בתחילת השבוע חשפו חדשות ערוץ 10 - והידיעה צוטטה בהרחבה באמצעי תקשורת רבים - כי בשיחות סגורות אמר היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כי אם יתקבל חוק ההסדרה, זה יהיה סוף הדמוקרטיה בישראל. קדרו פני השמיים. מלאכי השרת צווחו מול כיסא הכבוד: הדמוקרטיה עומדת לטבוע! ליברלים יהודים מימין ולאומנים ערבים משמאל שילבו זרועות: הפאשיזם לא יעבור. על משמר הדמוקרטיה נעמוד ולא ניתן לחוקק חוק כזה. כי חפצי דמוקרטיה אנחנו.
ואין לו לאדם אלא לתמוה איך שרדה הדמוקרטיה הישראלית עד היום, ומדוע סבורים בני אדם פיקחים שדווקא חוק ההסדרה יהרוג אותה? חוק ההסדרה קובע שיהיה ניתן להפקיע אדמות ביהודה ובשומרון אם נבנה עליהן יישוב ולפצות את בעלי הקרקע ככל שיהיו קיימים לא רק במוחם של אנשי שלום עכשיו, אלא גם יהיו בשר ודם חי וקיים. גם בממון וגם בקרקע חלופית.
האם מדובר בסוף הדמוקרטיה? מדוע כשהפקיעו קרקעות ערבים כדי לבנות את נצרת עילית לא מתה הדמוקרטיה הישראלית? ואיך התחולל הנס הבלתי צפוי הזה, כאשר הופקעו קרקעות דיר אל-אסד, מג’ד אל-כרום, בענה ונחף ל”צורכי הציבור”, בצו שר האוצר, כפי שהחוק מתיר, ובלי להתבלבל כלל - כדי להקים עיר יהודית בכרמיאל? איך אז לא קרסה הדמוקרטיה הישראלית? ומדוע, יסביר לנו היועץ המשפטי לממשלה, לא מתה הדמוקרטיה הישראלית כאשר הופקעו אדמות יהודים וערבים בירושלים (בעיקר ערבים) כדי לבנות את השכונות היהודיות לאחר מלחמת ששת הימים באזורים ששוחררו וסופחו לישראל בחוקי ירושלים? ואם תאמרו: מה שניתן להיעשות מיד לאחר מלחמת ששת הימים, ב-1968, שוב לא ניתן להיעשות, אז אענה: להווי ידוע וייזכר כי גם ב-1991 הופקעו אדמות בירושלים כדי לבנות שכונה יהודית בהר חומה. ואם לא מתה אז הדמוקרטיה הישראלית, מדוע בטוח היועץ המשפטי לממשלה כי הפעם תמות?
מאות אלפי דונמים כבר הופתעו, אז מה שונה עכשיו?
ערביי ישראל ותומכיהם מן השמאל הישראלי טוענים כי בשלהי תקופת המנדט היו כמחצית אדמות הארץ בבעלות ערבית פרטית. אחרי מלחמת העצמאות ובריחת הפליטים הערבים, הפך חלק ניכר מהן ל”נכסי נפקדים” והן היו לאדמות בבעלות המדינה. יש גם ערבים רבים בארץ הטוענים כי הם היורשים החוקיים של הקרקעות הללו. אך גם הרבה מעבר לנכסי הנפקדים, מאות אלפי דונמים בבעלות ערבית הופקעו והוקמו עליהם קיבוצים, מושבים, ערים וכפרים לאוכלוסייה היהודית. וכך ראוי. כי מדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי. והדמוקרטיה לא מתה.
הטורקים הפקיעו קרקעות כששלטה כאן האימפריה העותמנית. גם הבריטים. כשנולדה מדינת ישראל, היא ירשה את כל נכסי ממשלת המנדט הבריטי, ובתוכן גם קרקעות שהופקעו בידי הבריטים. זה בסדר. גם הדמוקרטיה שרדה. כששלטה ירדן ביהודה ובשומרון, הפקיעה קרקעות שהפכו לאדמות מדינה. מדינת ישראל “נכנסה בנעליו” של שלטון הכיבוש הירדני ביהודה ובשומרון, מה שירדן קראה “הגדה המערבית”, ולכן ראתה עצמה בעלת נכסי המדינה הירדניים. זה בסדר. גם הדמוקרטיה. אבל אם ננהג כמנהג העותמנים והבריטים והירדנים ונפקיע כפי שנהגנו בעבר, האם תמות הדמוקרטיה הישראלית? איך זה לא הרג את הדמוקרטיה הבריטית? מדוע זה דמוקרטי וצודק לרשת אדמות מדינה של מונרכיות ששלטו כאן ונהגו כמדינות ריבוניות אף שהיו כאן כובשות בכוח הזרוע, אבל זה יהיה “סוף הדמוקרטיה” להפקיע קרקעות כדי לא להחריב יישוב קיים? ומדוע היועץ המשפטי לממשלה סבור כי מהלכים כאלו היו חוקיים לעילא בכל שנות המדינה - ודווקא עכשיו יהרגו את הדמוקרטיה?
ושמא חש היועץ המשפטי לממשלה כי הטיעונים המשפטיים שבידיו לפסול את חוק ההסדרה חלשים מדי, והוא נאלץ לגייס את הדמוקרטיה לעזרתו? אמרו לא פעם כי הפטריוטיות היא מפלטו של הנבל. האם הדמוקרטיה הפכה למפלטו של הפחדן?