החיים כאכזבה

לא כולם בקהל ובבית זיהו במבט ראשון את הגבר הגבוה והעבה, בשיער האפור המסורק בבלורית אופנתית שניצב על הבמה בפלורידה, ושרגע לפני שהחל לדבר חיבק את הילרי קלינטון בטבעיות שלא אפיינה את הקריירה הפוליטית שלו. על פי עדויות וראיות רבות הוא השתנה ללא הכר מאז שניצח את ג'ורג' וו. בוש בבחירות 2000, והנשיאות נלקחה ממנו בסדרה שערורייתית של ספירות חוזרות ונשנות של הקלפיות בכמה מחוזות נודעים לשמצה בפלורידה. אבל הוא עדיין נראה חנוט בבלייזר צר מדי, ובמכנסיים שכדרכו בקודש לא הגיעו לנעליו כמקובל.

ביום שלישי שעבר, יומיים אחרי העימות הנשיאותי השני וכאשר הקמפיין קפץ ראש למדמנה, החל בקלטת הווידיאו שהסגירה את נטייתו של דונלד טראמפ למונולוגים מרושעים על ואגינות, המשיך עם האופן שבו הקיף עצמו שעה לפני העימות בארבע מהנשים המאשימות זה רבע מאה את ביל קלינטון בתקיפה מינית, המשיך בהבטחה לשלוח את המועמדת קלינטון לכלא עם היבחרו ועד ביתוק הקשר הרופף עם פול ראיין והממסד הרפובליקני - הצטרף אל גור הבן לפלוגת הנייבי סילס הפוליטית, המחויבת לשאת את הילרי קלינטון על כידונים לבית הלבן.

עבור מי שהיו עדיין בטיטולים בשנת 2000 ולא מצאו את הפנאי הנפשי לצפות ב"אמת מטרידה", סרטו זוכה האוסקר של גור על ההתחממות הגלובלית, ואינם מודעים לעובדה שהוא גם חתן פרס נובל ב–2007, התגייס סגן הנשיא לשעבר (של ביל קלינטון) להופעה חד–פעמית לחבר את המילניאלים לדרמה האקלימית המקדימה את תחזיתו בעשרות שנים. בפלורידה, ג'ורג'יה וקרוליינה הצפונית בדקו עדיין האם כלו המים שנותרו באגמים גדולים ועמוקים בנתיבו של הוריקן מתיו, תפאורה הולמת לנאומו של ה–Goracle. הפוליטיקאי שיריביו ותקשורת מיוחמת טפלו עליו שקרים ובדותות, כסף קטן לעומת ידידתו הטובעת במפלי מיילים.

יותר מאחרים מודע אל גור לשקר הגדול של ימינו: ההתחממות הגלובלית כבר עושה את שלה; פלורידה תהיה המדינה הראשונה שהאוקיינוס ינשוך ממנה חלקי יבשת גדולים. כבר עכשיו, בלי דיבורים מיותרים, רוב התשתית במדינה נבנית על פיגומים מוגבהים האמורים לדחות את הקץ. זה לא יעזור אבל זה קונה זמן לממסד ההודף את הקנוניה (טראמפ) או מתחנן בפני הקונגרס (אובמה), להכיר בתחזית האפוקליפטית ולהיערך לקראתה בתקציבים ומעשים. אסור להקל ראש באומץ הלב ובנחישות שהפגין גור בשובו אל זירת הפשע בשליחות פוליטית, האמורה להחזיר לבית הלבן יריבה היסטורית איפה שגור נכשל וחייו התרסקו ללא הכר.

לפני ההופעה החד–פעמית שתמכה בקלינטון, הסתפק גור בשלושה ציוצים בעדה ובהכרזה על תמיכה בה ערב הוועידה הדמוקרטית בפילדלפיה שבה לא השתתף. מוקפת בנציגים איכותיים מטעמה, כמו מישל וברק אובמה, היריב לשעבר ברני סנדרס, טים קיין, ג'ו ביידן, אליזבת וורן וצ'לסי וביל קלינטון, בימים שבהם אפילו כריס כריסטי הנרפס מעדיף להתחבא בבית ולהשאיר את טראמפ עם מייק פנס לבדו, קשה להפריז בחשיבות הופעתו של גור. חשיבותה סמלית בלבד אך מהותית: הפוליטיקאי הראשון שהעלה את שינויי האקלים לדיון, מעיד שהוא מאמין שקלינטון מבינה את גודל המשימה הניצבת בפניה ולא תשאיר אותה לחסדי שמיים.

"בחירות 2000 היו סוף לא מספק לקריירה הפוליטית שלו וסיימו תקופה בחייו", מעיד על גור באנדרסטייטמנט חברו קרטר אסקיו. "הוא נטל פסק זמן... תהליך התרחקותו מהפוליטיקה הגיע לסיומו והנושא אינו בוער יותר בעצמותיו". הפעם האחרונה שבה שקל גור לשוב לנתיב הקמפיין הייתה ב–2004. בסוף החליט בשלילה והכריז על תמיכתו במושל ורמונט הווארד דין שמועמדותו התרסקה על הצמד בוש–צ'ייני.

הופעתו האחרונה של גור בפורום פוליטי הייתה בוועידה הדמוקרטית ב–2008, שבה הכריז על תמיכתו בברק אובמה ונשא נאום מרכזי שממנו טרח לא לגרוע את אזהרותיו השגורות בנושא האקלים. בשנה שעברה לא היסס גור לבקר את אובמה על עמדתו "הלא שפויה" בנושא קידוחים באנטרקטיקה. בדרך, כמו שותפיו הפוליטיים הקלינטונים, בנה גור הון פרטי באמצעות השקעות רכישת מניות בחברות הייטק כ"אפל" ו"גוגל" ואקזיט מערוץ טלוויזיה שהקים ושאותו מכר ברווח גדול. המגזין "פורבס" מעריך כי שוויו של גור הוא כ–300 מיליון דולר נטו, שאותם הרוויח באורח פחות אפלולי מהקלינטונים.

בחירתו של המועמד האלמוני לנשיאות ביל קלינטון בבן גילו, נצר לשושלת פוליטית ומי שייצג היפוך גמור של כל חולשותיו האישיות והגחמניות של הנשיא הנבחר, נחשבה מסוכנת ותמוהה. אבל שני הזוגות הצעירים, ביל והילרי וטיפר ואל גור, נישאו לבית הלבן על צלילי שיר של "פליטווד מק" וחגגו את ניצחונם ב–11 נשפי הכתרה. רוב הזמן היה גור סגן נאמן ותומך בסגנון ג'ו ביידן, ללא אמונתו העיוורת של הנשיא בו וללא הסמכויות שעשו את ביידן לסגן כה אפקטיבי ופעיל בתפקיד הנחשב בדרך כלל לייצוגי בלבד. רוכסנו הפרום של קלינטון, העמיד את גור המונוגמי והישר בפני דילמות מוסריות, כמעט תיאולוגיות. כמו הילרי קלינטון, פרשת מוניקה לוינסקי שבה שיקר קלינטון גם לו, הייתה הקש ששבר את גב הגמל.

אילו נכנסה הדחת קלינטון לתוקפה, היה גור יורש אותו במשרד הסגלגל ובוודאי סולל את דרכו לבחירתו כנשיא על פני בוש. אבל גור חש נבגד לפחות כמו הרעיה. קלינטון השתקמה מהפרשה בהחלטה נחושה לפתוח בקריירה פוליטית משלה ונבחרה לסנאט מטעם מדינת ניו יורק. גור בחר להתמודד על הנשיאות כשהוא מנתק עצמו מקלינטון, ולא הניח לו לקחת חלק בקמפיין מטעמו בניסיון להתחבא ממורשתו האישית המוכתמת. קלינטון כעס על העורף שהפנה לו סגנו, ובכירי המפלגה טוענים כי גור שגה בהתנערותו מהנשיא והמעיט מיכולתם של האמריקאים לשכוח ולסלוח, וכי היה מנצח אילו הניח לקלינטון לתמוך בו.

חמישה שבועות אחרי יום הבחירות ב–7 בנובמבר 2000, אחרי שנדמה היה כי שיטת הבחירות קרסה ולא הצליחה למצוא תרופה לתיקו הצמוד, והמועמדים הטילו את יהבם על בית המשפט העליון, נתן בית המשפט את הנשיאות לבוש בזכות קולותיהם של השופטים השמרניים בהרכב שחלקם מונו בידי בוש האב ושמעו את שריקת הכלב של בעליהם. השופטת העליונה לשעבר סנדרה דיי אוקונר, קבעה בדיעבד שבית המשפט לא היה צריך לדון כלל בסוגיה. זה היה מאוחר מדי עבור גור שחווה "תקופת אפלה ארוכה של הנשמה". אחרי התבוסה נעלם הזוג גור לחודשיים שאותם בילו על החוף בספרד. גור שב לאמריקה מגודל זקן ששיקף את ההמולה בנפשו. "שבעה שבועות בספרד", אמר גור, "למה להתגלח?".

***

אף שלא התערבה ישירות בענייני בעלה, כמו כל רעיה פוליטית בעין הציבורית בחרה טיפר גור בפרויקט מחמד, שלא עשה לה נפשות בקרב הבייבי–בומרס שנשיאות קלינטון הייתה קומפרס קר על מצחם הקודח. היא הקימה ועדה שמשימתה הייתה להילחם ולהשתיק את הקולות הבוטים - והלא מוסריים בעיניה - בתרבות הבידור באמריקה: רוק'נרול, טלוויזיה וקולנוע. גור טענה כי השירים והסרטים הבוטים והגסים היוו השפעה רעה על הנוער, ולחמה לצנזר ולהוריד את ווליום היצירה החופשית וגם להדביק אזהרות שימוש ביצירות התרבות, כמו "האלבום מכיל מילים בוטות" וכדומה. האישה ששאפה להיות צלמת, שהיה לה סט תופים בביתה ואם לארבעה, יצאה נגד יוצרים מסדר הגודל האינטלקטואלי של פרנק זאפה שהעיד בפני הוועדה שלה. זה לא היה שידור חוזר של ימי מקארתי, אלא מלחמת תרבות שבה נחלה תבוסה.

גור וטיפר התאהבו בבית ספר תיכון והיו נשואים 45 שנה. דונה ברזיל, מנהלת הקמפיין הנשיאותי של גור והיו"ר הזמנית של המפלגה הדמוקרטית, טענה כי נוכחות טיפר בחיי גור הייתה "מרפאה ומלאת נשמה". בהשוואה לנוכחותו העצית והקפואה של בעלה שאנשים התקשו לחבב, הייתה טיפר הרוח החיה בכל אירוע שאליו גררה אותו. מה שלא היה ידוע לכולם, שמאחורי הקלעים לא נתנה טיפר את הסכמתה ויד חופשית לחיים בעין הציבורית וכי בתחילת דרכם הלך הזוג לעיתונות. גור כתב בעיתון "The Tennessean" במדינתו וטיפר עבדה כצלמת. חלומם המשותף היה לנהל אורח חיים בוהמייני, מה שלא ניתן לעשות בפוליטיקה. תבוסתו לבוש, עושרו החדש ופרס הנובל נראו בעיניה כתחילתה של דרך חדשה, החלק הבא של חייהם, אבל לא זה מה שקרה.

בניגוד להעדפתו של גור שהיה מאוהב באשתו וקשור אליה, דחפה טיפר גור לפרידה. גור לא הצליח לרסן את סדר יומו המקצועי כדי להציל את הנישואים. חברים קרובים העידו על "חוסר התאמה בולטת" בין השניים. הזוג החל לנהל חיים נפרדים אף שהמשיכו להופיע יחד באירועים פומביים. ב–2010, בסגנון האופייני להם, בחרו השניים לדווח על פרידתם הסופית באמצעות משלוח מייל לכל חבריהם ומכריהם ובו הכריזו בשפה ספורטיבית לכאורה על הנסיבות שהביאו אותם לקבל את ההחלטה הקשה: "אנו מודיעים היום כי אחרי מחשבה ודיון ארוכים החלטנו להיפרד. זו החלטה משותפת ותומכת הדדית שהגענו אליה בתהליך ארוך ואחרי מחשבה רבה. אנחנו מבקשים שתכבדו את פרטיותנו ואת פרטיות משפחתנו ואיננו מתכוונים להוסיף דבר מעבר לזה".

כעת הם מתראים בעיקר באירועים אצל ילדיהם ובביקור נכדיהם. טיפר מחלקת את זמנה בין וירג'יניה וקליפורניה. היא חיה עם צלם ועוסקת בצילום בעצמה, בעיקר של קרחונים מפשירים. אולי עדות לאינטרסים החופפים של בעלה לשעבר ושלה. בינואר 2012 הוביל גור חבורה של 142 אורחים נכבדים למסע בספינה לאנטרקטיקה, כדי להדגים בפניהם את סממני ההתחממות הגלובלית. זה היה מסע לגיוס כספים מחבורה שהייתה שווה כ–20 מיליארד דולר וביניהם השחקן טומי לי ג'ונס, חברו לכיתה של גור מהרווארד, טד טרנר, טום ברוקאו, לורן פאול ג'ובס (אלמנתו של סטיב ג'ובס), ריצ'רד ברנסון ואחרים.

כל סיפור פרידה אחרי 45 שנה נשמע כואב כאשר אינך יודע את פרטיו. קל וחומר במקרה של טיפר ואל גור, שקיומם כזוג נצרב בתודעה הקולקטיבית בוועידה הדמוקרטית בלוס אנג'לס שבה הציגה טיפר את בעלה. באופן שתפס את כולם בהפתעה חברו הבעל ואשתו לנשיקה ארוכה וחושנית שתוארה כמתחרה בנשיקה הקולנועית הגדולה בין פיי דאנאוויי וסטיב מקווין בסרט "השוד המושלם", הנשיקה ההיא שמצלמה סקרנית מקיפה אותה דקה ארוכה. בשבועון "טיים" התפייט לאנס מורו על הנשיקה ועל "תאוות הבשרים שלה נוסח הדחיפות של איני יכול לחכות עד שנגיע לחדר במלון, עם כל האנרגיה המינית". אחרים כתבו שראו זוג בגיל העמידה מגפף נואשות את דרכו לבית הלבן.

***

תמיד היה קשה להיכנס לראשו של אל גור בניסיון להבין מה הוא חושב. מצד אחד היו אכזבותיו וכאביו גלויים לעין והוא לא הצליח להעלים אותם. מצד אחר, לא תמיד היה ברור מה הרגיז אותו בשותפות המסוימת והפרברטית כל כך בין הילרי וביל קלינטון. ועדיין, אין זה מראה טבעי לראות את הילרי וגור על במה אחת יחד, אף שברבות השנים הרפו החברים מן האיבה והתפייסו מבלי לשוב לקרבה הגדולה שהייתה ביניהם בתחילת דרכם. ניתן להבין מדוע הרפה גור מהחלטתו להימנע מכל פעילות פוליטית לפחות פעם אחת; גם בשם הידידות וגם בשירות העניין המובהק שלו לראות בבית הלבן נשיאה שלפחות אינה מכחישה את הרקע המדעי של ההתחממות הגלובלית וגם מבטיחה לפעול בעניין.

קלינטון החלה את הקריירה הפוליטית שלה בצלו של ביל קלינטון בשנת 2000, השנה שבה סיים גור את שלו, גם הוא בצלו של קלינטון. גור הוא דוגמה חיה למה קורה כאשר הנשיאות ניטלת ממי שזכה בה וניתנת לאחר. ההיסטוריה האמריקאית אחרי 9/11 הייתה שונה לגמרי אילו שכן גור בבית הלבן ולא ג'ורג' בוש. גור הסביר את המצב לבוחרים הצעירים בפלורידה, המדינה שבה הרכוש והאוכלוסייה הגדולים ביותר, שתהיה הראשונה שתכוסה על ידי האוקיינוס.

הצל הכבד והבעייתי שמטיל ביל קלינטון על האנשים הקרובים לו, נכון לאשתו כשם שהיה נכון לגבי אל גור. כאשר הכריז גור על מועמדותו לנשיאות ב–16 ביוני 1999, בדיוק ביום שבו הכריז עליה דונלד טראמפ שנים לאחר מכן, הוא עשה זאת במדינתו טנסי בעת שהקלינטונים נפשו באירופה. בבוקר שבו היה אמור גור לקבל את תמיכת מפלגתו במועמדותו, התקשר קלינטון לעוזריו וביקש לקרוא את נאום הקבלה של גור. הוא נענה בשלילה. גור הורה לאנשיו להתרחק מהנשיא. חמתו של גור בערה כאשר הסתבר לו ששעה שהוא ניסה להיבחר לנשיא החליטה קלינטון לרוץ לסנאט. הוא חשב שהבחירה חתרה תחתיו וכי מסעה לסנאט יגנוב את תשומת הלב ממנו, כמו גם משאבים ואמפתיה. זה היה מצב עניינים מוזר שבו היו לקלינטון שתי נשים נבגדות: הילרי שאותה שיקר ומאחורי גבה נאף, וגור שבו בגד והתעלל פוליטית כאשר השאיר לו מורשת מרוסקת ואת צהלות ההמון השמח לאיד.

במשך השנים היה גור נושא לבדיחות רבות ולצחוק בפניו ומאחורי גבו. צחקו ממנו כאשר צוטט לא נכון באמירה שהוא המציא את האינטרנט. גור לא טען שהמציא את הרשת אלא שהיה לו חלק בהחדרתה מטעם הממשל לשימוש, מה שהיה נכון. צחקו ממנו כאשר טען כי הוא שמצא את ה–Love Canal, האתר הידוע לשמצה באמריקה שסבל מכמות מסוכנת של פסולת רדיואקטיבית. צחקו ממנו כאשר סיפר שסיפור האהבה בין טיפר ובינו עמד בבסיס הספר והסרט "סיפור אהבה", רב המכר ההיסטרי מאת אריך סיגל. דיוויד לטרמן לעג לו והתבדח שגור המציא גם את הכלב והאש.

התנהגותו העצית, המלאה בעצמה והבוקית של גור, עמדה בעוכריו בבחירות 2000. התקשורת הפגינה את מצב הרוח הלאומי אחרי קלינטון בניסיון להוריד את הגועל נפש במקלחת רותחת וארוכה. ה"ניו יורק טיימס", ה"וושינגטון פוסט", ה"בוסטון גלוב" ו–CNN צחקו עליו יותר מאשר תמכו בו. זה היה אסון פוליטי בהתרחשות. דונלד טראמפ במהופך. גם מורין דאוד השנונה נפלה (שוב) קורבן לישירות ולדיבור הדוגרי העילג של בוש הבן והתנכלה לגור. נאמר עליו שהוא דוחה, פנטזיונר, שקרן ופינוקיו, כולם כינויים מספר המשחק של הילרי קלינטון. ב"טיים" נכתב עליו שהוא "מוציא את הסטודנט לכתיבה יצירתית בכל עיתונאי המכסה אותו, ושכולם נגררים לכתיבה ספרותית משועשעת בבואם לכתוב עליו".

כעת הוא מתגורר באחוזה גדולה בנאשוויל. בית בנוסח הבנייה שאפיין את הדרום בימים שלפני מלחמת האזרחים, עם עמודים גדולים בפתחו. רוב הזמן הוא נסוג ללבוש ספורטיבי עם ג'ינס ומגפי בוקרים. זה הבית הענק שטיפר והוא קנו ושיפצו ב–2007 ושממנו עקרה אחרי זמן קצר ולקחה איתה את התופים והמצלמות. הוא עשיר יותר ממיט רומני, שעושרו היה לו לרועץ במרוץ לנשיאות. את החור בלבו סתמה אליזבת קידל, גרושה עשירה העוסקת בפילנתרופיה וחיה עם גור. היא צעירה ממנו בעשור ואין להם המטען שהיה לו עם טיפר. זה עובד אולי בגלל שעגלת חייו קלה יותר.

גור לא יודה בזה, אבל במובן מסוים הנשיאות שקלינטון מחפשת היא יותר הקדנציה הראשונה שגור החמיץ, מאשר הקדנציה השלישית של בעלה או של ברק אובמה. במובנים רבים, נמצא לבם של קלינטון וגור באותו מקום.