אני קוראת את כותרות העיתונים מאז פטירתו של שמעון פרס וכולי פליאה על האהבה וההערכה לה זכה האיש הזה בארץ ומחוצה לה. בארה"ב הורה אובמה להוריד את הדגל לחצי התורן כאילו היה פרס אחד ממנהיגיה הדגולים. תראו לי עוד מנהיג שזכה לפרידה מכובדת שכזאת? הייתי נערה כאשר שמעתי את שמו של שמעון פרס בשיחות סלון של ימי שישי בביתנו, ואחרי שהוענק לו פרס נובל לשלום. הוא תמיד היה הנושא החם (לפני שחותמים את הערב בבדיחות) שעליו התווכחו, לפעמים אפילו בטונים צורמים בלהט השיחה. שמעתי את אחד מהאורחים, שהיה ימני בדעותיו, מבקר את פרס על הרעיון המגוחך שלו ש"שלום עושים עם אויבים, לא עם ידידים" ושכל נושא השלום הזה יביא עלינו אסון וכו' וכו'.
לעומתו, מישהי אחרת מבין האורחים, הגנה על פרס בחירוף נפש וגמרה עליו את ההלל. "איזו אישיות, איזה כשרון, איך אפשר להשמיץ אדם דגול כל כך או לקרוא לו תחמן בלתי נלאה?" והיא פסקה שזו רק קנאה שמדברת מגרונם של פוליטיקאים קטנים שלא יודעים איך להתמודד עם התופעה של אחד שנמנה על שורותיהם, אך עולה על כולם בגלל שהוא יותר אינטליגנטי, איש ספר, שוחר תרבות, יודע שפות, כותב שירה ושירים. דמותו של פרס תמיד סקרנה אותי בגלל מגוון התכונות בהן ניחן. באחד הימים נתקלתי במקרה בכותרת של מגזין זר שדיווחה ששמעון פרס נמנה עם 100 הגברים הכי אלגנטיים של השנה. "אז גם באופנה הוא מבין, בנוסף לכל מעלותיו" חשבתי לעצמי. גם אירוע יום ההולדת ה-90 שלו עורר בי תמיהה על כוח המשיכה המיוחד שלו שהביא לכאן לא רק את ביל קלינטון, אלא אנשי הוליווד מפורסמים, כמו רוברט דה נירו וברברה סטרייסנד שבאו לחגוג לו. שלא לדבר על שרון סטון שישבה על ידו ובנונשלנטיות נשית חיבקה את צווארו בזרועה כאילו היו חברים מימי הפלמ"ח. התבדחתי אז עם עצמי: "איזה ממזר הפרס הזה, אפילו הנשים הכי יפות נמשכות אליו, למרות גילו המופלג".
גם לי, הקטנה בנשים, היה הכבוד לפגוש את שמעון פרס באחד האירועים שערך איש העסקים יוסי מימן בביתו ביום העצמאות. הוא לחץ ידי בחביבות ולא יכולתי שלא להבחין בניצוץ החיים החיוני כל כך ששידרו עיניו, שהשפיע לא רק על פרס כרומנטיקן, אלא על כל מהותו והאופטימיזם הבלתי נלאה שלו, לאורך כל חייו.
בימים אלה, כאשר התקשורת והעיתונות עסוקים באיש החזון והשלום, ברוך הכישרונות והחוכמה, אני מעלעלת בין דפי ההיסטוריה וקוראת על האיש רב הפעלים הזה שהקים את הכור בדימונה ואת תעשייה אווירית והיה מנכ"ל משרד הביטחון ושר בטחון וראש ממשלה ואחד מקברניטי הסכם קמפ דויד והסכמי השלום עם ירדן ונשיא, ועוד ועוד עשייה מבורכת למען העם והמדינה. בין לבין, אני נזכרת שפעם, כאשר ישבנו עם משפחה וחברים באחת המסעדות וזללנו להנאתנו ארוחה דשנה ועתירת קלוריות, מישהו סיפר שראה סרטון בטלוויזיה על אורח חייו של פרס והתענוגות הפשוטים שמהם נהנה. באותו סרטון הוא נראה יושב באחד מאותם בתי קפה סקסיים בפריז עם השמשיות והמפות המשובצות באדום לבן, באחד הרובעים שוקקי החיים, וקובע חד משמעית שאין תענוג גדול יותר מאשר לשבת בבית קפה בנוף הפריזאי, ללגום כוס יין ולאכול בגט מרוח בחמאה. כמה נכון, חושני וקסום בפשטותו.
שמעון פרס, יקיר האומה והעולם, כולי גאווה שהיית אחד משלנו.