ד"ש מדמשק: האוצרות היהודיים המרגשים מסוריה

1. אין כל ספק כי שמעון פרס ז"ל זכה כאן סוף־סוף לכבוד ולהערכה שלהם היה ראוי לאורך כל חייו. ממשלת ישראל ערכה בהתראה קצרה טקס פרידה ולוויה ברמה בינלאומית, טקס מכובד ומכבד, במלוא התיאום, במלוא הכבוד וכמעט באפס תקלות. 

בתקופה הקרובה ייגשו בני המשפחה יחד עם הוועדה להנצחת נשיאים וראשי ממשלה לבחור את הפרויקטים הלאומיים שיישאו את שמו ומורשתו. אני סבור כי הממשלה צריכה להחליט לקרוא את הכור בדימונה על שמו, וכך גם נתיב תחבורה מרכזי ונמל ימי. גם הרמטכ"ל צריך לחרוג מהכללים ולהנציח את זכרו של פרס בקריאת אחד מהבסיסים הגדולים הממוקמים בנגב על שמו של האדם, שאף שלא היה אלוף בצבא, תרומתו לביטחון ולצה"ל עולה על זו של כל אלוף. אני ממליץ שהבסיס שייקרא על שמו יהיה מרכז הסייבר או מרכז התקשוב, שעתידים לקום בקרוב בדרום.  

ההנצחה צריכה להיות גם בתחום המדע והחדשנות ובמוסדות החינוך ובמפעל שנתי שמטפח מצוינות בדמותו, בצלמו ובחזונו של פרס. 

בניגוד לראשי ממשלה אחרים, דווקא אצל פרס, שכיהן בתפקיד פעמיים לקדנציות קצרות, לא תיתקל הוועדה בקשיים. כל ראש עיר וכל מועצה וכל מוסד יתכבדו בקריאת מבנים ומחלקות, בתי ספר ותיאטראות על שמו. הוא ראוי מאוד. 

2. באחת משיחותינו האחרונות אמר לי פרס כי את מוסד האו"ם של המדינות צריך להחליף או"ם של דתות, וסיפר לי כי כבר דיבר על כך עם ידידו האפיפיור. פרס ראה את שמתרחש כאן ואת ההקצנה האסלאמיסטית, והוא סבר כי השפעת המדינות בירידה והשפעת הדתות בעלייה, ושצריך למסד גוף בינלאומי של ראשי כל הדתות ותחתיו גופים אזוריים שיטכסו עצה וישפיעו על צאן מרעיתם לטובה, לשלום, לביטחון, לסבלנות וסובלנות. 

פרס לא היה מאוהב במצב הקיים וחתר כל העת לפתרונות חלופיים. הוא טען כי השפעה עולמית יכולה להיות לא רק לאובמה, מרקל, הולנד ומנהיגי הודו וסין, אלא גם לראשי התאגידים הענקיים המניעים כיום את העולם: פייסבוק, טוויטר, גוגל, אפל, יאהו, סמסונג, פרוקטר אנד גמבל, נסטלה, ויקיפדיה וכדומה. פרס פגש אותם בדאבוס, בניו יורק ובאירופה, שטח בפניהם את חזונו והם הוקסמו ממנו. בערוב ימיו הוא חשב שהם יכולים לגרום לשינוי בעולם יותר מכל מנהיג נבחר אחר. 

לדעתי, הוא צודק. כשפייסבוק תקבל פרס נובל לשלום, תזכרו את שמעון פרס.

3. בערב החג ביקר אותי הרב משה חדיד, משמר מורשת יהדות דמשק, אוחז בידיו בהתרגשות אוצרות של ממש. הוא יושב מולי במלוא הדרו, ידיו רועדות כשהוא פותח את שקיות הניילון, את הקופסאות ואת מיני העטיפות, תוך שהוא ממלמל: "הכנתי לך הפתעה, מר בניהו". הוא פרש בפני מעין מחברת עבה מרוטה שנוטה להתפורר, ובה, בכתב יד מופתי, רשומים שמות כל הנפטרים הטמונים בבית הקברות היהודי ב"חראת אל־יהוד", שכונת היהודים המפורסמת של דמשק. הרב חדיד אוחז בידיו את ספר "החברה קדישא" של דמשק מאז שנת 1862. שורות שורות, מאות ואלפים של שמות בכתב יד, מחברת שעברה אינסוף ידיים. 

אני מדפדף נפעם ונרגש, והוא כבר פורש בפני תשע מחברות קטנות, ובהן הרישומים של מוהלי יהדות דמשק משנת 1857(!) ועד 1950. ומן המחברות הללו למדתי כי סבי, יוסף בן ניסים סילס ז"ל, אביה של אמי לאה תבל"א הקבור בבית הקברות בדמשק, נולד בי' בחשוון תרס"ב, 1882. התקשרתי לאמי וסיפרתי לה זאת בהתרגשות. עד היום היא לא ידעה את יום לידתו המדויק. 

הרב חדיד, מפעל הנצחת מורשת יהדות של איש אחד, בלי כלים, עזרה וללא כל תקציב ומימון, עושה עבודת נמלים של איסוף חומרים ועדויות. הוא הניח על שולחני צילומים מעודכנים של בית הקברות היהודי בדמשק, שחלקו חרב ומצבותיו נערמו, ובחלק עומד שלם, מוקף בגדר ובשער. 

הצילומים, שצולמו כנראה בידי מוסלמים מקומיים ועברו בדרך לא דרך, מהווים מעין פריסת שלום ממאות ואלפי יהודים שנקברו בדמשק לבני משפחותיהם בישראל, בארה"ב, במקסיקו, בארגנטינה ובהרבה מקומות אחרים בעולם. 

מורשת יהדות דמשק עשירה ומרגשת גם בתפילות ובזמירות השבת, גם בעיסוקים ובסיפורי הדורות, וגם כמובן במטבח העשיר. וכך, פריט ועוד פריט, גלילי תורה, פנקסים ישנים, תמונות ישנות, מחברות וניגונים נאספים, מנוצלים ומתחברים כמורשת מפוארת לדורות. ואני - מסרב להפסיק להתרגש.  

4. אל"מ (מיל') זאב דרורי, שעומד בראש המכון ע"ש רא"ל דן שומרון ז"ל, הוציא לאור השבוע את הביוגרפיה שכתב על הרמטכ"ל לשעבר על מנת לפנות עבורו את פיסת ההכרה ואת החלק בהיסטוריה הצבאית שלו הוא ראוי. 

ככתב צבאי צעיר הכיתי בשומרון ללא רחם ב"על המשמר", ואמא שלו, טובה ז"ל חברת אשדות יעקב איחוד, "הוציאה עלי חוזה". השנים חלפו ולמדתי להוקירו בשל שלוש סיבות עיקריות (אגב, מבצע אנטבה, שעליו פיקד, הוא לא אחת מהן). דן שומרון הצליח לנווט את צה"ל באינתיפאדה הראשונה, בסוג מלחמה שלא היה מורגל בה, מול רבבות פלסטינים, ובתוך כך נאבק על שמירת דמותו וצלמו של צה"ל במציאות הכיבוש. הוא הקפיד על הוראות הפתיחה באש, על רמת המוסר, דיבר עם הלוחמים והדיח מפקדים; העניין השני הוא בלימת הניסיון הישראלי להגיב בתקיפה בעיראק על ירי הטילים על תל אביב ב־1991. שומרון הבין שפעולה כזו, שבה תמכו סגנו ברק, שר הביטחון ארנס ונוספים, תמוטט את הקואליציה הבינלאומית שנלחמת בעיראקים. בעזרת דוד לוי, אריה דרעי ואחרים הוא הכריע את הכף ומנע תקיפה. 

העניין השלישי הוא ההחלטה הכואבת על ביטול "הלביא", ובתוך כך הנחת היסודות לפיתוח היכולות וההצטיידות בנשק מונחה מדויק בכל זרועות הצבא באופן שיקנה לצה"ל יתרונות אדירים במלחמה. 

דן שומרון ראוי למקומו בהיסטוריה הצבאית, ומפעלו של דרורי להנצחתו ראוי להערכה. 

5. אני מאמין שיום הכיפורים המתרגש עלינו נוגע בכל יהודי באשר הוא, חילוני ודתי, ותיק וצעיר, בישראל ובנכר, בין שאתה צם ובין שלא, מקיים מצוות או לא. את חשבון הנפש אתה עושה ובה בעת מרגיש שכל יהודי אחר בעולם יודע שזהו יום חשבון הנפש. אני מאמין שכל אדם בשעה קשה או לקראת אתגר קשה נושא עיניו לשמיים בתפילה זו או אחרת. יום הכיפורים הוא יום של חשבון נפש אישי, וההמלצה שלי אליכם היא למחול, לוותר, להפגין גדלות ורוחב לב. גמר חתימה טובה.