לנגד עינינו מתהווה סוריה חדשה, ואיתה מתהווים מזרח תיכון ועולם חדש, שלא מבורך בשלום או ביציבות. סוריה החדשה נולדת מתוך הריסות העיר חלב. מאז שנת 2012 הצד המזרחי של העיר הוא בשליטת כוחות המורדים, וכיום מתנהל בו מסע רוסי־סורי להשמדת הרובע, שבו עדיין חיים רבע מיליון איש. באמצעות הפצצות מהאוויר והטלת מצור, הרוסים ובני בריתם מביאים לכניעה מוחלטת של הרובע ולהגליית תושביו. עם נפילתו, ציר רוסיה־איראן־חיזבאללה־אסד ישתלט סופית על מערב סוריה.
לאורך ארבע שנים איראן ומשטר אסד וחיזבאללה שיחקו חתול ועכבר עם כוחות המורדים. גם לאחר שהובסו המורדים, שבהם תמכה האוכלוסייה האזרחית, הם שרדו והמשיכו להילחם. כאשר לפני שנה הסכים נשיא רוסיה ולדימיר פוטין להצטרף לכוחות הציר, הוא ומפקדיו הבינו כי לא ייתכן ניצחון בשיטה הזאת. אז הם שינו את השיטה.
האסטרטגיה החדשה שלהם היא טיהור אתני. השטף המאסיבי של פליטים סונים שנפלטים מסוריה בשנה האחרונה הוא אות להצלחת השיטה הברברית. הרעיון הוא שכדי להביס את כוחות המורדים יש צורך למחוק את האוכלוסיות התומכות בהם.
לנגד עינינו פועלים חברי הציר בשיטתיות להפיכת סוריה ממדינה בעלת רוב סוני גדול למדינה שיעית. מיליוני הפליטים - רובם המוחלט סונים - לא יוכלו לעולם לשוב הביתה. חברי הציר פותחים את שערי המדינה החדשה למהגרים שיעים מעיראק וממדינות אחרות שייכנסו במקומם. הטרנספורמציה הדמוגרפית של סוריה מבטיחה כי ביום שבו ישתלטו כוחות הציר על מערב המדינה, יהיה להם שקט. אף אחד לא יוכל לערער את שלטונם, כי אף אחד לא יהיה שם.
כאשר פוטין שיגר לראשונה כוחות לסוריה הזהיר אותו נשיא ארה"ב ברק אובמה כי הוא ישקע בבוץ הסורי. אולם במקום לשקוע בבוץ, פוטין מייבש את הביצה ובכך מנצל את המלחמה בסוריה כאמצעי להפוך את רוסיה למעצמה הדומיננטית בים התיכון, על חשבון האמריקאים. בתמורה לסיוע רוסי בהצלת משטר אסד, סוריה, איראן וחיזבאללה העניקו לרוסיה את היכולת לנטרל את ארה"ב באגן הים התיכון.
בחודש שעבר הביא פוטין לאישור הדומא, בית הנבחרים המקומי, את האמנה שחתם עם אסד. ההסכם - שנחתם באוגוסט 2015, חודש לפני שפוטין הכניס כוחות רוסיים לתוך הקרבות - מאפשר לרוסיה להקים בסיס קבע לחיל האוויר שלה בחמאים, במחוז לטקיה. זאת נוסף לנמל בעיר טרטוס, שעל פי הודעת רוסיה, יורחב ויהפוך לבסיס קבע לציר שלה. פוליטיקאים ופרשנים ביטחוניים רוסיים טוענים כי באמצעות הבסיסים הללו רוסיה תהיה מסוגלת להשוות כוחות ואף להגדיל את כוחה ביחס לצי השישי של ארה"ב, ולאיים לראשונה על האגף הדרומי של ברית נאט"ו.
לנוכח הברית החדשה שפוטין רוקם עם נשיא טורקיה ארדואן, על חשבון האמריקאים שאותם ארדואן מאשים בתמיכה בניסיון ההפיכה, מוטלת בספק היכולת העתידית של כוחות נאט"ו להשתמש בבסיס חיל האוויר אינצ'רליק בטורקיה.
***
אובדן השליטה של האמריקאים באגן הים התיכון הוא אסון עבור אמריקה, והוא נולד בתוך הבית הלבן. ארבע שנים עמד פוטין בצד וציפה שהאמריקאים יפילו את אסד, אבל אובמה לא עשה דבר. בזמן שאיראן וחיזבאללה השקיעו הון וכוחות מאסיביים כדי להציל את אסד, ממשל אובמה פספס הזדמנות אחרי הזדמנות להפיל את המשטר, ובכך לסתום את הגולל על השאיפות האימפריאליסטיות של טהרן. רוסיה נכנסה לתמונה רק כאשר פוטין השתכנע לחלוטין שאובמה לא ינקוף אצבע כדי להפיל את אסד.
אובמה לא פעל כי היה לו חזון: הוא רצה לכרות ברית עם המשטר האיראני והיה בטוח כי בדרך זו יוכל להביא למזרח תיכון חדש, שיהיה יציב ושליו ושממנו ארה"ב תוכל לסגת ללא אויבים. עוד לפני שנכנס לבית הלבן פצח אובמה בחיזור אחר האייתוללות. לאחר שנתיים, כשפרצה המלחמה בסוריה, האיראנים והרוסים כבר הבינו עם איזה בעל חזון אובססיבי יש להם עסק.
מול הציפייה של בנות הברית כי אובמה יורה על פעולה להפלת משטר אסד, הזהירו אותו הרוסים והאיראנים כי אם הוא חפץ בהסכם עם טהרן, אסור לו לפעול נגדו. אז אובמה ישב בצד ונתן לסוריה להישרף. הוא אפשר לאיראן ולחיזבאללה להפוך באופן גלוי את המדינה למושבה; אפשר לפוטין להפוך את הים התיכון לרוסי; אפשר את הטיהור האתני של סוריה ובכך הוביל למשבר הפליטים המשנה את פני המזרח התיכון ואירופה.
בתמורה לזה אובמה קיבל את ההסכם עם איראן שכה חשק בו. אולם במקום להביא למזרח תיכון חדש עם יונים ובלונים, הסכם הגרעין הביא למזרח תיכון של בריתות שבורות, של נשק גרעיני שבו מחזיקים שונאיה של ארה"ב, של פליטים והפצצות מסביב לשעון, ושל רוסיה של פוטין.
***
ביום ראשון בלילה הותקפו לראשונה מטוסי חיל האוויר הישראלי שטסו מעל סוריה באמצעות אש נ"מ. המטוסים עשו את דרכם חזרה לישראל ועמדו לקראת נחיתה בזמן שהסורים ירו לעברם. העובדה שלא נשקפה להם סכנה לא אומרת שהתקרית איננה משמעותית.
באמצעות הירי העבירו הרוסים לישראל מסר ברור. מבחינתם סוריה היא שטח רוסי, ואם ישראל תחליט לבצע מתקפת מנע בסוריה, היא עלולה להסתבך עם רוסיה. ללא מטריית ההגנה של האמריקאים, ישראל תצטרך להתמודד לבדה עם רוסיה.
אז איך מתמודדים עם המזרח התיכון החדש? קודם כל יש להבין שההתבססות של רוסיה בסוריה שמה קץ לעליונות האווירית של ישראל. על כן המענה לאתגר אינו באוויר אלא על הקרקע. כל מענה ישראלי צריך להתבסס על הנחת היסוד הבאה: פוטין אינו הבעיה שלנו, אלא איראן. הציר השולט בסוריה מאיים עלינו כי איראן בתוכו. היות שלא ניתן להוציא אותה מהציר, יש לשנות את איראן. על מנת לעשות זאת ישראל צריכה לחשוב ביצירתיות שאפיינה את פעולות צה"ל לפני שחיל האוויר השיג עליונות אווירית אזורית.
בשנות ה־60־70 שיגרה ישראל כוחות לאזורים הכורדיים בעיראק, כדי לבנות את המיליציות הכורדיות שנלחמו בהצלחה נגד סדאם חוסיין. כיום עלינו לפעול עם כוחות אנטי־איראניים באזור, במטרה לערער את המשטר ולהפיל אותו תוך חמש שנים.
מאופן התנהלותו של פוטין עולה כי הוא משתף פעולה עם גורמים חזקים. לכן כדי להביא לשיתוף פעולה יציב עם רוסיה, ישראל צריכה להפגין יותר עוצמה, נחישות ועצמאות מהאמריקאים הדועכים. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא באמצעות בנייה מאומצת של יישובים חדשים לאורך הגבול המזרחי, במטרה להכפיל את האוכלוסייה המתיישבת בבקעת הירדן וברמת הגולן בתוך שנים מועטות.
פעילות התיישבותית מאומצת כזאת תשיג שתי מטרות בו־זמנית: היא תוכיח שישראל איננה גרורה של ארה"ב אלא עומדת בזכות עצמה, והיא תעשה זאת בלי לפגוע באינטרסים האסטרטגיים האמריקאיים. במקביל היא תחזק את הגבול המזרחי אל מול האיומים המתגברים מכיוון סוריה של חיזבאללה ואיראן, ומירדן המוצפת פליטים מעיראק ומסוריה.
רצה הגורל והמזרח התיכון החדש מתבהר דווקא בזמן ששמעון פרס, בעל החזון הדמיוני של המזרח התיכון החדש, הלך לעולמו. אומנם בעולם שלנו יש מקום לחולמים, אבל חלומות המנותקים מהמציאות לא מביאים שלום. הם מביאים את חלב.