השקרים של בצלם: גם מול האמת, בארגון בוחרים בצד של החמאס

דוח בצלם על מבצע צוק איתן, שפורסם השבוע תחת הכותרת האובייקטיבית "נוהל טיוח", אינו באמת דוח. הוא מאמר הסתה. מאמר מוטה, חד-צדדי, של ארגון שמאל רדיקלי שאין לו שום בעיה לשקר.

השקרים הולמים בקורא כבר בפרק הפתיחה, שם קובע הדוח בלי למצמץ ש-63% מהרוגי המבצע היו אזרחים תמימים שאינם קשורים לחמאס. המספר של צה״ל, שנבע מתחקיר קפדני, הוא בערך חצי מזה - 36%. גם מבקריה החמורים ביותר של ישראל מודים שחמאס מנפח את המספרים כדי לשרת את התעמולה שלו. אם מישהו צריך הוכחה לכך שצה"ל אינו יורה באופן חסר הבחנה, הרי שהוא מוזמן לעיין בנתונים שארגון בצלם עצמו מפרסם. הוא יגלה שם שמספר הגברים בגילי הלחימה שנהרגו בזמן המבצע (מלבד 810 ההרוגים שאפילו בצלם מודים שהם מחבלים) גדול פי חמישה (!) ממספר הנשים. אילו הירי של צה"ל אכן היה אקראי, ההתפלגות הייתה צריכה להיות 50-50, אבל היי, למה לתת לעובדות לקלקל תעמולת שטנה טובה?

האמת הפשוטה היא שלבצלם אין שום כלים או דרך לדעת מי מההרוגים היה מחבל ומי לא, אבל אינסטינקטיבית הם מעדיפים לאמץ את עמדת חמאס. הם מעדיפים ארגון טרור אסלאמי שבז לאמת, על פני גרסתה הרשמית של מדינה דמוקרטית ושומרת חוק שמבצעת תחקירים קפדניים. אנשי בצלם אפילו לא טרחו לציין שיש בנושא חילוקי דעות. הם פשוט העתיקו לדוח שלהם את עמדת חמאס ואז - כמו תמיד - תרגמו את הקביעה השקרית הזו לאנגלית והפיצו אותה ברחבי העולם.

העובדות האמיתיות פשוט הפוכות. כמי שהיה חבר קבינט בזמן צוק איתן, אני זוכר עדיין את התסכול שחשו חלק מחברי הקבינט למול ההגבלות המשפטיות שהוטלו על פעולות צה"ל: את התקיפות שבוטלו בגלל חשש מפגיעה באזרחים, את ההזדמנויות המבצעיות שהוחמצו כי מפעילי המל"טים ראו נשים וילדים בשטח, את ההוכחות המצולמות לכך שחמאס ירה לעבר כוחותינו מתוך בתי חולים, גני ילדים ובתי ספר.

נתניהו ראוי להערכה

יש לי ויכוח פומבי מר עם ראש הממשלה נתניהו על טיב ההכנה לצוק איתן, אבל ראויה להערכה התעקשותו במהלך המבצע להקפיד על כך שכל פעולות צה"ל יתנהלו על פי הדין הבינלאומי וחוקי המלחמה. אין ספור שעות העברנו בדיונים על מניעת פגיעה בחפים מפשע. למרבה הצער, לא תמיד זה עזר. לחימה בשטח עירוני צפוף גורמת לכך שאזרחים נהרגים. זה נכון בכל מקום בעולם, וזה נכון לפעמים עוד יותר בעזה, גם בגלל הצפיפות הגדולה וגם בגלל השימוש הנורא שעושה חמאס בנשים ובילדים כ"מגן אנושי". ועדיין הפגיעה בחפים מפשע בתקיפות צה"ל באזורים עירוניים היא נמוכה באופן מרשים יחסית לצבאות אחרים, כולל הבריטים והאמריקאים.

אלא שאת בצלם כל זה לא מעניין. הם פשוט זורקים לחלל האוויר קביעות נחרצות, בלי לטרוח להוכיח אותן. כך למשל הם מרחיבים על כך שצה"ל הפגיז בתי מגורים בעזה, אף על פי שהם יודעים היטב (או אמורים לדעת) שהחוק הבינלאומי קובע בפירוש שאין שום חסינות לבתי מגורים שנעשה בהם שימוש צבאי. הם מתעלמים מכך שצה"ל הוא הצבא היחיד בעולם שנוהג לטלפן ולהזהיר אזרחים לפני שהוא מפציץ, ורק טוענים שיש חשש שאזרחים רבים בעזה אינם מבינים את נוהל "הקש בגג". הסיכוי שיש בעזה אדם אחד שעדיין לא מכיר את נוהל "הקש בגג" אחרי עמוד ענן, עופרת יצוקה, צוק איתן ועשרות אירועים ביטחוניים קטנים יותר בעשור האחרון, זהה לסיכוי שבצלם אינם יודעים שהטענה שלהם מעוותת את המציאות.

על חקירות הפרקליטות הצבאית הם כותבים: "בחינה של הודעות הפרקליטות ושל נימוקי הפצ"ר המפורטים בהן מעלה כי אפילו חקירות אלו שהפרקליטות הצבאית מנהלת אינן חותרות לחקר האמת ולעשיית דין וחשבון".

זה כמובן נשמע רציני מאוד, עד שאתה נזכר שאנשי בצלם ניתקו מיוזמתם את הקשר עם הפרקליטות (כפי שהם מציינים בגאווה גדולה). על פי עדותם הכתובה, בשל הנתק הזה לא ידוע להם כמה צוותים הוקמו בפרקליטות, מה היו לוחות הזמנים שלהם, אילו סמכויות היו להם, וכמה משאבים הוקצו לנושא. בואו נודה, מדובר בלא מעט "חורים" במידע בשביל ארגון המתיימר לעסוק בתחקירים. למעשה, המשמעות היחידה של ה"בחינה" שעליה הם מדברים היא שהם קראו באינטרנט את הודעות הפרקליטות והחליטו שהם לא מאמינים לה. למה? כי מבחינתם צה"ל הוא תמיד הרע בסיפור. הרי אם צה"ל לא יהיה הרע בסיפור, הם יפסיקו לקבל תרומות (כולל מארגונים פלסטיניים) ויצטרכו לסגור את בצלם.

צה"ל, אגב, לא נהג כמוהם. כבר בתחילת הלחימה פנה לבצלם הפרקליט לעניינים מבצעיים, סא"ל רונן הירש, וביקש מהם להעביר כל מידע שיגיע אליהם על הפרות של זכויות אדם בעזה. בצלם דחו בבוז את הבקשה מפני שהם "לא מאמינים לצה"ל".

אי האמון הזה אינו בוחל גם בקטנות. כך למשל הם סוקרים בהרחבה את העובדה שמתוך 24 תלונות על ביזה רק אחת הגיעה לכלל הרשעה. בצלם רואים בזה הוכחה לכך שהפרקליטות הצבאית, כדבריהם, "מטייחת". לא רק שאין להם אפילו שמץ של הוכחה לטענה הזו, הם מתעלמים לחלוטין משתי אפשרויות סבירות לא פחות:

א. שהפלסטינים מגישים תלונות שווא כחלק ממסע התעמולה שלהם (וגם מתוך תקווה לקבל פיצוי).

ב. שחיילי צה"ל פשוט אינם נוטים לעסוק בביזה (האמת העצובה היא שאין הרבה מה לבזוז בשכונת שג'אעייה).

גם הפעם, לאנשי בצלם אין שום אפשרות לדעת איזו מהאפשרויות היא הנכונה. זה לא מפריע להם להניח, באופן אוטומטי, שהפרקליטות הצבאית היא מנגנון חשוך שעוסק ב"ניקוי" של חיילי צה"ל מפשעי מלחמה. מדובר, אגב, באותה פרקליטות שתובעת בימים אלה את אלאור אזריה, שהעמידה לדין חיילים וקצינים על ירי לא מוצדק, שנמצאת תחת ביקורת מתמדת על כך שהיא מחמירה עם דרגי השטח. הפרקליטות הזו נמצאת בפיקודו של רמטכ"ל שאמר לוועדת החוץ והביטחון שהוא לא מוכן שצה"ל יתנהג לפי "אתוס של כנופיות".

ושוב, לבצלם אין שום התלבטות בשאלה למי הוא מאמין. ההיצמדות שלו לגרסת חמאס היא כל כך מוחלטת, עד שקשה שלא להיזכר בכך שמנכ"ל הארגון, חגי אלעד, מסרב בתוקף להגדיר את חמאס כארגון טרור. העובדה שארה"ב, קנדה והאיחוד האירופי מגדירים את חמאס כארגון טרור, כנראה לא שכנעה את מר אלעד. גם לא העובדה שאמנת חמאס קוראת מפורשות להשמדת ישראל, שהארגון טוען שהשואה לא קרתה, שמכנה את היהודים "נאצים", ושמדיניות הארגון הרשמית היא שיש לתלות להט"בים מעמודי טלפון ושנשים הן רכוש בעליהן. בהתחשב בעובדה שהדוברת הקודמת של הארגון כינתה את ישראל "מדינה נאצית" ושאחד התחקירנים המרכזיים שלה תועד מכחיש את השואה, קשה לומר שהדוח החדש של בצלם מפתיע מישהו.

לסיים את האבסורד

ואגב, אם כבר מדברים על טירוף מערכות: גם היום, גם אחרי הדוח הזה, התנדבות לבצלם נחשבת לשירות לאומי במדינת ישראל. בממשלה הקודמת תמכתי בניסיון להפסיק את הנוהל המשונה הזה, אבל המערכת המשפטית - אותה מערכת משפטית שבצלם כל כך אוהבים לשנוא - טרפדה את הניסיון. הגיע הזמן ששרת המשפטים תעשה משהו בעניין.

ח"כ יאיר לפיד היה חבר הקבינט המדיני-ביטחוני בזמן מבצע צוק איתן, והוא היום חבר ועדת החוץ והביטחון וחבר ועדת המשנה למודיעין ולשירותים החשאיים