אחד הכישלונות הגדולים של מדינת ישראל הוא ההזנחה הפושעת של זקני השבט

1. בשבוע האחרון פרסמה הילה אלרואי, כתבת הבריאות של ערוץ 10, סדרת כתבות שכותרתה "צער גידול הורים". הסדרה הזו גרמה להרבה אנשים להרגיש חרא, כי הם הבינו שאף על פי שהם אינם מופיעים בכתבה הזו - היא עליהם. מדובר במאות אלפי אנשים שנאלצים להתמודד עם בעיות הזקנה של הוריהם, במקביל לטיפול בילדיהם וקצת בעצמם.

מי שלא עבר את הגיהינום של טיפול בהורים קשישים, ולא אמנה כאן את כל הבעיות אחת לאחת, יודע שאחד הכישלונות הגדולים של מדינת ישראל, שאוטוטו ימלאו לה 70, הוא ההזנחה הפושעת של זקני השבט, שהקימו את המדינה הזו בדם, יזע ודמעות ולא הצליחו להגיע למצב שבו ערימות הכסף שאין להם יפתרו את בעיות האשפוז, הטיפול ונוחות החיים לקראת סיום הקריירה שלהם בעולמנו המחורבן.

הריצה בין משרד הרווחה (העובדת הסוציאלית) לביטוח הלאומי, למשרד הבריאות, לקופת חולים - היא אחד הדברים המתישים שישנם בעולם, הרבה יותר מריצת מרתון. מניסיון אישי, אני זוכר שלא פעם הייתי על סף התפרצות אלימה לנוכח הבירוקרטיה המחורבנת וחוסר האכפתיות, שלא לדבר על כל מיני אנשים שתופסים תחת ומרשים לעצמם להתעלל בך כי אתה תלוי בהם ואם לא תהיה לך חתימת ידם אתה נידון לייסורים של ריצות והוצאות כספיות. אם אינך מחזיק כמה מיליונים בבנק, אתה נקלע למצוקה וחששות נוראים. איך אתה ממשיך להתמודד עם שני הוריך או אפילו עם אחד מהם, שמגיע חס וחלילה לגיל 120, ועזבו 120 - גם 100 זה הרבה. אתה מהר מאוד הופך לחסר כל, ועדיין צריך לטפל בעצמך. ואם יש לך ילדים, הם מחכים שתעזור גם להם, והעסק הולך ומסתבך.

יצא לי להסתובב לא מעט בין מוסדות שאליהם מגיעים קשישים לקראת סוף הדרך. חלק מהמוסדות האלו נוראיים, חדרים עם טיח נופל ומערכות חשמל גלויות, כיורים מטונפים, ברזים נוזלים ורצפות מרקדות. לעומתם, ראיתי מוסדות מפוארים שבהם נמצאים בני המעמד העליון: מנכ"לים בדימוס, שרים, חברי כנסת ושאר שמנה וסולתה של החברה. יש שם כל התנאים של מלון חמישה כוכבים והמחיר בהתאם. ישנם מוסדות ביניים, שני קשישים בחדר קטן יחסית. אין פאר, אין הדר, האוכל לא מי יודע מה, אבל ישנם עובדים מסורים שמנסים לחפות על המחסור בכוח אדם (תמיד יש צמצומים). לא אידיאלי, אבל סביל.

אחד החששות הגדולים של בני 40-60 שהחלו במרוץ המטורף של הטיפול בהוריהם הוא אובדן לוחות זמנים. אין יום ואין לילה. אם אין לך מקום עבודה נוח שמתחשב בצרות שנפלו עליך, אתה בבעיה. בכל רגע יכולים להודיע לך שאביך אושפז ואתה חייב לנסוע לבית חולים, או שאמא שלך בהתקף חרדה והיא צווחת ומבקשים שתבוא בדחיפות להרגיע אותה. או שפתאום מצלצלים אליך ובצער מעדכנים אותך שאביך החליט להפסיק לאכול, כי הוא חושש שאחד העובדים מתנכל לו ורוצה להרעילו - אתם לא רוצים עוד דוגמאות, נכון?

כדי להגיע למצב שבו אתם מקבלים החלטה לאשפז את ההורים, אתם נכנסים למלחמה איתם - כי הם אינם רוצים לעזוב את הדירה. ואז תתחילו להילחם כדי להשיג להם שעות טיפול מהביטוח הלאומי ותיתקלו בחומה סינית - יחשדו בהוריכם שהם משקרים לגבי מצבם, ולחלופין הוריכם ינסו מפאת כבוד עצמי להוכיח לבודקים של הביטוח הלאומי שהם מסוגלים ללבוש תחתונים בעצמם, וזאת אחרי שנפלו כבר כמה פעמים כשניסו לעשות זאת. תמיד יחשדו בכם שאתם משקרים לרשויות, מעלימים את החסכונות שלהם, רושמים את דירתם על שמכם או עושים כל מאמץ לחלץ מהמדינה כסף. אותה מדינה שהם שילמו לה במשך 60 שנה מסים וביטוחים. וכמובן, המפץ הגדול שמגיע כשמתברר שתפסו אתכם עם האותיות הקטנות בכך שלא דיווחתם על הטחורים שהיו לאבא שלכם בגיל 67, ולכן אתם יכולים לשכוח מהפוליסה שלו.

הטיפול בהורים עלה לי בבריאות ובהתרופפות עצבי. כך גם הניסיונות לעזור לאזרחים שפנו אלי בתחינה לעזרה מול המוסדות. מדי פעם נאלצתי לאיים על פקידים ממשלתיים על גבול האיום הפלילי (על החשב הכללי באוצר בנושא הקודים הרפואיים, למשל). לא פעם ולא פעמיים נשרפו לי הפיוזים כשהגעתי לבית החולים וראיתי את אמי או אבי שוכבים במיטה במסדרון עם עוד עשרות קשישים מושפלים ומבוזים.

יש אנשים שחושבים שבעקבות הכתבה של הילה אלרואי יחול שינוי, שהמדיניות תשתנה, שלפתע יימצאו תקציבים לעוד מיטות בחדרי מיון ומחלקות פנימיות. מישהו חושב שיימצאו עוד תקנים לאחיות ולרופאים, מישהו חולם וכנראה ימשיך לחלום שייבנו מוסדות לקשישים בכל רחבי הארץ. מוסדות נקיים, מסודרים, עם תזונה סבירה וחיי תרבות מינימליים. אפשר להתעורר, זה לא יקרה.

כשחס וחלילה ביבי או שרה היו צריכים טיפולים או אשפוזים עבור הוריהם כולם קפצו לדום, כששרים וח"ככים מגיעים לבית החולים, הרופאים והמנהלים עומדים על ארבע ומלקקים להם, במקום שיאשפזו אותם במסדרון וייתנו להם להרגיש מה עובר על האזרח הפשוט.

מדינת ישראל הייתה ועודנה מדינה שבה חיים נהדר בעלי ההון והשררה, אנשי הממון והקומבינות, הספקולנטים והסלברדרקעס. ילדי שמנת כמו נתניהו, הרצוג, לפיד ודומיהם לא ישנו את המצב. אלו שהיו להם ציפיות מהילד העני משה כחלון, שהגיע להיות שר אוצר, כועסים עליו - הוא הבטיח קילומטרים ואחרי למעלה משנה בתפקיד בקושי קיים מילימטרים.

למי שהציפיות שלו מנבחרי העם היושבים על כורסאות עור הצבי נכזבו - יש שיר שאף תחנת רדיו לא משמיעה. השיר הוא של להקת “הפוסי של לוסי", ואולי במילותיו מצוי הפתרון לבעיות שלנו:

תביא מעדר וקלשון
הולכים להרוס את הכנסת
נשתול זרעים מסיני
עץ זיתים מדמשק

תביא פטיש ומסמר
הולכים לשפץ את הכנסת
נבנה גן משחקים
ילדים ישחקו שם תופסת

זה כמו אצטדיון שלא משחקים בו
זה כמו בית חולים שכולם מתים בו

והכל מבוים
בריאליטי הכי סוטה בעולם
נסגור להם את העסק
הולכים להרוס את הכנסת

תביא תופים ומגבר
עושים משהו חדש מהכנסת
ביום ראשון תיאטרון
בשני נקרין שם סרט

תביא קונספט אחר
וריסטארט למערכת
שנים האכלנו מפלצת
ועכשיו נגיד לה כוסאמק

זה כמו מונדיאל שהמקומיים לא צופים בו
זה כמו בית משפט שהשופטים אשמים בו.

2. וישנם גם קשישים מנוולים. בסוף השבוע שעבר גזר בית המשפט המחוזי בבאר שבע שמונה שנות מאסר על שאול מסרת, בן 74, אחרי שהורשע באונס ילדה בת 14 המוגבלת בשכלה. השבוע גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב תשע שנות מאסר על תושב בת ים בן 74, שהורשע בביצוע עבירות מין חמורות בשלושה ילדים של ידידת המשפחה. הגבר, שהורשע בין היתר גם באונס, יפצה את הקורבנות בסכום של 65 אלף שקל. על הצדיק שחטף שמונה שנות מאסר נגזר לשלם פיצויים בסך 40 אלף שקל. איך לכל הרוחות השופטים הנכבדים קובעים את גובה הפיצוי במקרים כאלו?

3. סבתא ש"ר, אלמנה מחדרה הסובלת ממוגבלות גופנית, נסעה בקלנועית לעבר מקום העבודה שלה, שבו היא מועסקת כמנקה. הנסיעה האטית שלה לא מצאה חן בעיני נהג שנסע אחריה. כשהגיעה לרמזור אדום ועצרה, ירד הנהג הזועם תוך שהוא צווח עליה, מקלל אותה ומכה אותה.

הסבתא סיפרה לכתב צחי דבוש: "הוא הפיל אותי מהקלנועית והתחיל לבעוט בי ולקלל אותי ברוסית בלי הפסקה, פחדתי שיהרוג אותי". על פי הדיווח, עובר אורח הבריח את התוקף, והמשטרה פתחה בחקירה.

אוטוטו אנחנו ביום כיפור. מיליונים יבואו לבתי הכנסת לבקש מחילה וכפרה על העוונות שעשו במהלך השנה החולפת. בבתי הכנסת יתייצבו רוצחים, אנסים, שודדי זקנות, תוקפי קשישות, גנבים, רמאים, נותני–מקבלי שוחד ועוד. הם יהיו לבושים בבגדי חג, על ראשם כיסוי ראש, הם יעצמו עיניים ויתפללו בדבקות.

ביום שאחרי - נקיים, זכים ומטוהרים - הם יחזרו לשגרה: ירמו, יעשקו, יגנבו, יפוצצו, יכסחו, יאנסו, ירצחו. שנה שלמה תהיה להם עם מצפון לבן וצח, שאותו ידאגו להשחיר ולטנף עד שבעזרת השם יגיע יום כיפור הבא. ושוב הם יעצמו עיניים, יכו על חטא, ינשקו את ספר התורה ויטמאו אותו כמו שהם מטמאים את המזוזה עשר פעמים ביום. עולם כמנהגו נוהג, מה שהיה הוא שיהיה ושתהיה לכל המנוולים האלו שנה מחורבנת, ושלא יזכו להגיע ליום האחרון של השנה הבאה.