החלטת בית המשפט העליון אתמול לדחות את כל הערעורים, הן של המדינה והן של מר אולמרט, ולהשית עליו שמונה חודשי מאסר נוספים על אלה שכבר נגזרו עליו במצטבר היא מאכזבת ונטולת חמלה. מעבר למילים היפות והחריפות שנשמעו פה ושם בתוך פסק הדין, הרושם העיקרי הוא שבית המשפט העליון ניסה להרחיק מעל עצמו את התיק הזה, ולהסתפק במה שעשה בית המשפט דלמטה וחבל.
לשם רענון הזיכרון: בעניין טלנסקי, בסיבוב הראשון זוכה אולמרט פה אחד על ידי שלושה שופטים מעבירת הפרת האמונים שיוחסה לו, ובסיבוב השני, לאחר קלטות שולה זקן, הוא הורשע בעבירה של הפרת אמונים, לא בשוחד. וכדי שלא נתבלבל - כמי שעקב אחרי המשפט, פרט לקולות ההמון, בעיקר דרך התקשורת, לא הייתה שום עילה טובה לבית המשפט המחוזי לשנות את החלטתו ולהרשיע. אמנם הקלטות של שולה לא היו נעימות לאוזן, אך הן לא היו רלוונטיות לאישומים בתיק טלנסקי. יכול ושיקולים אחרים הכבידו במשקלם על החלטת השופטים. לאלוהים פתרונים.
החלק הכי מאכזב בפסק הדין של העליון הוא ההחלטה, נטולת החמלה והמיותרת, ששמונת החודשים הנוספים שנגזרו במחוזי על אלומרט ירוצו ברצף ולא במקביל. כלומר, שמעבר ל־19 חודשי המאסר שכבר נגזרו עליו, יתווספו שמונה חודשי מאסר נוספים. הערעור של אולמרט נשמע כבר בראשית השנה. לא ברור מדוע משך בית המשפט העליון את החלטתו, נטולת ההחלטה בעצם, כעשרה חודשים, שבמהלכם מגיע אולמרט כבר אל סיפה של ועדת השחרורים - זה סוג של התאכזרות גם אם היא לא מכוונת.
מעבר לכך, כזכור, בפרשת הולילנד אולמרט הורשע בקבלת שוחד של 15 אלף דולר בלבד. אינני זוכר תקדים אחד בדין הישראלי שבגין קבלת 15 אלף דולר בשוחד מישהו קיבל 18 חודשי מאסר. בפרשה ההיא, הולילנד, בית המשפט פסק באומץ, אך לא בכל האומץ, וגזר הדין היה לא מידתי לעומת המעשה. עכשיו בית המשפט יכול היה לאזן על ידי החלטה כי מר אולמרט ירצה את העונש בחפיפה לעונש הנוכחי שלו, אך הוא לא עשה זאת.
והשאלה היא למה. הרי מהי מטרת העונש? ככל שהיא נוגעת לאולמרט היא הרתעה, וזו כבר הושגה בעניינו. נושאי משרות בכירות יודעים כי הם צפויים לתת את הדין, אז מה הטעם להתאכזר? האם יש באמת חשש שמא אולמרט ישוב אל לשכת ראש הממשלה ויחטא שנית? אגב, אני מעריך שעוד טרם נאמרה המילה האחרונה גם בפרשת הולילנד וגם בפרשת טלנסקי.
גילוי נאות: אהוד אולמרט הוא ידיד קרוב שלי