המשלחת הפלסטינית לאו"ם העלתה ביום חמישי שעבר הצעה באונסק"ו המבטלת את הזיקה בין הר הבית והכותל המערבי לבין יהודים ויהדות. חזית זו שהפלסטינים מנהלים נגד ישראל היא עוד מלחמה קיומית על המדינה. עץ שאין לו שורשים לא יכול לצמוח, וישראל ללא היסטוריה היא ישראל ללא עתיד. על כן החליטו הפלסטינים לסלף ולשכתב את ההיסטוריה של העם היהודי.
הפלסטינים וארגונים אנטי־ישראליים הבינו שבדרך של אלימות ומלחמה הם לא יצליחו להביס את מדינת ישראל, לגרש את העם היהודי מארצו או לכבוש את השטח. החזית שהם פתחו נגד ישראל במוסדות הבינלאומיים, ברשתות החברתיות ובתקשורת העולמית קוראת תיגר על הלגיטימיות של העם היהודי לבית לאומי בארצו. זהו ניסיון לצייר את מדינת ישראל כלא יותר מאשר גוף קולוניאליסטי שהחליט בוקר אחד להשתלט על רצועה גיאוגרפית שרירותית בין אפריקה לאסיה. לא בכדי העלה יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס את רעיון העוועים לתבוע את ממשלת בריטניה על הצהרת בלפור.
מאמצי הפלסטינים בגזרה זו הם הוכחה נוספת לכך שהם לא רוצים לחיות לצדנו, אלא לחיות במקומנו. הפלסטינים, ובראשם אבו מאזן, ינסו כל דרך שאינה משא ומתן, שכן משא ומתן מחייב פשרות, ואת זה הפלסטינים לא מוכנים לקבל. לדידם, אין סוף לסכסוך עד שישיגו את מה שהם מכנים "פלסטין השלמה", זו הכוללת את יפו, את צפת ואת חיפה. החל מהסירוב הערבי להכיר בהחלטת החלוקה מיום 29 בנובמבר 1947, דרך מלחמות כוללות, עשרות סבבים של תוקפנות ואלפי פיגועים, ניסו מדינות ערב, ואחריהן ארגוני הטרור, להכניע את ישראל בכוח ובדם. האמת חייבת להיאמר: אף אחת מהמדינות שחתמו עם ישראל על הסכם שלום (מצרים וירדן) לא ניזוקה מכך שהשלימה עם קיומה של מדינת ישראל, אלא להפך - השלום הוא נכס אסטרטגי עבורן לא פחות מאשר עבורנו. אך ההנהגה הפלסטינית לדורותיה לא ויתרה על החלום לחסל את ישראל; הרשות הפלסטינית בנתה מנגנון טרור מהונדס וצבא מחבלים מתאבדים באמצעות הסתה וכספים שהתקבלו ממדינות העולם - חלקם מתוך תמיכה במאבק הפלסטיני וחלקם מתוך תקווה שרווחה כלכלית תנביט שלום.
ובאין סיכוי לעשות זאת בכוח, הפלסטינים פונים לשכתוב ההיסטוריה, בעודם הופכים את המאבק הזה למאבק בין אסלאם ליהדות. האבסורד הוא שזו לא רק חזית שהם פותחים אל מול היהודים, זוהי חזית שהם פותחים גם נגד העולם הנוצרי וההיסטוריה הנוצרית בירושלים. זו חזית מסוכנת, משום שזו מלחמה מסוג חדש על נרטיב ועל היסטוריה, מלחמה בין יהדות ונצרות לבין אסלאם. איני יודעות עד כמה הפלסטינים מודעים לסיכון במאבק כזה, שבו הם עלולים להפסיד הרבה יותר מאשר קיוו להרוויח. אני מאמינה שחלקים גדולים בקרב הפלסטינים מעוניינים בחיים לצד ישראל. לא ירחק היום, והפלסטינים יכירו בטעות ההיסטורית המתמשכת של סרבנות לשלום ויתבעו מההנהגה שלהם, הן בעזה והן בגדה, לחדול מדרך המלחמה.
האכזבה הגדולה ביותר הייתה לראות מדינות ששתקו בעוד העולם הערבי משכתב את ההיסטוריה והדת היהודית. מאכזב שמדינות כמו צרפת, איטליה, שוודיה וספרד נמנעו מההצבעה. וזה הזכיר לי את מה שאלי ויזל כתב: "ההפך מאהבה אינו שנאה, הוא אדישות. ההפך מאמנות אינו כיעור, הוא אדישות. ההפך מאמונה אינו כפירה, הוא אדישות. וההפך מחיים אינו מוות, הוא אדישות". הגיע הזמן שהאו"ם יעצור את ההידרדרות המוסרית שאליה הגיע ושמדינות יצביעו על פי אמות המוסר שלהן במקום לאפשר למדינות אחרות, שבינן לבין זכויות אדם אין דבר וחצי דבר, להשתמש בארגון ככלי ציני לתעמולה גזענית.
הכותבת היא חברת כנסת מטעם הליכוד וחברת ועדת החוץ והביטחון