אז היום אנחנו מציינים את היום הקדוש ביהדות. יום של חשבון נפש בפני המקום ובין אדם לחברו. אבל יום כיפור במהדורת האלף השלישי והמאה ה־21 הפך מזמן לסוג של תעשייה קדושה או כלכלה שחורה, כל אחד יחליט בעצמו, כי כיפור היום. גבאים של בתי כנסת מתקשרים למתפללים ומציעים להם מושבים קרובים לדוכן, כמובן - במחיר מתאים. קוראים לזה תרומה. יש גם מכרז על תפילת כל נדרי, והסכומים שאנשים מוכנים לשלם הם נדירים. רק חבל שבמקום לשלם לבית כנסת, שממומן בכספי ציבור, אותם מתפללים שמחפשים לרכוש מקום קרוב לקדושה לא תורמים לצדקה. כן, כסף יענה את הכל, גם את הקול.
תעשיית כלי קודש היא כלכלה שחורה כהלכתה. אדם שמחפש להנציח קרוב משפחה שנפטר, בהכנסת ספר תורה, אמור להשקיע 100־300 אלף שקל במצווה. חשבוניות? בהרבה מקרים הס מלהזכיר, זו עבירה חמורה טפו טפו. רק בזמן ובמזומן, אדוני. רוצה לגעת בקדושה אז תשלם, ומאכערים לא חסר, יש יותר מדי. כולם צריכים להתפרנס מהקדושה.
היטהרות זה הסטארט־אפ הקדמון. היהודים התחילו, מאמיני הדתות האחרות אימצו בחום. לקתולים מספיק להתוודות, ובתוך שנייה הם טהורים. אצלנו זה קצת ארוך יותר. צום של 25 שעות, ואפשר לחזור לשגרה של החיים: לגנוב, לעשוק, להתעמר בחלש/ה, להתעלל בקטינים חסרי בית, לגבות ריבית נשך, לרמות, להונות - אבל ביום אחד של סבל מעושה הכל נמחל, ואפשר להתחיל מחדש.
ההיסטוריה מלמדת שזה עובד, במחזוריות מסודרת. בשואה, כך מספרים לנו, מתו מיליוני יהודים על קידוש השם, רק משום שהיו יהודים. ילדים, תינוקות, קשישים, עם שלם נטבח, אבל למדנו למחול. הגרמנים, יימח שמם וזכרם, שילמו כופר של 2 מיליארד מארק ומחלנו להם. עד היום אנחנו מוחלים.
הנה, הגב' אנגלה מרקל היקרה מגיעה לביקור, נותנת לנו מתנות צנועות בדמות צוללות חדישות, ותיק־תק־תוק, אנחנו ממשיכים למחול להם. כי אנחנו אשפים במחילה, עסק של אלפי שנים, מסורת שעוברת מאב לבן. אם משלמים לך קצת, אז תמחל.
לימדו אותנו בבתי הספר, מוסדות של השיטה לשטיפת מוח והתקנה של ערכים מעוותים, שהמחילה הכי חשובה היא בין אדם לחברו, וגם חייבים למחול למבקש מחילה. אז מתי בדיוק יקום המנהיג השרלטן ויאמר: "טעיתי, מחלו לי בבקשה".
מה פתאום? זה רק כאילו. מנהיגים ששלחו ושולחים אלפי חיילים למותם נלחמים בכל כוחם נגד בדיקת האמת, ואנחנו מוחלים להם, כי אנחנו עדר שוטה, שלא מצליח להתגבר על תסמונת עגל הזהב שלקינו בה, והיא המאפיין העיקרי שלנו.
האם שר הרווחה, חיים כץ, מיליונר בהגדרה, יבקש בכיפור מעשרות אלפי ניצולי שואה למחול לו? אולי. חבל רק שבקצב שבו הם נעלמים מכאן, כ־50 מדי שבוע, לא נוכל לשאול אותם אם מחלו לו; אבל מה עם הצעירים, נוער־בורח־חסר־קורת גג? האם השר כץ יבקש גם מהם למחול לו, על אזלת יד מזלזלת של משרדו, שגורמת להם במישרין לחיות על הקצה? לא. אגב, אותם נערים ונערות צמים הרבה כי אין להם אפילו מזון בסיסי. אבל מחרתיים הוא יהיה טהור.
ומה קורה עם השר נפתלי בנט? זה שדורש שנקריב עצמנו בשביל האג'נדה המטורפת שלו, להיות נדבך בכיר בהנהגה? כן, כן, צריך למות בשביל אדמה משוגעת, כדי שבנט יתקדם בסולם הפוליטי. זו כנראה מצווה. אגב, הוא לא מקריב את ילדיו, הוא מקריב אותנו, אבל אנחנו שותקים לו, כי אין בת קול שתקרא: אל תשלח את ידך אל הנער, שרלטן מאוס שמבקש מקום בהיסטוריה.
ומה קורה עם עסקנים סוג ז' כמו בנצי גופשטיין? גם הוא מטהר את עצמו מהזוהמה שדבקה בו? האם צום נעים ותפילה גדולה מזככת את הגוף אחרי פגיעה נמשכת וחוזרת במגזרים בחברה בישראל? כן, נראה שכן. הנה אחרי כל יום כיפור הוא מוריד את הטלית, מלטף את הזקן וחוזר לעבודת קודש. הכיפור הזה ממש כמו אקמולי לילדים, עובד ממש מהר.
כבר הספקנו לשכוח, אבל חשוב יותר לזכור בכיפור הזה, לפני 43 שנה, שילמנו מחיר כבד על חטא היוהרה, ולא למדנו כלום מהקריסה המזעזעת של השיטה. מאז לא ניצחנו בשום מלחמה, אבל המנהיגים שלנו ממשיכים לומר לנו שאנחנו אחד מהצבאות החזקים בעולם.
איך הם יודעים? מתי הם בדיוק בדקו את התזה? כי מרוב חוזק ועוצמה, כנופיית החיזבאללה מכוונת אלינו ברגע זה ממש, בעוד תקיעת השופר נשמעת, מאות אלפי טילים, שאמורים להחריב אוכלוסייה. רגע, לא היינו שם לפני עשר שנים בדיוק? איך אל צבאות אדוני אפשר לכנופיה להתעצם כל כך ולהוות איום קיומי? רה"מ נתניהו עסוק באטום האיראני, אבל כאן מעבר לגדר יש טיל־טילון, שמכוון ישר לריכוז אוכלוסייה.
גם "המכה הניצחת שספג חמאס", היא לא כל כך ניצחת, מתברר לתושבי עוטף עזה בכל אזעקת צבע אדום. אבל רה"מ לא לבד, יש לו שותפים. לא בטוח שהוא יתקשר לבוגי יעלון כדי לבקש ממנו מחילה על העוקץ הפוליטי שהעביר אותו מאז כיפור שעבר. אבל ישנם עוד שרים מצוק איתן, והם מרמים ומשקרים, שהם לא ידעו, שלא היו שותפים להחלטות. הם לא צריכים לצום יממה, הם חייבים לצום שנה, ובעיקר לשתוק ולהפסיק לשקר, לרמות ולהונות אותנו.
אבל זה לא יקרה. היום הם יאכלו ארוחה מפסקת, יתעטפו בטלית, ייסרו את נפשותיהם ברעב קל, ומחר הם שוב איתנו. טהורים, זכים, עם עיניים בורקות, וימשיכו כרגיל. הכל כרגיל, שגרה מזוהמת שמתבטאת כל יום בחיי אדם, בסבל אנושי מזעזע, של מגזרים מוחלשים בציבור.
ואתם תמחלו להם על הכל.
נ.ב.
למה אין vod בחג? רק מי שמתחפש ליממה לבנט, לבן דאהן ולסמוטריץ' הוא יהודי טוב וקדוש? אם זו האלטרנטיבה, מומלץ להיות יהודי לא טוב, אבל עם מצפון טוב.