האירועים בסוריה ממשיכים לחולל שינויים בלתי צפויים במבנה הגיאופוליטי באזורנו, ומחייבים את ישראל לפעול ולבצע את ההתאמות הנדרשות. המשבר בסוריה חורג מזמן ממשבר מדיני או אזורי, והוא בלי ספק משבר עולמי המאיים על שלום העולם כולו. הנוכחות הרוסית המסיבית בסוריה, שהתגברה משמעותית בשנה האחרונה וכוללת בין היתר הפצצות מהאוויר, נוכחות ימית ועתה גם טילי 300־S בעלי טווח של מאות ק"מ, המאיימים על כלל התעופה האזרחית והצבאית, בדגש על ישראל וארה"ב, ממחישה את עומק השינוי ואת הסכנה לאזור כולו.



לאחר שהניסיון לתיאום הלחימה בסוריה בין רוסיה לארה"ב קרס, ביטלה רוסיה את הסכם הגרעין מ־2010, וארה"ב איימה בתקיפת כוחות אסד. הכנסת מערך טילי ה־300־S היא אמירה רוסית ברורה לארה"ב: עד כאן.



הנוכחות הרוסית בסוריה לאורך השנים עברה עליות ומורדות. ברית המועצות החזיקה לאורך שנים רציף סובייטי בצפון נמל טרטוס ובו כוח ימי (הרוסים היו זקוקים לנמל מים חם בים התיכון). בנוסף החזיקו הרוסים בסיסי מודיעין בסוריה, שסיפקו לסורים מודיעין בזמן אמת, וכלי טיס שסיירו כמעט מדי יום מעל מימי הים התיכון ועקבו אחר פעילות הצי השישי האמריקאי וחיל הים הישראלי.



עד סוף שנות ה־80 היו בסוריה מאות יועצים צבאיים רוסים, אולם קריסתה של ברית המועצות הביאה לשפל במספר היועצים, והכוחות שיורשי העצר הרוסים החזיקו בסוריה פחתו משמעותית, עד שנדמה היה כי האינטרס הרוסי במרחב דעך.



שינוי המדיניות האמריקאית, שהוביל הנשיא אובמה, האירועים הגיאופוליטיים הנמשכים כבר יותר משש שנים במזרח התיכון, המלחמה בסוריה, עליית דאע"ש, והסכם הגרעין עם איראן - כל אלה יצרו מציאות חדשה, שייתכן שבעיני הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין נתפסה כהזדמנות. הגמגום הרוסי בתחילת המלחמה בסוריה, כולל בעת משבר הנשק הכימי, הפך עתה לדיבור בקול רם וברור: "סוריה היא בת חסות רוסית, ואנו כאן כדי לתמוך באסד ולייצב את שלטונו".



שיגור טיל הנ"מ לעבר מטוסי חיל האוויר שתקפו מטרות בסוריה בתחילת ספטמבר הייתה איתות ברור לישראל שהמצב אינו כתמול שלשום. וכפי שהתיאום האמריקאי־רוסי קרס, נראה שגם התיאום הישראלי־רוסי כבר אינו כשהיה. המצב החדש בסוריה יחייב בלי ספק את ארה"ב להגיב ולהתאים את פעילותה, וישראל תצטרך גם היא לכלכל את צעדיה בתבונה.



לכל אורך הלחימה בעיראק ובסוריה נוצרות בריתות חדשות וישנות. האויב של אויבי אינו בהכרח ידידי. זוהי מציאות שחייבה את ישראל לתמרן בחוכמה בין גורמי הכוח באזור. הפעילות הרוסית האחרונה מייצרת לעת עתה שתי קואליציות ברורות: הקואליציה הרוסית־שיעית, הכוללת את רוסיה, אסד והעלאווים, איראן וחיזבאללה; ומנגד, הקואליציה המערבית־סונית, הכוללת את ארה"ב ומדינות המערב, המורדים, סעודיה, ירדן, מדינות המפרץ וחלקים מעיראק. מקומה של טורקיה עדיין לא ברור, וכך גם מקומם של הכורדים.



מדינת ישראל הצליחה עד עתה להישאר מחוץ למלחמה בסוריה ולנקוט מדיניות חכמה שאפשרה לה לשמור על האינטרס הישראלי. למרות הנוכחות הרוסית, חיל האוויר שמר על חופש פעולה ותקף (על פי מקורות זרים) שיירות אמל"ח שיועדו לחיזבאללה. המהלכים האחרונים שהתרחשו בסוריה, ובהם ירי הנ"מ והכנסת מערכת ה־300־S, יגבילו את פעילות צה"ל בזירה הצפונית ויחייבו את ישראל לשלוף מארגז הכלים יכולות נוספות בעת שתבקש לפעול שוב נגד מטרות בזירה זו.



הקואליציות החדשות ההולכות ונרקמות עלולות לחייב את ישראל, לראשונה מאז פרוץ המשבר, לנקוט עמדה ולהבהיר כי היא שייכת לקואליציה המערבית־סונית. מהלך כזה ישפר את היחסים עם ארה"ב, אך יחמיר את היחסים עם רוסיה. ולכך יש להיערך.



הכותב היה מפקד חיל הים