. הוא היה ועדיין בחזקת חף מפשע, ורק בית המשפט יקבע אם חטא. אבל כבר אז היה ברור לרמטכ"ל שהחשדות נגדו הם כאלה שאי אפשר להתעלם מהם ולהתייצב לצדו.
בתחילת השנה הדיח הרמטכ"ל קצין מצטיין אחר, מפקד גדוד 75 בשריון, בעקבות תאונת אימונים קטלנית שהתרחשה באימון של הגדוד. הרמטכ"ל לא המתין לתוצאות חקירת מצ"ח, ואף שהמג"ד לא היה קשור במישרין לירי הפגז הקטלני, החליט איזנקוט שהטעות שנעשתה היא חמורה מכדי שהקצין יוכל להמשיך בתפקידו. הוא לא חשב שהיא נעשתה בזדון, אבל הוא גם לא חשב שתפקידו כרמטכ"ל הוא להתייצב לצד מי שתחתיו התרחשה טעות כזאת.
זו המהות של הפיקוד בצבא. המפקד לא רק מוביל את חייליו, הוא גם אחראי להנחיל להם נורמות ערכיות ומקצועיות, וכמובן אחראי להחיל אותן גם על עצמו. זה מה שמבדיל בין צבא לפלנגות. האירוע של אלאור אזריה היה שונה וחריג מכל האירועים של ירי במחבלים שראינו בשנים האחרונות, והמערכת הפיקודית של צה"ל הגיבה אליו במהירות, עוד הרבה לפני שפורסם בתקשורת.
אגב, הראשון שעדכן את מפקד חטיבת יהודה על הירי החריג במחבל השרוע היה אחד מאנשי הביטחון של היישוב היהודי. גם בעיניו זה נראה כמו אירוע חמור. זה מה שגרם לשר הביטחון דאז בוגי יעלון וגם לראש הממשלה בנימין נתניהו לפרסם מיד הודעות גינוי למעשה של אזריה וגיבוי למערכת הצבאית.
גם כשהגיע התיק לפרקליט הצבאי הראשי, עוד ביום האירוע, היה ברור שמדובר כאן במקרה מסוג אחר. הכוונה של אזריה להרוג את המחבל באה לביטוי ברור באמירות הספונטניות שלו תוך כדי האירוע. שעתיים אחר כך, אל מול המג"ד, כבר טען אזריה שחשש שהמחבל ייקח את הסכין וימשיך לדקור. ארבע שעות מאוחר יותר שינה גרסה וטען שחשש שיש מטען חבלה על המחבל.
טעות לעולם נשפטת
לפרקליטות הצבאית לא היו הרבה ברירות. אין בספר החוקים עבירה פחותה יותר מהריגה למקרה שבו אדם לוקח חיים של אדם אחר בכוונה ברורה. כשמתחילה חקירה של חשוד, החוק מחייב את חוקרי המשטרה להזהיר את החשוד בעבירה החמורה ביותר שהוא עשוי להישפט עליה, וזה היה מקור הטעות של החוקרים שאמרו לאזריה שהוא חשוד ברצח. שגיאה מיותרת, שגם לא חזרו עליה מאז.
טעות נוספת הייתה להוביל אותו באזיקים לבית המשפט. הנוהל במשטרה הצבאית הוא להניח אזיקים על כל מי שמובל לבית המשפט היישר מתא המעצר. גם אני הובלתי באזיקים לבית דין צבאי, לפני כמה עשרות שנים, אחרי מעצר על עבירת תנועה (!). זה נוהל מיותר שכבר הוחלט בעבר לבטל אותו, והגיע הזמן לשמור את האזיקים רק למי שבאמת מהווה סכנה.
ויחד עם זאת, הפעם האחרונה שנתקלו בצה"ל במקרה מובהק של הריגה הייתה באירוע הירי בפעיל השמאל הבריטי טום הורנדל בעזה ב־2003. לוחם מגדוד הסיור המדברי, שהורנדל הסתובב מול העמדה שלו ברפיח במשך שעות, ירה בו ברובה צלפים והרג אותו. הוא היה הלוחם הראשון באינתיפאדה השנייה שהורשע בהריגה ונידון לשמונה שנות מאסר. ועדה צבאית קיצרה את עונשו והוא שוחרר אחרי חמש שנים וחצי.
לפרקליטות הצבאית היה ברור שאם לא תגיש כתב אישום על הריגה נגד אזריה - זו תהיה הזמנה לבית הדין הבינלאומי בהאג להכריז על ישראל כמדינה שלא מסוגלת לשפוט את עצמה. לא פחות משכתב האישום נגד אזריה נועד לעשות צדק, הוא נועד לשמור על חבריו הלוחמים, שממשיכים לפעול בסביבה אזרחית רוויית איומי טרור ועוד ייתקלו במחבלים נוספים.
בחצי השנה האחרונה מפקדי צה"ל יוצאים מגדרם בניסיון להסביר ללוחמים את ההבדל בין מי שפועל בזדון וייאלץ לשאת בתוצאות, לבין מי שעושה טעות בתום לב ויזכה למרב הגיבוי מהם. יצא לי בשבועות האחרונים לפגוש לא מעט לוחמים המשרתים בשטחים. התרשמתי שרובם חשים אי נוחות מהטיפול בפרשת אזריה, ויחד עם זאת מבינים את ההבדל בין היחס המערכתי לפעולה בזדון שתגרור ענישה לבין טעות בתום לב שתזכה לגיבוי. בהבל פיו הפך שר הביטחון את הקערה הזאת וקבע שללא קשר לחומרת המעשה - המערכת תגבה את מי שעשה אותו.
הצבא לא יודע לחיות ולהתנהל עם אמירה כזאת. מבחינת הרמטכ"ל זו לא אמירה שיכולה להישאר תלויה ככה בחלל האוויר. אם עוד לא שמע, שר הביטחון עוד ישמע מאיזנקוט מה דעתו על הדברים.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 10