"חתונת הזהב", כך מכנים אבות המתנחלים את השנה הבאה עלינו לטובה. זו השנה שבה נציין כולנו 50 למלחמת ששת הימים, המלחמה שבעקבותיה נישאנו מחדש לארץ שלנו. כמו בכל מסיבה, גם כאן ישנם מבאסי המסיבות, אלה שעומדים בצד ולא רוקדים. אנשי השמאל, יוזמי קמפיין "מחליטים ב-50", החליטו להרוס את המסיבה של הרוב המוחלט, שדווקא שמח לחזור לעיר העתיקה ולגולן, לסיני ולגוש עציון.
פגשתי השבוע את שר החקלאות אורי אריאל (גילוי נאות: אני מכירה את אורי כבר מעל ל-30 שנה. הורי גרים בשכנות אליו בכפר אדומים, ואף שימשתי שלוש שנים כדוברת שלו בכנסת). הוא דווקא שמח על הקמפיין. "אי אפשר יותר עם מדיניות הפלסטרים", הוא טוען. צריך להכריע, או כמו שאומר קמפיין השמאל: "הגיע הזמן להחליט". אריאל כמובן אינו סומך את ידיו על ניסוח השאלות במשאל העם המדומיין של השמאל, אך הוא רואה בשנת ה-50 לשחרור הזדמנות להסדיר את ההתיישבות ביהודה ושומרון.
השיחה התגלגלה לעניין חוק ההסדרה, שאותו הוא עמל לקדם בימים אלו. אריאל מתקומם על הפער בין המציאות לבין מה שמנסים לצייר בתקשורת, כאילו המתנחלים הם חבורת הזויים שטיפסה על הגבעות והתנחלה בהן בלי התחשבות בדבר, ועכשיו מבקשת שמישהו יתמודד עם הבעיות שהיא עצמה יצרה. "מדובר בבית אל, בפסגות, בעפרה. מדובר באנשים שקנו בתים שהמדינה בנתה להם, במשכנתה שלא הייתה מאושרת אלמלא המדינה הייתה מעורבת בכך. ועכשיו אומרים להם שזה לא מוסדר?! זה לא יעלה על הדעת!", הוא אומר.
אריאל נזכר איך הכל התחיל. זה היה בישיבת התייעצות שרים. לא ישיבת ממשלה, לא הצעת חוק, סתם התייעצות בין שרים שבה נקבע: היישובים היושבים על אדמות מדינה יוסדרו, ואלו שיושבים על אדמות פרטיות - בין שיש להן דורש ובין שאין - יוסרו. "אז שישבו שוב ושיחליטו אחרת", הוא פוסק. "אם המתנחלים עלו לשם בתום לב ולא ניסו לנשל איש - אין סיבה שלא ימשיכו לשבת שם".
לפני חמש שנים ח"כ כץ עוז (כצל'ה) וח"כ זבולון אורלב העלו את חוק ההסדרה הראשון. החוק נפל. חזרתי לאותם דיונים השבוע, לראות מה ניתן ללמוד מהם. להצעת החוק השיב מטעם הממשלה השר בני בגין, שהסביר מדוע הממשלה מתנגדת לו (אגב, בגין צפוי להתנגד גם הפעם לחוק ההסדרה החדש). כך הוא אמר: "בתוך גושי ההתיישבות האלה מימוש זכותנו לארצנו איננו בלתי מוגבל, לא בכל אתר, לא על כל גבעה. גם אי אפשר וגם אין בכך צורך. יש היום בבעלות המדינה אדמות בשטח כולל של בערך מיליון דונם".
בגין מטעה, כמובן. ייתכן שישנם מאות אלפי דונמים של אדמות מדינה בשטחי C, שניתן ליישב בהם יהודים. אך כבר עשרות שנים המדינה לא מקימה יישובים חדשים ביהודה ושומרון, אלא חונקת אט-אט את ההתיישבות הקיימת בגבולות בלתי אפשריים.
יתרה מזאת, המדינה אינה אוכפת את שלטונה בשטחים שבבעלותה, ונותנת לבדואים שליחי הרשות הפלסטינית לשבת בהם וליצור רצף טריטוריאלי שיכונה בעתיד - חס וחלילה - המדינה הפלסטינית. בגין גם טען כי החוק לא יעבור את מבחן בג"ץ. לטיעון זה משיב אורי אריאל כיום: אז ננסח שוב ושוב ושוב, עד שיתקבל. כמו שעשינו עם חוק המסתננים.
אם ללהבות חביבה מותר
אורלב, יוזם החוק, מעלה נקודה מעניינת השווה דיון: קיבוץ להבות חביבה. בשנת 1951 עבר הקיבוץ למיקומו הנוכחי, על אדמותיו של כפר ערבי. בשנת 1956, כשהגיע אדם לדרוש את האדמות שמהן נושל ובית המשפט נדרש לעסוק בנושא, נשא ראש הממשלה לוי אשכול נאום במליאת הכנסת. על הנאום הזה אומר אורלב שהוא "כל כך הגיוני וכל כך פשוט, שזה כמעט לא נתפס עד כמה שבאותה תקופה מפא"י התייחסו לנושא באופן כל כך ענייני, בלי התלהמות ובלי ימין ושמאל".
כך אמר אשכול: "ישנו יישוב, ובניינים של המשק עומדים על אדמתו של ערבי הנמצא עכשיו בארץ. הוא תובע את האדמה ואין ספק שצריכים לפצותו, אולם אין גם ספק שאי אפשר להרוס את הבניינים, ובדין, בצדק ובחוק אין חברי להבות חביבה רוצים לעזוב את האדמה". עד כאן הציטוט. ולהזכירכם, במילה "יישוב" התכוון אשכול ללהבות חביבה ולא להתנחלות ביהודה ושומרון.
למה ההיגיון של לוי אשכול לא יכול להיות ההיגיון שמוּחל גם על מתיישבים שאתם חולקים על דעתם? בסופו של דבר יש שם מתיישבים. יש אנשים. למה מה שטוב לגבי להבות חביבה לא טוב לגבי בית אל ויתר היישובים ביו"ש, שעלו כולם בידיעת הממשלה, וחלקם גם בסיוע של הממשלה? שר החקלאות הפנה את תשומת לבי לדוגמה נוספת: כשהוקם היישוב ברקן בימי אריק שרון, ועלו אליו 30 משפחות, הגיע משה זר, גואל קרקעות ידוע מהשומרון, והוכיח כי האדמות הן שלו. אמרו לו שהייתה טעות ופיצו אותו. בשום מקרה לא פינו את היישוב וגירשו את היהודים כי היה מדובר בקרקע פרטית. "אני מבין שנתניהו נמצא תחת סד לחצים בנושא עמונה, אבל עם כל הכבוד לחששות של ביבי - זה לא סיבה שכל היהודים יסבלו כאן".
שלושה עשר חברי הכנסת של הליכוד, שהצביעו אז ומכהנים גם בכנסת הנוכחית, חתמו על המכתב הנוכחי שקורא לראש הממשלה להסדיר את עמונה ואת יתר הבתים ביהודה ושומרון הבנויים על קרקע פרטית. איך הם הצביעו לפני חמש שנים, כשחוק ההסדרה נפל? בואו נראה: בעד הצביעו חיים כץ, יריב לוין, מירי רגב, זאב אלקין, חיים אמסלם, אופיר אקוניס וציפי חוטובלי. נגד הצביעו גלעד ארדן ויובל שטייניץ, וישראל כץ, איוב קרא, גילה גמליאל ויולי אדלשטיין לא נכחו במליאה בזמן ההצבעה. מעניין איך הם יצביעו כעת.